סיור שבנוי בשבילכם: ארכיטקטורה בי-ם הרומית

"ישנה עצבות ושמה דומה לירושלים

ובנגינת צלילי פעמונים,

שיר אחרון ירד מגובה מגדלייך

לנגן את שמו באבנים.

שיר אחרון ירד מגובה מגדלייך

לנגן את שמו באבנים"

(מתוך "לכל אחד ירושלים" מילים: נתן יונתן)

שנת 63 לפנה"ס. המצביא והמדינאי הרומי, פומפיוס, כובש את ארץ ישראל מהחשמונאים ומתחיל את עידן שלטונה של האימפריה הרומית באחד המקומות הבעייתים ביותר שהיו בשטחה. והיו לא מעטים.

למה בעייתיים אתם תוהים? כי כאן היה לרומאים עסק עם היהודים (עם לא פשוט לכל הדעות) שסירבו לקבל את מרותם של הכובשים מרומא. לזכותם של היהודים ייאמר שהרומאים לא בדיוק השתדלו לעשות להם חיים קלים, והיו רודים, רוצחים ומטילים גזרות-שמד קשות, כמו איסור על ברית מילה, טבילה במקווה ועוד.

דגם בית המקדש בימי הרומאים. לא היו חיים קלים (צילומים: זיו ריינשטיין)

הקיסר אדריאנוס: יזם, בנאי ואדריכל

עברו השנים, ובכל פעם שהיהודים מרדו - הרומאים היכו. בדרך טיטוס השלים את משימתו של אביו, אספסיינוס, והחריב את בית המקדש השני בשנת  70 לספירה, אולם ימי שלטונו של הקיסר אדריאנוס (138-117 לספירה) על האמפריה, ובכללה על ארץ ישראל, ייזכרו בין הקשים ביותר שידעו היהודים היושבים בציון, ובפרט בירושלים.

מרד בר כוכבא (136-132 לספירה) הוא רק סממן אחד למאבק הקשה בין העמים, ואכן אדריאנוס נחשב לאחד הקיסרים האכזרים ביותר שידעו היהודים, אך אם ניקח לרגע את הצד הפחות מאיים של אדריאנוס (כן, היה כזה) ואפילו היצירתי שבו - נגלה שכמה מהמקומות היפים וההיסטוריים של ירושלים גם כיום, הם פרי ימי שלטונו.

שער שכם, למשל, בנוי מאבנים מהתקופה ההרודיאנית ונמצא על שער ניצחון שהקים אדריאנוס. הוא נקרא "באב אל-עמוד" בפי הערבים, היות ובו היה עמוד ניצחון רומי שממנו היה נהוג למדוד את המרחק לערים שונות.

לשער היו שלושה פתחים שממנו נותר כיום רק המזרחי. מעל לקשת חקוק בלטינית על גבי אבן: "קולוניה אליה קפיטולינה דה-קרטו דה-קורינו". כלומר, "קולוניה איליה קפיטולינה על פי החלטת הדקוריונים" (חברי מועצת העיר). בשער היתה כיכר שממנה יצאו שני הקרדו (רחובות ראשיים) בתקופה הרומית-ביזנטית.

שחזור של שער שכם והכיכר שממנה יצאו שני רחובות הקרדו

הקרדו: רחוב "דיזינגוף" של השנים ההן

הקרדו (Cardo), אותו רחוב ראשי ובו חנויות, גם הוא פרי יצירתו של אדריאנוס שהקים את עיר האלילים שלו על חשבון ירושלים (בנה מקדש לזאוס על הר הבית), המוכרת יותר כאליה קפיטולינה - (אליה ע"ש שם משפחתו של אדריאנוס - אליוס, וקפיטולינה ע"ש שלושת האלים הקפיטוליניים של רומא).

הקרדו (שבלטינית פירושו "ציר"), נמצא בתוואי משער שכם עד לשער ציון, ושימש כלב המסחרי של העיר - ממש רחוב "דיזינגוף" של של התקופה הרומית. תוואי הקרדו נמתח מצפון לדרום, בעוד הרחוב המרכזי שניצב לו ונמתח ממזרח למערב, נקרא דקומאנוס (Decumanus). כך חילק אדריאנוס את ירושלים לארבעה רבעים, ומכאן המילה רובע המוכרת לכולנו. את שאריות הקרדו והעמודים עטורי הכותרות הקורינתיות ניתן לראות כיום ברובע היהודי.

כך זה היה: רחוב שבו היו חנויות, אנשים ומרכז העניינים. ציור של הקרדו

שרידי עמודי הרחוב בקרדו בירושלים, בואכה לרובע היהודי

במפגש הרחובות בנה אדריאנוס פורום - מעין כיכר שבה התנהל מסחר. בנוסף, בנה ארבעה שערים מונומנטליים. באחד מהם הועמד פסלו של אדריאנוס על עמוד. בשער אחר, הנמצא על דרך הוויה דולורוזה, נהוג לשער כי היה זה המקום שבו אמר הנציב פונטיוס פילאטוס על ישוע: "אֶכֶּה הומו" (מלטינית - זהו האיש), עת סיים לשפוט אותו ושילח אותו לצליבתו בדרך הייסורים שהחלה מטרים ספורים באותו הרחוב.

כיום ניתן לראות את הפתח המרכזי בשער בעל שלושת הפתחים, שנכנס לתוך קיר של מנזר האחיות ציון שנבנה במקום במאה ה-19. בכנסייה ניתן לראות כריסטוגרמה (האותיות היווניות כי וְ- רו - המסמלות את תחילת המילה היוונית כריסטוס, משיח) ומשני צידיו האותיות היוונית אלפא ואומגה - כלומר, ישוע הוא ההתחלה וגם הסוף של כל הדברים.

השער שהקים אדריאנוס משמש כיום כחלק ממנזר. קשת "אכה הומו"

מנזר האחיות ציון שלתוכו נכנס החלק השמאלי של שער אדריאנוס

כנסיית הקבר: למות ולחיות באותו המקום

ואם כבר הזכרתי את הסוף בהקשר של ישוע, כנסיית הקבר שבה מצא את סופו (ולפי המאמינים גם את תחייתו) היא עוד מבנה שההיסטוריה שלו מתחילה בתקופה הרומית, עם בניית מקדש אפרודיטה בפורום המערבי. המקדש נהרס בימי קונסטנטינוס והוא והלנה, אימו, הקימו את הכנסייה הנוכחית ב-335-326 לספירה, כשהכניסה היתה מהקרדו המזרחי, לא כפי שהיא כיום, מצד דרום.

הכנסייה עברה מספר גלגולים, מימי קונסטנטינוס והלנה ועד השלב הנוכחי שהוא צלבני. רבים כבשו, הרסו ושיקמו אותה אך הצלבנים שכבשו את הארץ ב-1099 היו האחרונים שעשו בכנסייה שינויים. למשל, הכותרות ו"הכריות" בחזית הכניסה הן מאותם ימים.

התקופה הרומית-ביזנטית, למרות שעברו כ-2,000 שנה פחות או יותר, עדיין חיה ונושמת בירושלים. הארכיטקטורה קיימת, ההיסטוריה מסרבת להיעלם בכל ביקור ומספיק רק לגרד מעט את הרצפה ואתם במסע במנהרת הזמן אל אחת התקופות המרתקות שידעה ארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט. מה, לא תבואו לבקר?

עברה מספר גלגולים, הריסות ושיפוצים. חזית כנסיית הקבר

• בפעם הבאה: בית שערים
  

• לכל הסיורים במדור "מסביב לישראל ב-80 "