אגדה אורבנית: סיור בתל-אביב של ניצן הורוביץ

כבר בכיתה ג' נסע ניצן הורביץ לבדו ל"עיר הגדולה", תל אביב, באוטובוסים. מאז הוא "פריק של תחבורה ציבורית", כדבריו. הקריירה העיתונאית שלו הביאה אותו כמעט לכל פינה בתקשורת הישראלית: גל"צ, עיתון "חדשות" ז"ל, "הארץ", שידורי הניסיון של ערוץ 2, וערוץ 10 מיום הקמתו. הלהט שלו להיסטוריה וגיאוגרפיה משך אותו כבר בתחילת המסלול העיתונאי אל חדשות החוץ, ואל כמה מהפינות הנידחות והמסוכנות בעולם. הוא גם זכה בשניים מהתפקידים הנחשקים ביותר: כתב ה"ארץ" בפריז וכתב בוושינגטון.

האהבה לארץ, "ובמיוחד לים של תל-אביב", כך הוא אומר, החזירה אותו לישראל וגם גרמה לתפנית מפתיעה ששינתה את חייו: הכנסת. כיו"ר השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה להצלת ים המלח, שדולת התרבות והשדולה לשיוויון אזרחי ופלורליזם, הורוביץ מקדם את הרעיונות שבהם הוא מאמין. יצאנו אתו לטיול אורבני.

טבע עירוני

"בחצר הבניין שלי צומח דקל נהדר וגם פיקוס, ועל שניהם אני שומר בגופי מפני גיזום רצחני שכל כך נפוץ בתל-אביב, לצערי. ממש כמו בסיפור 'העץ הנדיב' - הם נותנים צל בבית וברחוב, ומאכלסים עולם שלם של בעלי חיים וטבע ממש במרפסת שלי. ממול יש בית ספר נפלא והשקט ביותר בארץ: חמד"ע - חינוך מדעי לתלמידי תיכונים. כשאני פותח את העיניים בבוקר אני רואה את עצי הסיגלון המקיפים את בית  הספר וביניהם דגלי ישראל מתנופפים על התורן".

עולם שלם של טבע ממש במרפסת. הורביץ בחלון דירתו (צילומים: גילי מצא)

מהפיכת אופניים

"ברחבי העיר, אני מתנייד בעיקר באופניים. אוהב את הנסיעה ואת הרוח על הפנים וגם עושה כושר בהזדמנות. כשאתה גר במרכז, אפשר להגיע באופניים לכל פינה בעיר ברבע שעה מקסימום. אלא שזה עדיין מסוכן. אחרי אינספור נפילות וחבטות שספגתי ממכוניות, החלה מהפיכת אופניים בעיר.

"אבל שביל אופניים על המדרכה, כמו באבן גבירול, זו טעות שמפריעה לכולם. שביל טוב צריך להיות מופרד מהולכי הרגל ומופרד מהמכוניות, כמו שמתחילים לעשות עכשיו. כולם היום מתגאים במהפכת האופניים, אבל אני זוכר בחיוך שרק לפני כמה שנים הפצרתי בגורם מאוד בכיר בעירייה לטפח מעט את האופניים בעיר. הוא התפרץ עלי בצעקות והבהיר לי שזה לעולם לא יקרה בת"א, 'כי כאן זה לא סין או שבדיה'. אז הנה זה קורה".

"אוהב את הנסיעה ואת הרוח על הפנים". שביל אופניים בגן העיר

כיכר אקולוגית

"השכונה שלי היא כיכר רבין. פה המכולת, והירקן האדיב והקצב הוותיק, ופה אני יושב עם כל החברים והשכנים. לכיכר הזו אני קשור בכל נימי נפשי מאז שהייתי ילד קטן - מגן החיות שהיה פה ליד, דרך שבוע הספר והזיקוקים של יום העצמאות ועד ההפגנות הגדולות שעיצבו את התודעה החברתית שלי.

"כל עיר גדולה חייבת כיכר מרכזית שהיא הלב שלה. אבל כיכר יכולה להיות הרבה יותר יפה ותוססת, וההוכחה היא הבריכה האקולוגית המופלאה, שהקימו לאחרונה, במקום הבור שהיה מוזנח שנים רבות. מהיום שפתחו אותה, עם הדגים וצמחי המים ופינות הישיבה המוצלות, היא מוקד משיכה אהוב לילדים, לקשישים וגם לזוגות של אוהבים. סוד הקסם שלה הוא הפשטות והצניעות".

"כל עיר גדולה חייבת כיכר מרכזית". בבריכה האקולוגית בכיכר רבין

תולעת ספרים

"הספרים הם אהבת חיי. אני בולע אותם בקצב של ספר לשבוע. החמצן שלי מגיע מחנות 'תולעת ספרים' (בכיכר רבין) שהיא הרבה יותר מחנות. היא מוסד תרבותי עם ערך מוסף אדיר לחיי העיר. זו גם הלשכה הפרלמנטרית האמיתית שלי: כל מי שרוצה ניגש ומדבר על כוס קפה.

"יזמתי את חוק הספר, גם כדי לעודד את חנויות הספרים העצמאיות ולמנוע השתלטות מוחלטת של הרשתות הגדולות. בחנות כזו, אתה מקבל יחס אישי והמלצות מהבעלים, שכבר מכיר אותך ואת הטעם שלך. פה אתה מוצא ספרי הגות ואמנות, שירה ויצירות איכותיות של הוצאות קטנות ועצמאיות, שאין ברשתות הגדולות והממוסחרות".

קיבוץ עירוני

"אחת הפינות האהובות עלי ביותר בת"א, היא החצרות המשותפות והירוקות של מעונות עובדים 'הוד' (קיצור של מעונות ד', ה', ו' - ג.מ) ברחוב פרישמן 33. המתחמים הללו נבנו עוד לפני קום המדינה עבור עובדים, ברוח של שיתוף ושיוויון. הדירות מקיפות חצר משותפת גדולה השייכת לכולם.

למרות שהן קטנות מאוד, הן מבוקשות ביותר בגלל איכות החיים המיוחדת. ממש כמו קיבוץ בלב העיר, שאידיאלי לכל סוגי האוכלוסייה. מחירי הדירות המטורפים, מצוקת הדיור של הצעירים והצורך לאפשר לקשישים חיים טובים, מחייבים אותנו לחזור לערכים הישראלים של פעם ולספק דיור בר השגה בסביבה מאירת פנים שכזו".

אחת הפינות האהובות בעיר. חצר משותפת של מעונות עובדים

לילות פריז

"ממש כמו חנות ספרים מיוחדת, כל עיר שמכבדת את עצמה צריכה קולנוע אמיתי שלא מביא רק סרטים מסחריים. קולנוע פריז ז"ל ברחוב הירקון 106, היה החלון שלי כנער לעולם הגדול. נצבט לי הלב בכל פעם שאני עובר כאן ורואה איך כמו כמעט כל הקולנועים של ת"א - גם הוא נסגר והפך ל... ספא.

"בקולנוע פריז ראיתי סרטים צרפתיים, כמובן, סרטי סטודנטים וסרטים חתרניים ומעוררי מחשבה, שלא הוקרנו בשום מקום אחר. את 'מופע הקולנוע של רוקי' ראיתי יותר ממאה פעמים. ימים שלמים הייתי מבלה ב'פריז' במקום בבית ספר, ידעתי בעל-פה את כל הדיאלוגים ושרתי את השירים יחד עם כל הקהל".

לא רק סרטים מסחריים. קולנוע פריז ז"ל

איפה לונדון

"גינת לונדון מול הים (בסוף פרישמן) היתה אחת הפנינים של ת"א, שנקראה על שם בירת בריטניה כאות הזדהות עם האנגלים בתקופת ההפצצות של הנאצים.

כואב הלב שהשיפוץ הגדול והיקר שעברה נטל ממנה את רוב החן והקסם שלה. כיום היא למעשה מקבץ של משטחי בטון ומעקות מתכת.

"גן מוצלח, בוודאי במקום מרהיב שכזה שיורד אל חוף הים, צריך לנשום עם צמחייה שמתאימה לאזור, ספסלי עץ עם משענות והרבה פחות בטונדות וברזלים. אני אספן נלהב של מפות וגלויות מההיסטוריה של ארץ ישראל, ויש לי כמה גלויות מימי תפארתו של הגן הזה. ההשוואה מצערת את העין, וזו החמצה גדולה. ועדיין אי אפשר לנצח את הים הנהדר שלנו - בשעות השקיעה זה אחד המקומות האהובים עלי בעולם כולו".

השיפוץ שעברה נטל ממנה את רוב החן והקסם שלה. גינת לונדון

איש, ספסל ומדרכה

"כשאני רואה אשה מבוגרת עם מקל או אמא צעירה עם עגלת תינוק, שלא מצליחות לעבור במדרכה כי היא חסומה בפחים, ואיך זקן נופל בכניסה לאוטובוס, כי הנהג עצר רחוק מהמדרכה - אלה בעיניי לא דברים קטנים וזניחים. אלה החיים האמיתיים ואת זה אני רוצה לשנות.

"אני מאמין בכל לבי וגם יודע, שהחיים בעיר גדולה ותוססת לא חייבים להיות קשים ועמוסי מטרדים. להיפך. הקירבה לכל השירותים, למוסדות התרבות, למסחר ולעבודה מעניקה לחיים בעיר יתרונות גדולים שאין בשום צורת ישוב אחרת.

"רוב הישראלים גרים בערים, והאתגר החשוב שלנו הוא להפוך את החיים שלהם בעיר לכמה שיותר טובים ונגישים. לכן חשוב לי לקדם חקיקה למען תחבורה ציבורית איכותית, למען חינוך ותרבות טובים, דיור שפוי, טיפול נכון באשפה, והגנה על טבע עירוני".

"החיים בעיר גדולה לא חייבים להיות קשים ועמוסי מטרדים". ברח' פרישמן

• לכל הכתבות במדור מסע עם כוכבים