לידיעת היצרנים - אין לכם צרכנים אחרים
שרשרת האספקה לצרכן הישראלי הדפוק חייבת להשתנות אחרת נישאר אריסים של היצרנים והקמעונאים. בהיעדר רגולציה רצינית הציבור הוא רגולטור יעיל ומרתיע. הזדמנות לתמ"ת להתחיל בחקיקה רצינית. דעה
בשבועות האחרונים עוסקים כולם בסיפור הקוטג' ועוולות אחרות אליהן נחשף הצרכן הישראלי. כולנו מחפשים אשמים - ובאמת אין בעיה למצוא אותם. אבל אסור להסתיר את העובדות: "האשם" המרכזי נעוץ בצרכן הישראלי הדפוק, שמאפשר לכולם לעבוד עליו. הצרכן הישראלי חסר מודעות צרכנית בסיסית, או במילים אחרות הוא הוא פשוט "פראייר מצוי". בנסיבות האלה מתבקשים הצרכנים לבוא בטענות בעיקר אל עצמם. רוצים דוגמאות? בבקשה.
- מאבק צרכני. לכל הכתבות בנושא "סערת הקוטג'
"
השבוע ראינו שרשתות השיווק מרוויחות לא מעט על פירות ויקרות. אם נקפוץ לתחום הביגוד, ניתן לראות שוב פער של מאות אחוזים בינינו לבין היקרות מבין בארצות אירופה. אצלנו הכי יקר. על פורמולות מזון לתינוקות מיותר לדבר - הפערים במחיר אדירים.
פערים בתיווך ובמחיר לצרכן
כך הם פני הדברים גם ביחס לשירות שמקבלים הצרכנים. אנחנו ממתינים המון זמן בתורים, עושים לנו טובה כשבכלל נותנים לנו תשובות על שאלות צרכניות, והטיפול בתלונות שלנו נמשך שבועות. רוצים להחזיר מוצרים? בבקשה, כנסו לסרט - ואם תרצו חלילה
גם לקבל החזר כספי תמצאו את עצמכם פוסעים בדרך יסורים - למרות החקיקה. לאלה שסבורים כי ההסתדרות היא הגורם שמסייע לצרכנים, נזכיר שנשמעת משם בעיקר שתיקה.
בשנים האחרונות חוקקה הכנסת לא מעט חוקים בעד הצרכן. היא עשתה זאת כי לצרכנים לא היה כוח להתאגד ולמחות נגד העוולות. שוב עולה השאלה מדוע השחקנים בשרשרת האספקה יוצרים עוולות כה מרובות שמחייבות את הכנסת להתערב? מדוע לצרכנים אין מודעות בסיסית לזכויותיהם? ומדוע מישהו אחר צריך לעשות עבורם את העבודה ועל הדרך גם לגזור קופון פוליטי? ראו למשל את השר משה כחלון ואת חברות הסלולר.
במשך שנים אנו עדים לתופעות שיצרנים משנים את אריזות המוצרים, מפחיתים את התכולה מבלי שהמחיר יירד בהתאם - ובמקרים קיצוניים אפילו עולה. במדינות מתוקנות אני מניח שהיצרנים האלה היו נענשים באופן מרתיע ומהדהד. אבל באופן עקרוני כדאי לשאול את היצרנים אם הצרכנים הם אויבים שלהם, כך שאין ברירה אלה לסדר אותם ולשנות חדשות לבקרים את האריזות.
חמסנות, שירות גרוע ופוליטיקאים עצלנים
הגיע הזמן לקרוא ליצרנים לשנות מן הקצה את היחס לצרכנים: לספק מוצרים במחירים הוגנים, להעניק להם שירות הולם ויחס נאות, לספק מענה לשאלות, ובעיקר להטות אוזן ולפעול במהירות לטיפול בתלונות. הפנימו את עובדות החיים הפשוטות: אין לכם - לכל השחקנים בשרשרת האספקה - צרכנים אחרים. כאשר הצרכנים מביעים בכם אי אמון - אתם בבעיה. משברים מהסוג הזה לא נפתרים כלאחר יד.
לצרכנים כדאי לזכור שאי אפשר להחרים את כולם, למרות שגם היצרנים והקמעונאים משתתפים בחגיגה. יש להפעיל חרם סלקטיבי, כאשר המטרה לטווח ארוך צריכה להיות שינוי בתפיסה של כל השחקנים בשרשרת האספקה, שתתבטא בגישה של WIN-WIN כלפיכם.
אם הפוליטיקאים יפתיעו ומשרד התמ"ת יפעיל את סמכויותיו הרגולטוריות ויואיל לפעול, בלי להיות "מופתע" ממחירים חריגים - הרי
זה משובח. מבחינת משרד התעשייה והמסחר נוצרה סיטואציה אידאלית שבה הוא יכול להגביר את האכיפת החוקים הקיימים ולייעל את הפיקוח, ובלבד שהשר שמחון יתעורר לפעולה.
ומילה לסיכום: מי שתולה תקווה ברשויות, עלול להתאכזב: הסערה התקשורתית תדעך, ואז הסיפור הצרכני יפסיק לעניין את הפוליטיקאים. הם יחזרו לעסוק בענייני שלום או דיפלומטיה. בינתיים, עד שבתמ"ת אולי יתעוררו, רק אנחנו, הצרכנים, יכולים לדאוג לעצמנו. הסערה התחילה בפייסבוק והמשיכה בתקשורת, אסור לתת לגל המחאה הציבורי הצרכני להישבר. הציבור צריך - ויכול - להפוך למעין רגולטור מטעמו וליהנות מהצלחה מרשימה.
ד"ר ישראל בוקסר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמאיים אור יהודה
לפנייה לכתב/ת 
