מחוץ לרוטשילד: שבת שטח באוהלים

עזבו אתכם מהמזגן, תשכחו מהחמין על הפלטה. היום - וברוח המחאות - הטרנד הדתי החדש הוא אוהלים. יותר נכון, שבת באוהלים. לדברי המנוסים, מדובר בתופעה שמאיימת לרוקן את בתי ישראל בשבתות, לטובת חיקו החמים של הטבע.

התופעה, שבמגזר הדתי נקראת פשוט "שבת שטח", הייתה עד לאחרונה נחלתם של זוגות בלתי קונבנציונליים ומכורי טבע קשים. אך כעת, עם צוק העתים והארנקים, לצד הרצון לשבור את שגרת סוף השבוע, הפכה "שבת שטח" לבילוי מיינסטרימי למהדרין, כזה שלא כולל את בית הכנסת השכונתי וקריאת עלונים עד ל"כיבוי אורות" באדיבותו של שעון השבת. וגם חילונים מצטרפים בהתלהבות.

"לכה דודי" לאוהל

עבור אלי לנדאו, מחברת הפקות אירועי תוכן "בטבע שלך", שבתות שטח הן "אהבה אישית, שמלווה אותי יותר מ-15 שנה". מה שהחל כשבת רומנטית של זוג צעיר בתחילת דרכו, הפך

לדבריו חוויה משותפת עם משפחה וחברים - וגם לעסק.

"היום אין מכנה משותף לאנשים שעושים שבתות בטבע", הוא מבהיר. "זה כולם - דתיים וחילונים. זה כל מי שמחפש לעבור את השבת שלו בדרך קצת יותר חווייתית ושונה. אנשים היום מחפשים איך לשלב את חווית הטבע והטיול בחוויה הדתית

"זה טיול אחר. אין אטרף אין אקסטרים, לא מתרוצצים ממסלול למסלול. פתאום הטבע מתגלה רגוע יותר. בלי לרוץ ולהזיע. הכול באותו מקום, יושבים באותה פינה. והחיבור הרוחני, זה משהו שגם לא-דתיים מתחברים אליו".

הטבע רגוע יותר (באדיבות "שבטבע"). כל התמונות בכתבה צולמו ביום חול

גם דביר בלונדר, חובב שבתות שטח צעיר ואשתו שני, לא מוותרים על שבת באווירה אחרת. "אני חושב שהפעם הראשונה הייתה לפני שש שנים", הוא נזכר. "היינו ארבעה חברים, וסגרנו על שבת שטח עם אוהלים ב"עין-עלמין". תענוג אמיתי. היום שבתות שטח זה בעיקר עם האישה, במקום שקט ופסטורלי. עם חברים נשארנו יותר לטיולים באמצע שבוע".

בניגוד ללנדאו, ששבתות השטח שלו כוללות גם את הכנרת, בלונדר מעדיף להתרחק ממקומות הומים. "לא עושים שבת שטח בכנרת כי זה עמוס ומלא, ואין תחושה של שבת אלא של מסיבת חוף. מוזיקה רועשת לא בדיוק עושה את האווירה שאנחנו מחפשים. צריך למצוא מיקום יחסית שקט ומוצל, שלא יבואו ויפריעו באמצע.

"פעם אחת עשינו את הטעות הזו - שבת שטח עם ההורים, הלכנו ל"חוף הבונים". שגיאה ענקית. במקום מאהל אחד או שתיים, היו שם 300 אוהלים. גנרטורים, מוזיקה בפול ווליום, ואנחנו - הדתיים היחידים. לא הרגשנו שבת. זה קצת הוציא מהאווירה ומשהו התפספס. מאז אנחנו הרבה יותר נזהרים בבחירות שלנו".

מחרדים עד "צפונבונים"

וכאן הבורגנית הקטנה שבתוכי שואלת, מי צריך את כל זה, ומה רע לשבות במזגן? "אי אפשר להסביר, זה משהו שצריך לחוות", אומר בלונדר. "המקום עושה אותך יותר שליו, אין את ההפרעות הרגילות של הציוויליזציה. יש שיכחה מוחלטת של הכל, נטישה של חיי היום-יום, מנוחה טוטלית. 24 שעות, אתה והטבע אחד על אחד".

מי בא לסעודה שלישית? (באדיבות "שבטבע")  

האמת, נשמע טוב, אבל לעירוניים בנפשם ובדמם זה עדיין לא נגיש, ובשביל זה קיימים אנשים כמו זאב הלוי, שיכניסו אתכם ברכות לחוויה.

הלוי, היוזם של "שבטבע" - חוויית שבת יהודית בלוקיישנים עלומים ברחבי ארצנו הקטנטונת, מרגיע אותי שהשבתות שלו מאורגנות גם עבור הטיפוסים הביתיים. "אצלי הכול מסודר, ובאים גם זוגות חרדים

מבני ברק וגם חבר'ה צפונבונים שמחפשים פינוק גם בשטח", הוא אומר. "כך או כך, החוויה היא אחרת. יש חיבור בין אנשים שלא קיים בבתי מלון. בהתחלה כשמגיעים, כולם מעונבים, מסורקים, מרוחקים, אבל לאט-לאט הכל מתפוגג עם הישיבה באוהל. כל המחיצות יורדות והפנים האמתיות מתגלות.

"אותה קבוצה של צפונבונים, הייתה בניהם בחורה שבצאת השבת סיפרה לי כמה שהחוויה הזו עבורם כקבוצה הייתה פוקחת עיניים. 'שנים אנחנו ביחד ומעולם לא ראיתי אותם כמו בשבת הזו', היא כתבה לי".

לשבתות שמארגן הלוי, בניגוד לאווירה המשפחתית-חברית שעליה דיברו בלונדר ולנדאו, מגיעים חבר'ה "מכל המגזרים ומכל הצבעים", כהגדרתו. "כששואלים אותי למי זה מיועד, אני אומר שיותר קל לי להגיד למי זה לא. לא לצ'רקסיים לא לנוצרים לא למוסלמים - זו חוויה יהודית ממקום מאוד פשוט, בלי הרצאות ובלי חפירות".

במאהל השבתי של הלוי תוכלו לראות שף תל-אביבי מקועקע למהדרין ש"גילה את השבת", חילונים שנשבו בקסמה של החוויה היהודית, וגם דתיים רבים. הלוי, כחוזר בתשובה, מצהיר שהוא לא המשגיח הרוחני של אף אחד. "כן, יש חילונים שמעשנים, ויש מי שמדבר בצד בפלאפון. ותמיד יהיה הצדקן התורן שיגיד נו נו נו. מבחינתי, אני לא עושה את החשבונות של אף אחד. ואני מעדיף שהוא יהיה איתי באוהל בחוויה של שבת יהודית, מאשר בבית מול הטלוויזיה".

במקום חמין - פויקה

שבת בשטח מצריכה היערכויות שמאתגרות גם את העמודים הנשכחים בשולחן ערוך - והראשונה שבהם היא סוגיית ה"עירוב". לנדאו, שלא מגדיר את עצמו כדתי-קלאסי אלא כנשוי לדתיה כזו, מסביר שכל הלכות שבת נכתבו למעשה עבור השטח.

"דיני שבת בנויים למישהו ששובת בחוץ, והיופי בכל זה הוא האתגר. לא הלכה, שנשארת בנייר, אלא משהו שמתעסקים איתו. עירוב, שכיום אף אחד

לא מתמודד עם זה בכלל, הופך לרלוונטי. פתאום שאלות כמו האם קו המים בכנרת נכללים בעירוב או לא? הופכת להיות שאלה של ממש".

אוקיי, אז אם כבר דיברנו הלכות, בוא נגיע להארד-קור - ארוחות השבת. הבלונדרים סיפרו על פרידה מקונספט שולחן השבת לטובת אכילה אותנטית יותר על מחצלות: "אנחנו נשארים כמובן עם חלות ויין, אבל על בית כנסת ומניין נאלצים לוותר".

לנדאו מצדו חושף את נפלאות הפויקה: "פשוט מכינים תבשיל קדרה על הגחלים. מאחר שמדובר בשטח, והתפילה תלויה לחלוטין בשעות האור, מתפללים מוקדם וגם האוכל נאכל מוקדם. את הפויקה מכינים בשישי, כך שבערב אוכלים חם. בשבת בבוקר מסתפקים בתרמוס של מים חמים שהכנו מראש לתה ולקפה, והאוכל הוא בטמפרטורת החדר, או המעיין, כמו שאומרים".

את המניין לנדאו לא מוציא מכלל אפשרות. "יש אופציה לעשות את שבת השטח סמוך למושב דתי. ואז יש את כל הנוחות של בית הכנסת. לדוגמה, לעשות שבת שטח בעין ספיר ולהתפלל במושב ספיר. ובמקרים של קבוצה גדולה, הרי שהיא  יכולה לארגן לעצמה מניין והכל. המשפחתיים לרוב מוותרים. אני באופן אישי לא חושב ששבת כזו רוחנית פחות, אולי להפך. גם את "לכה דודי" חיבר המשורר בטבע לא בין כותלי בית הכנסת, כך שאולי זה באמת המקום להתפלל בו ביחידות".

הלוי מצדו מסרב לעשות הנחות הלכתיות. "זה כמו שיטת הסלאמי כל פעם מקצצים עד שלא ברור מה נשאר. אצלי אין פשרות בדברים האלה. עירוב הוא

עירוב. תפילה היא תפילה, כולל ספר תורה, כולל הכול. אנחנו היום בשבת ממוצעת נעים סביב ה-70 משתתפים, אז אפשר ליהנות מכל העולמות. רק השבוע הציעו לי להצטרף לקבוצה שעושה שבת שטח ב'בניאס'. התלהבתי כי המיקום אידיאלי, אבל כשהתחלתי לברר על העירוב והתפילות, הבנתי שזה לא בדיוק בראש מעייניהם, ולכן זה לא בכיוון שלי".

אז אם נמאס לכם לשבת באוהלי המחאה, למה שלא תגוונו קצת? קחו לכם את סוף השבוע לחופשה קצרה וצאו לשבת שטח. בלו קצת באוהלים, מה יש?