דתיים באמת עושים אהבה

מין. די לכתוב את המילה הזו, וכבר אחוז נכבד של גולשים צוללים אל תוך הטור. מין ודתיים. הופ, אחוז הסקרנים קפץ פי שלושה. הרי מי לא רוצה לקבל הצצה לעולם הנסתר מן העין של חבורת נטולי המיניות ומדוכאי ההורמונים בליל כלולותיהם?

הדיון סביב חרדת הלילה הראשון הבלתי-מטופלת במגזר עורר סערה, שהשתקפה גם בטוקבקים. לעולם החילוני יש הרבה מה להגיד בנושא, שהרי יודעים

בדיוק מה מתרחש שם. ה"ידע" הזה גם בהחלט מספיק להם כדי לעשות "לייק רחמים" לבנות ישראל הכשרות, הסובלות מאימפוטנטיות מינית חשוכת מרפא.

כמה קשקשת רצה סביב "חרדת הלילה הראשון" של הדתיים, כאילו שלחילוניות אין לילה ראשון. תגידו מה שתגידו, לילה ראשון עם הגבר שאת אוהבת במלון חמישה כוכבים, עדיין נשמע לי יותר סימפטי ורומנטי מאשר לילה ראשון עם מחוצ'קן בן 17 בחדר מיוזע של טינאייג'רס.

אז הבה ונשבור כמה סטריאוטיפים על העולם הדתי: גם דוסים יודעים ליהנות, וזה למרות שהם לא שכבו עם 23 בני זוג לפני שהתחתנו. כן, יש להם חיי מין, וזה שהם לא צועקים את זה בראש חוצות, לא שרים על זה וגם לא מתראיינים על זה, לא אומר שכולם שם מדוכאים מינית.

שלום לתמימות

לא מזמן ביקרתי אצל חברת ילדות, דוסית תמימה למראה. מדדנו יחד כמה בגדים חדשים, ואז היא פתחה את מגירת ההלבשה התחתונה, ומתוכה ביצבצה אופנת לנז'רי שלא תבייש אף רווקה תל אביבית. החברה השמרנית אכן התגלתה כשמרנית. היא שומרת את המיניות שלה לעצמה ולבעלה. היא לא תתקשקש עליה בבית קפה, ולא תלך לראות מיצגי עירום או סרטים של דובר קוסאשווילי. האם זה אומר שיחסי המין שלה הם סוג ב'?

זה לא שאין לי מה להגיד על יחס ההלכה למיניות. יש בקרבי ביקורת מכאן ועד הרצליה על התוצאות הפוסט-טראומטיות של הפרדת יתר במגזר הדתי, אבל בתוך כל הפולמוס הזה, מה בדיוק מציעה החברה הסופר-מתירנית כאלטרנטיבה? מה מציעה לנו אותה עדה ליברלית שאמונה על הגדרת סקס נכון מהו, ונהנית להתנשא ולבקר את ההלכה  

הדתית על ההפרדה בין רגש לבין מגע לפני הנישואים? הרי היא לא עושה ליחסי המין יותר חסד.

קברניטי המתירנות משליטים שיח שמפריד גם הוא בין יחסי מין לאהבה. הם מקדשים מיניות לשם ההנאה בלבד. תם עידן התמימות. נו מור סקארלט או'הרות ורט באטלרים, נו מור רומנטיקה. בעיניים מתירניות, מין הוא צורך פיזי מופרד. אז מה השיגו אלו שדובקים בה, מלבד התמכרות לסיפוק רגעי, קהות חושים וסיכוי לא-רע להגיע למצב של חוסר יכולת לקשר משמעותי ורציני? האם נותר עוד ממה להתרגש, כשחווית הסקס הופכת כה טריוויאלית?

סקס זה לא מזג אוויר

קראו לי "מאותגרת מינית" או "בחורה שמתביישת בגופה", אך אני מודה לכור מחצבתי הדתי על כך שלמרות שעזבתי אותו, נשארתי עם קורט של תמימות

שמאפשר לי עדיין להזדעזע. שהפגיעה הבוטה הזו במה שנחשב בעיני לקודש קודשים, לרגע של שיא רוחני ופיזי בין גבר ואישה, עדיין מעוררת בי חלחלה ומבוכה. בעולם מחוסר תום כשלנו, טוב שיש מי שהמילה סקס עדיין מביכה אותו. טוב שנשארו עוד כמה שנותנים למושג הזה את הכבוד הראוי לו, ולא מדברים עליו בחופשיות כמו על מזג האוויר.

המבוכה הנאיבית של דוסים ממיניות, וההתרגשות שלהם ממנה, היא בערך חלקת התמימות האחרונה שעוד נותרה כאן. הם, ואותם שמרנים חילונים שעדיין מאמינים בייחודיות של האקט המיני, יודעים יותר טוב מכולם מה זה באמת "לעשות אהבה".