ותודה לפייסבוק ולטוקבקיסטים שהביאוני עד הלום
האם הפוליטיקאים מתייחסים לפניות בטוקבקים ובפייסבוק? הם טוענים שכן - לאט לאט, לאזרחים יש יותר השפעה בזכות הרשת. השר מיקי איתן הקים אתר לשיתוף הציבור, ח"כ שלי יחימוביץ' מגייסת מתפקדים בפייסבוק ושר התקשורת מודה: "חד משמעית, הטוקבקיסטים סייעו ברפורמה בסלולר"
יום יבוא, והוא קרב והולך, בו פוליטיקאי יאמר בנאום הניצחון שלו: "ותודה לטוקבקיסטים שהראו לי את הדרך, ותודה לחברי הפייסבוק שלי, שהביאוני עד הלום".
כי הרי מהו פוליטיקאי אם לא טוקבקיסט משודרג. לו היה יכול, היה מדבר עם מגאפון בכיכר האינטרנט, אך כיוון שלא ברור מי האחראי שם, הפוליטיקאי המעודכן יורה לכל הכיוונים: פייסבוק, טוויטר, אתר אישי. הוא מרוויח מזה נראוּת ובולטוּת, אך מה מרוויח מכך הציבור? האם כשאנחנו מטקבקים "נמאס מחברות הסלולר", יושב מישהו במשרד התקשורת, אולי אפילו השר עצמו, קורא ואומר, אני מבין אותם, אצא לפעולה עבורם?
האם אנחנו באמת יכולים להשפיע על מהלכי חקיקה בקלות רבה יותר בזכות התקשורת המהירה שמציע האינטרנט? אין ויכוח על כך שהפוליטיקאים אכן מקבלים פידבק מיידי מהציבור באמצעות הרשת, והם יכולים כך לדעת מייד מה הציבור חושב עליהם - אך האם הפידבק הזה באמת יעיל יותר מהסקרים הישנים והטובים שפילחו במילא את העדפות הציבור? והאם פנייה לח"כ דרך הפייסבוק באמת מניבה תוצאות מהירות וטובות יותר מפנייה במכתב או במייל, או שהיא פשוט מגיעה ליעדה מהר יותר וזהו זה?
לשאלה "איך קרה שהמצרים יצאו לרחובות"? נהוג להשיב: "כיוון שהיתה פעילות תוססת בפייסבוק". בישראל לעומת זאת, שואלים "למה הישראלים לא יוצאים לרחובות"? ונהוג לענות: "כיוון שישנה פעילות תוססת בפייסבוק". מסקנה: הפייסבוק זה רק כלי, לא הפואנטה. אבל משום מה, אנחנו שמים מבטחנו בפעילות ברשתות חברתיות החברתיות ובעצומות אינטרנטיות ובטוחים שמשם תבוא ישועתנו הפוליטית.
למרות שחברי כנסת פתחו פרופיל בפייסבוק כבר ב-2007, ולרבים מהם יש אתרים אישיים אליהם זורמות פניות רבות של אזרחים מודאגים, עדיין לא ברור אם ההבדל בין האינטרנט ל"עולם האמיתי", הוא כמותי בלבד (מייצר הרבה יותר פניות לפוליטיקאים, בהרבה פחות זמן), או שמדובר בהבדל מהותי, שינוי קולוסלי בתקשורת פוליטיקאי-בוחר, לנוכח שיטת הבחירות הלא ישירה שלנו.
פנינו לפוליטיקאים עצמם כדי לשאול אותם. אולי יסתבר לנו שעם ישראל צודק בכך שהוא מנתב את המחאה שלו לעמודי פייסבוק ועצומות ולא יוצא לרחובות. אולי ההשפעה האמיתית באמת נמצאת ברשת.
שר התקשורת מקבל רעיונות מהטוקבקים
שר התקשורתמשה כחלון, שמכהן גם כשר הרווחה, מתחזק שני חשבונות פייסבוק (כיוון שעבר את מכסת 5,000 החברים), ומודה שהוא קורא טוקבקים. הטוקבקיסטים לרוב אוהבים אותו, משום שבמלחמתו בחברות הסלולר, נראה להם שהוא מטה אוזן לציבור, בעידן בהם אדם שאכפת לו מהציבור לא הופך לפוליטיקאי, אלא לעובד סוציאלי. "אני חושב שאת ההערות הכי שנונות עלי קיבלתי בטוקבקים", הוא אומר ל-ynet.
"אי אפשר להגיד שאין הקנטות, ושפה לא ראויה, אבל בגדול, אני חושב שזו אינטראקציה מאוד חשובה עם הציבור. חד משמעית, הטוקבקיסטים סייעו ברפורמה בסלולר. לא פעם קיבלתי רעיונות מהטוקבקים במאבק על הפחתת קנסות היציאה בסלולר, ורעיונות לפעולות נגד עוולות צרכניות בחברות הכבלים והלוויין.
"תמיד הנחתי שהשכל נמצא אצל העם. אני לא יכול לשמוע את העם בטלוויזיה או בעיתון, אז אני מקשיב לו בעזרת האינטרנט. המטרה של טוקבק היא שאותו אזרח מהשורה, שרוצה להגיד משהו למנהיגיו ולא יכול להשיג אותם בטלפון, יוכל לפנות אליהם. ואני מתייחס גם לפניות דרך הפייסבוק והמייל".
ח"כ אופיר אקוניס, שהגיש הצעת חוק לביטול קנסות היציאה בסלולר ולביטול קנסות היציאה בחברות הכבלים והלוויין, מודה שהוא שואב השראה מהרשת: "פייסבוק מלא ברעיונות להצעות חוק של נושאים בסדר היום הלאומי. קשה לומר שהצעות החוק האלה נולדו בפייסבוק, אבל ההריון שלהן היה בפייסבוק. אני מאוד פעיל ברשת החברתית וניזון מתלונות והערות של גולשים, זה מיידי וזה פשוט. לעומת זאת, מכשיר הפקס מת אצלי".
ואכן, החיבור של הפוליטיקאים לאינטרנט הולך ומתהדק, לפעמים סביב צווארם כי קשה לנשום מעומס הפניות. לוועדת הכלכלה יש פורטל ובו שידורים חיים מישיבות הוועדה. ליאור רותם, דובר הוועדה: "היו"ר ח"כ כרמל שאמה הכהן מחובר לרשת דרך האייפון, ומעדכן את החברים בהודעות SMS שהוא מקבל, במיילים ובתגובות לפייסבוק. זה מקצר את הדרך של האזרחים לנבחרי הציבור שלהם".
גם בתמ"ת, מצויים כעת בשלבים של יצירת יוזר תמ"ת בפייסבוק. "לא נפתח עמוד כזה עד שלא נגייס אדם שזה יהיה התפקיד שלו", אמרו לנו במשרד. "זה מנגנון ענק עם אחריות רבה. לא נוכל שיהיו שם פניות של אזרחים ללא מענה. הפייסבוק הופך להיות האינטרנט".
"בסוף תהיה לנו דמוקרטיה דיגיטלית משובחת"
השר מיקי איתן, לקח את השימוש הפוליטי באינטרנט צעד אחד קדימה, ויזם את האתר הממשלתי "שיתוף הציבור", שם כל טוקבק נחשב, לטענתו. להבדיל מטוקבקים אחרים שנורים לחלל הרשת ומשאירים שם מצבה אלמונית, ב"שיתוף הציבור" הטוקבקים כולם מונחים לפתחם של ח"כים ושרים.תגובות של גולשים בעניין תקנות הרעש, הוטמעו בתקנות, וטענות שלהם נכנסו לחוק ההסדרים. האתר נמצא כבר חצי שנה באוויר, ולטענת מפעיליו, שוהים בו עשרות אלפי גולשים. בדיון על גוגל סטריט וויו למשל, ישנן 1,400 תגובות. ועם זאת, די ברור מה מידת השפעתם בנושאים כמו החשובים באמת, כמו התקציב: אפסית כמעט.
"אני בהחלט קורא את התגובות בטוקבקים", אומר איתן, שהיה גם ממקימי אתר הכנסת. "בין הטוקבקים יש גם אנשים רציניים שכותבים דברים מנומקים. פעם אחר פעם אני מקבל עצות ורעיונות מציבור.
"היוזמה לאתר באה אחרי שהקמתי קבוצות שקראו לאנשים להציע רעיונות ולהעיר הערות. ערכנו באתר דיונים על סעיפי התקציב, ואני מעביר משם דיאלוגים אינטרנטיים לוועדת השרים. לא כולם באתר מסכימים עם החלטות הממשלה, אבל כולם מעריכים את העובדה שהממשלה מביעה נכונות לשמוע טיעונים, ושהם יכולים להשפיע ולתת הצעות לגופן של שינוי.
"אנחנו רוצים לשמוע את דעת ההמונים, להתייעץ עמם, לחזק את התחושה של שיתוף בהחלטות ולא רק פעם בארבע שנים, אלא בקשר שוטף. גם מתנגדי מעריכים את המענה המהיר שלי בפייסבוק. זה חלק מהשיח הדמוקרטי. חוכמתם של רבים תמיד עולה על חוכמת היחיד.
בקרוב, איתן יזמין את כל חברי הפייסבוק של לכנסת: "כך הדיאלוג האינטרנטי עובר לעולם הריאלי. ככה הפוליטיקה תעבוד בעתיד", הוא גורס. "בסוף תהיה לנו דמוקרטיה דיגיטלית משובחת, שמשתמשת ביכולות של הציבור. הציבור יוכל לתרום יותר ולדעת יותר".
איתן גם מגייס כספים דרך האתר שלו, "כדי שלא אהיה תלוי בתורמים הגדולים", הוא מסביר. "וכשאמרו לי שאועיל בטובי להסביר על מה אני מוציא את הכסף של תורמי, פרסמתי את תקציב הבחירות שלי. זה היה נהדר".
גם חברי הפייסבוק של ח"כ יואל חסון, יצוצו בקרוב בכנסת. הם גולשים לאתר שלו וגם יכולים להוריד אפליקציית פייסבוק על שמו. "יגיעו חברי קבוצה שהקמנו, שנקראת 'קבינט יואל'. נרשמו אליה כ-600 איש", הוא מספר. "אני מאוד מאמין בדרך הזאת. שמאפשרת גישה ישירה למרכזי ההשפעה. הנה, יותר ממאה איש שנרשמו דרך הפייסבוק, הגיעו לכנס החירום על הדלק.
"הציעו לי למחזר נייר במוסדות חינוך, וזה רעיון שאני דוחף. הצעה נוספת היתה לפטור מאגרה עובדים שמבקשים לפרק חברה. לקראת סוף המושב ביקשנו מאנשים רעיונות להצעות חוק לקראת המושב הבא. זו זירה מדהימה ואני משתדל להתייחס לכל מה שכותבים לי. אני מאמין שזוהי שפת העתיד. יותר ויותר אנשים בציבור בעולם ובישראל ידרשו ויצפו לגישה קלה יותר לנבחרים שלהם והפוליטיקאים הופכים ליותר נגישים".
אבל הציבור בישראל לא בוחר בך ישירות. יש פריימריז.
"הרבה מחברי הפייסבוק שלי הם כן חברי מפלגה. גם הלא חברים יעדיפו לפנות לח"כ של המפלגה שהצביעו עבורה".
שלי יחימוביץ': הציבור יכול להשפיע, אבל לא באמצעות לייק
אולי זו הסיבה ששלי יחימוביץ, במקום לרכז סביבה קבלני קולות, מגייסת מתפקדים בפייסבוק. "יש מאסה גדולה של מתפקדים דרך האינטרנט", היא מתפעלת.
האם זה מנצח את שיטת הקבלנות? עדיין לא, שהרי אלה יכולים לגייס מאות מתפקדים בדקה, אבל זו בטח שיטה ישירה וישרה יותר. "עבורי, הרשת היא ממש לא מקום להגיגים", היא מצהירה. "יש לזה תרגום יומיומי לעבודה שלי. לא הייתי יכולה להגיע להיקפים כאלה של עבודה בכנסת בלי האתר ועמוד הפייסבוק שלי. ואני לא מדברת רק על טוקבק שמישהו כותב שמאיר את עיני, למרות שגם זה קורה לעיתים קרובות. אני גם מגייסת מתנדבים, אני פוקדת אנשים למפלגת העבודה כדי שיעזרו לי במרוץ. זו דרך לגייס מעגלי תמיכה.
"כל ההוויה של הפעילות הציבורית שלי היא האתר, כשפייסבוק מהווה תוספת חשובה. אם אנחנו כותבים בפייסבוק שחסרים מתנדבים במשרד, מיד מגיעים מתנדבים חדשים. מוזמנים דרך הפייסבוק הציפו את הבית של עפר ופרנצ'סקה בקריית אונו, אחרי שכתבנו שאני עורכת שם חוג בית. ההפרדה בין היקום הזה לבין המציאות מלאכותית".
השינוי עליו מדברת יחימוביץ' הוא עדיין, בעיני, כמותי בלבד. לשאלה האם היא מקבלת רעיונות דרך פייסבוק, יחימוביץ' עונה, ובצדק, "זה לא הולך ככה". כמו אז, כך גם היום, פוליטיקאים בוררים רעיונות. זה שמספר גדול יותר של אנשים יכול לפנות אליהם כעת, לא אומר שהם מיד מצדיעים לכל פנייה.
"אני לוקחת בחשבון את מספר הפניות", היא מסבירה. "אם תגיע פנייה של אדם, טוקבק אחד של עובדת שלא מאפשרים לה לצאת לשירותים בזמן העבודה, אז העוזרים שלי יענו לה שעליה לפנות אלי בכתב במייל. אך אם אראה שבמהלך שנה שנתיים, ישנם טוקבקים באתר ומיילים שמספרים על תופעה רחבה של איסור על מוקדנים לצאת לשירותים, הם כן יביאו אותי לכלל חקיקה שמחייבת לאפשר לעובד לצאת לשירותים, ולא לנכות את פרק הזמן הזה משעון הנוכחות. כיוון שזה כל כך מופרך בעיני, לא הייתי מעלה על דעתי לחוקק חוק כזה, אלמלא הייתי מתרשמת שמדובר בתופעה שדורשת חקיקה".
את קוראת טוקבקים באתרי חדשות?
"אם אשב ואכלה את זמני בקריאת טוקבקים באתרים, לא אוכל לפעול בכנסת או לעשות שום דבר אחר. אין שום צורך להתייחס לכל זיק וניואנס. אבל אני יכולה לומר שאני מתנגדת מאוד לחשיפת טוקבקיסטים, כי יש אלי הרבה מאוד פניות אנונימיות של עובדים שזכויותיהם מופרות. הם לא היו פונים אלי אחרת.
"אין לי בכלל ספק שאפשר היום להשפיע יותר על ח"כים דרך הפייסבוק. זו לא אילוזיה. הציבור יכול לשנות דרך האינטרנט. לא באמצעות לייק, לייק לא משנה מציאות. אפשר להשתמש בפייסבוק כדי להתחבר לעולם האמיתי, כמו להתפקד למפלגת העבודה כדי להשפיע ולבחור את יו"ר המפלגה. והם בכל זאת יצטרכו לצאת מהבית ב-12 בפסטמבר וללכת לקלפי".
ניצן הורוביץ: כך נולד קמפיין שעון הקיץ
ניצן הורוביץ, ח"כ עם כ-14 אלף תומכים בעמוד הפייסבוק שלו, חושב שהפייסבוק והעולם האמיתי - חד הם ועקב כך, , במקרים מסוימים הפעילות בפייסבוק שווה למחאת שטח. "לדוגמא הצעת חוק שעון הקיץ", הוא טוען. "מאות אלפים חתמו על העצומה. זה נכון שלא כל קמפיין מוליד גם מחאת שטח. אבל היום פחות אנשים יוצאים להפגנות המציאות קצת השתנתה וחלק מהמחאה האנרגיות, התוכן והמסרים עולים באינטרנט. זו שגיאה לבטל את זה.
זה קשר עם הציבור במובן הכי אמיתי שלו, שאינו עולה כסף זה לא מחליש את העולם האמיתי זה חלק מהעולם וזה טוב. זה מאוד דמוקרטי לדעתי. ומה שמתחיל בפייסבוק, לעיתים מגיע לשולחן הכנסת. למשל מפגינים סיפרו לי על שוטרים לא מזוהים שנהגו בהם באלימות. עקב כך, הגשנו הצעת חוק שמחייבת שוטרים לענוד תגי זיהוי".
הורוביץ ועוזריו צריכים לעבוד קשה כדי לתחזק כמות תומכים כבירה שכזאת. "אני נגיש לכל אדם וכך אני יודע מה קורה, אני שומע על דברים, מעדכן, אנשים מעדכנים אותי, זו תקשורת דו סטרית. אבל יש לזה מחיר. אתה צריך להשקיע בזה, לענות לאנשים, להתייחס למה שהם כותבים לך. זה גוזל המון זמן. ובכל זאת זה שווה את זה.
"בעבר שלחת מכתב וזה הגיע לאדם אחד. היום החשיפה היא המונית, אז אתה יכול בעבודה נכונה להגיע להרבה מאוד אנשים. בעבר זה היה בלתי אפשרי, אלא אם היה לך הרבה כסף. היום אתה לא צריך הרבה כסף. זה נותן קול לעם ולאזרחים".
גם היום, מי שיש לו כסף, משפיע יותר ממי שיש לו פייסבוק.
"זה היה נכון אז ויהיה נכון תמיד זה מאז. אתה רואה הרבה דברים שקורים בפייסבוק של אנשים פרטיים שמבינים את המדיום ומקדמים דברים בלי כסף".
לפנייה לכתב/ת 
