ירושלים של בריאות: בתי החולים ברחוב הנביאים

במחצית השנייה של המאה ה-19 התרחבה העיר ירושלים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. על הדרך הראשית שהובילה מירושלים ליפו ונמלה התפתח רחוב יפו, שהפך לתוואי תנועה מרכזי לנוסעים וסחורות, ומשני צידיו קמו בתי מסחר, חנויות ושכונות מגורים יהודיות. מצפון לרחוב יפו התפתח רחוב בעל אופי שונה לחלוטין, רחוב הנביאים.

עוד כתבות וטיולים ליום ירושלים:

• מסלולים סביב לה: רכיבה וטיול בפארק ירושלים
• בשתיים, שתיים ו-30: סיור בגבעת התחמושת
• על חומותייך הפקדתי צלמים: ירושלים בשחור לבן
• אלונים, חורבות, מים ונוף: טיול לעינות עמינדב 
  

רחוב הנביאים הנמשך מככר הדוידקה במערב ועד שער שכם במזרח, כונה בפי תושבי ירושלים "רחוב בתי החולים", על שם מוסדות הרפואה הרבים שקמו לאורכו. שמו הנוכחי ניתן לו בראשית תקופת המנדט על ידי מושל ירושלים, רונלד סטורס, אולי משום קרבתו של הרחוב לקבר נבי עוכשא מן התקופה הממלוכית, המצוי בשכונת זכרון משה הסמוכה, שאותו מזהה מסורת מקומית כמקום קבורתם של נביאי הדתות המונותיאיסטיות. טיול בירושלים ברחוב הנביאים יפגיש אותנו עם כמה מהמוסדות הרפואיים שבהם מצאו מזור אנשי העיר של פעם.

בית החולים "רוטשילד" - הנביאים 33

איך מרפאים קדחת? בירושלים של אמצע המאה ה-19 שלטו שתי אסכולות מנוגדות בתכלית לפתרון סוגיה רפואית זו. הראשונה, שבה החזיקו המרפאים המסורתיים, הציעה מגוון שיקויים ולחשים לכל דורש. אויביהם הנמרצים של אלה היו הרופאים המעטים שפעלו בעיר ועשו כל שביכולתם לשכנע את החולי לחסות בבתי-חולים ולשים את מבטחם בפלאי הרפואה המודרנית.

פעם בית חולים, היום מכללה. המבנה ההיסטורי של רוטשילד (צילום: ברוך גיאן) 

אחד מבתי-החולים הראשונים של הקהילה היהודית בירושלים היה בית-החולים "מאיר רוטשילד". בית-החולים הוקם ברובע היהודי שבעיר העתיקה ב-1854 כמחווה - אחת מני רבות - של בני משפחת רוטשילד כלפי היישוב היהודי בירושלים. במקום משכנו, בחצר תלמוד-תורה הספרדי, העניק בית-החולים סעד לחולים רבים במשך למעלה משלושים שנה.

במשך שנות פעילותו של בית-החולים בעיר העתיקה גדלה אוכלוסיית העיר ועמה גם כמות הנזקקים לשירותיו.

בית-החולים הישן סבל מצפיפות ותנאים גרועים. רופא בית-החולים ומנהלו, הד"ר יצחק שוורץ, איש רב פעלים שעשה רבות לקידום הרפואה בירושלים, פנה אל הברון רוטשילד וביקש ממנו תרומה להקמת בניין חדש למוסד, מחוץ לחומות - ונענה בחיוב.

ב-1887 הונחה אבן הפינה למבנה. מתחת לאבן הפינה נטמן כד, ובו תעודה לזיכרון. בשער הראשי נחקק שם בית-החולים בעברית, ערבית וצרפתית.

מהחצר ניתן לזהות את הבניין בן שלוש ה"מכפלות" ולשחזר את יעודן. הקומה התחתונה שימשה בין השאר את "הבית להכנת רפואות". בקומה השנייה היו שני חדרים גדולים לחולים, חדר לנשים וחדר לגברים. סמוך לכל חדר נמצאו תאים עבור הרופא, המנהל ותא מיוחד ששימש כחדר ניתוחים. בקומה השלישית והעליונה שכנה מחלקת הילדים, ולצדה בית-הכנסת. החולים התקבלו ללא תשלום, ואושפזו על 24 המיטות במוסד.

במלחמת-העולם הראשונה נסגר בית-החולים, וכאשר נפתח מחדש ב-1918 הועברה הבעלות עליו לארגון "הדסה". באותה עת נוספו לבית-החולים מבנים חדשים וכ-90 מיטות. בבית-החולים "רוטשילד" שירתו רבים ויודעים מבין רופאי העיר. רופא העיניים הנודע ד"ר אברהם טיכו ניהל את מרפאת העיניים, ובקומה העליונה טיפלה ד"ר הלנה כגן בילדי העיר. ב-1939 הועבר בית-החולים למרכזו החדש על הר הצופים, ובמבנה שוכן כיום המוסד החינוכי-מקצועי מכללת "הדסה".

צייר, רופאה, ומשוררת. בית הולמן האנט - הנביאים 64

החצר השקטה ורחבת הידיים, שבמרכזה גן גדול ובור מים, מספרת סיפורן של שלוש דמויות שספק אם הכירו או פגשו זו את זו.

בונה הבית, הצייר האנגלי הולמן האנט, הגיע לארץ הקודש לראשונה ב-1854 בחיפוש אחר נושאים תנ"כיים לציוריו.

האנט נהג ללמוד היטב את נושאי הציור ובין השאר בילה רבות בהכרת מנהגי הקהילה היהודית בירושלים. האנט בנה כאן את ביתו בעת ביקורו השלישי בארץ (מתוך ארבעה בסך-הכול), בשנת 1869.

שנים לאחר שעזב האנט את הבית שכרה אותו רופאה צעירה בשם הלנה כגן, שהגיעה לירושלים ערב מלחמת-העולם הראשונה יחד עם אמה. השתיים שכרו דירה בסמטת החבשים, ד"ר כגן ניסתה למצוא עבודה כרופאה, אך נתקלה בחומה של אטימות ושמרנות. מנהל שירות הבריאות העות'מאני הד"ר עומר ביי, עמו נפגשה, הודיעה לה כי לא יעלה על הדעת שאִישה תעסוק במקצוע הרפואה.

למראה ד"ר כגן המבוהלת שכל תכניותיה התמוטטו, המשיך הרופא והוסיף כי למרות האיסור, הרי שקיים צורך דחוף ברופאים, ובחוסר הסדר הקיים במִנהל העות'מאני לא ידע איש אם היא רשומה כחוק אם לאו... כך החלה ד"ר כגן לעסוק ברפואת ילדים. גם הציבור היהודי לא שש לקבל את הרופאה, שברוב עוונותיה היתה גם אישה וגם צעירה. אולם לאחר שריפאה ילד חרדי בן שש, שסיכוייו להחלים אפסו, עלתה קרנה ומספר החולים שהגיעו אליה גדל. אגב, שמו של הילד הקטן היה עמרם בלוי, אשר גדל והיה למנהיג הידוע של "נטורי קרתא" בירושלים. ד"ר כגן טיפלה בבית זה ובבית-החולים "רוטשילד" הסמוך בדורות של ילדים ירושלמים. היא התגוררה בבית הזה עד יום מותה ב-1978.

הדיירת השלישית היתה המשוררת רחל, שהתגוררה בצריף שבחצר בין השנים 1925-1924. רחל נאלצה לעזוב את המושבה כינרת עקב מחלת השחפת בה לקתה, ובעצת רופאיה הגיעה לירושלים שאקלימה יבש. בירושלים עברו עליה ימים קשים של געגועים וניתוק, אותם תיארה בשיריה. נוף הגן שנשקף מחלונה ברחוב הנביאים נתן לה את ההשראה לשירה הידוע "עץ האגס".

נצא מן החצר ונמשיך לאורך הרחוב. נראה משמאל את מבנה בית-החולים הגרמני של האחיות הדיאקונסיות שנחנך ב-1894. בית-החולים שירת את תושבי העיר תמורת תשלום סמלי של 25 גרוש. ערב מלחמת-העולם השנייה הופקע המבנה מידי הגרמנים ושימש את הצבא הבריטי. כיום שוכנות כאן מחלקות של בית-החולים "ביקור חולים".

בית-החולים "ביקור חולים" - שטראוס 6

חששם של פרנסי הקהילה היהודית במאה ה-19 מפני המיסיונרים שסיפקו שירותי רפואה ואשפוז, עודד עסקנים יהודים ירושלמים לייסד את בית-החולים "ביקור חולים". בית-החולים הוקם על-ידי חברת "ביקור חולים" ב-1857 בעיר העתיקה. כמו מוסדות בריאות אחרים, נדד גם הוא מחצר לחצר ולבסוף מהעיר העתיקה לרחוב הנביאים.  

נחנך ברחוב הנביאים ב-1925. ביקור חולים (צילום: ברוך גיאן)

ב-1910 הונחה אבן הפינה להקמת בית-החולים החדש במקום זה. הבית היה בן שלוש קומות, ובו חדרים מרווחים לחולים, חדרי רופאים, בית-מרקחת ובית-כנסת. בגלל בעיות תקציב הוקם הבית בשלבים, ובנייתו הסתיימה רק לאחר תום מלחמת-העולם הראשונה.

חנוכת הבית הרשמית נערכה בפסח תרפ"ה (1925) בנוכחות הנציב העליון, סר הרברט סמואל. כדי לעודד תורמים התפרסמו בעיתונות הירושלמית מודעות בזכות "ביקור חולים הוספיטל". דברי שבח והלל סיפרו על המוסד, שבו "הרופאים הכי מצוינים... מנצחים איש איש במחלקתו".

גיחה קצרה מרחוב הנביאים לרחוב שטראוס תביא אותנו אל הכניסה הראשית של בית-החולים. בפתח ניצבים שערי נחושת, מעשה ידיו של האבן זאב רבן. השערים שעוצבו בשנות העשרים, מעוטרים בריקועי נחושת בהם מתוארים שבטי ישראל ומופיעים פסוקים מספר ישעיה.

מאבק עד קבר - בית-החולים האנגלי - הנביאים 82

בתחנה האחרונה בסיורנו נחשף צדו הקשוח של המאבק חסר הפשרות שהתחולל בין המיסיון הנוצרי לקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19. ראשיתו של מעשה במיסיונרים האנגלית שהגיעו לירושלים בעשורים הראשונים של המאה ההיא. המרוץ אחר מאמינים חדשים הוליד ספקי שירותים ליישוב הירושלמי, ובעיקר שירותי רפואה. ואכן, בירושלים הנחשלת ומוכת החולי של המאה ה-19 היו בתי חולים אמצעי רב השפעה למשיכת מאמינים.  

בית-החולים האנגלי (אוסף נורברט שוואקה, ארכיון התמונות, יד בן צבי)

בית-החולים האנגלי הוקם ב-1838 על-ידי "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים", ושכן בעיר העתיקה. בשנת 1897 עבר בית-החולים לכאן. במרכז החצר ניתן להבחין שלמבנה צורת חצי עיגול, והוא מורכב מביתנים. בקצה הימני (המזרחי) מצוי בית בן שתי קומות ששימש מרפאה, בית-מרקחת וחדר המתנה, בו יכלו להמתין בעת ובעונה אחת כמאה חולים. שעות ההמתנה היו מנוצלות לתפילות יומיות ולעידוד האמונה הנוצרית בקרב החולים. ביתני החולים המצויים בהמשך היו רחבי ממדים, מוארים ומאווררים.

במרכז ארבעת האגפים מצוי מבנה בן שתי קומות ששימש כאגף המנהלה.

הבניין קיבל את השם Dennaway, על שם אחד ממנהלי החברה המיסיונרית הלונדונית. בקצה השמאלי של החצר מצוי בית הרופא, הסוגר את חצי העיגול ממערב.

עוד בימים בהם שכן בית-החולים בעיר העתיקה הטילו רבני הקהילה היהודית חרם כבד על מי שהשתמש בשירותיו, ואף פורסם איום שלא יערכו טקסים דתיים, כולל קבורה יהודית, למי שיתאשפז בבית-החולים המיסיונרי. כיום משמש המבנה בית-ספר אנגליקני לילדי דיפלומטים זרים ואנשי האו"ם.

• הכותבת היא אוצרת יד יצחק בן-צבי.
  

הסיור "רופאים ורופאות ברחוב הנביאים" יתקיים במסגרת מרתון הסיורים של יד יצחק בן-צבי, שיימשך שלושה ימים, החל ב-2/6. פרטים נוספים תוכלו למצוא כאן .