לא לעניים בלבד: העם עובר למוצרים בפיקוח

רק לפני שבועיים סיפרה רונית, אֵם חד-הורית ממרכז הארץ, המשתכרת כ-5,000 שקל בחודש, מה משמעות הדבר להתקיים ממשכורת כה נמוכה נוכח ההתייקרויות בכל תחום כמעט.

סיקורים נרחבים ב-ynet:

• מחאת האוהלים
• מחאת הקוטג'
  

"בכאב", ציין עמרי אפרים, כתב ynet לענייני רווחה, אמרה רונית כי "אני מוותרת על המון דברים. חופשות זה מחוץ לתקציב", והוסיפה כי "בסופר אני מוצאת את עצמי מתלבטת מול מוצרים שונים ומוותרת על דברים שבעבר קניתי. אני חוסכת בחשמל, במים, בביגוד, בטלפונים וגם בבילויים. צמצמנו בכל דבר".

באותה כתבה צוטט גם רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, שאמר: "הנתונים שלנו מראים שמאז חודש אפריל אנשי השכבות החלשות קונים פחות ופחות. ...אנשים נאלצים לקנות פחות בשר וחלב ומוצרים בסיסיים אחרים. בקרב השכבות החלשות ומקבלי קצבאות זקנה ונכות, זה הגיע למצב שאנשים מוותרים על אוכל כדי לקנות תרופות".

חצי שנה של הידרדרות מואצת ביכולת הקנייה

את האפוקליפסה האנושית הזאת הבינו ברשות ההסתדרות לצרכנות כבר לפני כמה חודשים. פעמיים במהלך השנה האחרונה - בנובמבר 2010 ובמאי 2011 - ערכה הרשות סקרים שבהם נבדקו הרגלי הצריכה של אזרחי ישראל בכל האמור בכמה ממוצרי המזון הבסיסיים שמחיריהם עדיין נמצאים בפיקוח: לחם, ביצים וחלב. הממצאים - בשני הסקרים ועקב ההשוואה ביניהם - הם לא פחות ממזעזעים.

נפתח בכך שבמהלך כשבעה חודשים שחלפו מן הסקר הראשון ועד עריכת הסקר השני חלה עלייה חדה במספרם של הישראלים אשר רוכשים לחם אחיד, ביצים וחלב שמחיריהם מפוקחים. אם בנובמבר 2010 אמרו כ-43% מן האזרחים כי הם רוכשים לחם אחיד, הרי שבמאי כבר התברר כי כ-55% רוכשים לחם זה, ולא לחמים יקרים יותר. זו עלייה של 12%.

אשר לביצים - בנובמבר 2010 ענו כ-64% מהנשאלים כי הם רוכשים את הביצים המפוקחות (ישנן ביצים מיוחדות שמחירן אינו מפוקח). במאי כבר אמרו כ-75% כי הם קונים ביצים אלו - עלייה של 11%.

לגבי החלב - בעוד שבנובמבר 2010 ענו כ-70% כי הם רוכשים את החלב שמחירו בפיקוח, במאי 2011 כבר זינק שיעורם לכ-84% - עלייה של 14%. נחזור ונדגיש - השינויים הדרמטיים הללו התרחשו תוך כחצי שנה בלבד.

לנתונים הללו יש רק משמעות אחת, והיא מבהילה: יותר ויותר ישראלים הבינו כי אינם יכולים לרכוש את המוצרים היקרים, ולכן נסוגו לקו ההגנה - שעדיין קיים - והחלו לרכוש את המוצרים שמחירם אינו יכול לזנק סתם כך כי ליצרן התחשק. במילים אחרות: זוהי ההמחשה הטובה ביותר להידלדלות כוח הקנייה של חלקים ניכרים באוכלוסיית ישראל. ובמילים פחות מכובסות - כך נראית התרוששות.

90% ממעמד הביניים רוכש חלב בפיקוח

אך התמונה מתחדדת עוד יותר כאשר בוחנים מי הם האנשים שקונים את המוצרים הללו. מהר מאוד מתחוור, שלא רק עניים קונים מוצרים שמחירם מפוקח. כאמור, מקרב האוכלוסייה הכללית קונים 55% לחם אחיד, אך כאשר מדובר בעניים - עולה ש-62% מהם רוכשים לחם זה, ומקרב בעלי ההכנסות הממוצעות רוכשים לחם שמחירו בפיקוח כ-49% מהם - כלומר כמחציתם.

כשבודקים את ממצאי הסקרים ביחס לביצים, התמונה מתחדדת עוד יותר: מקרב האוכלוסייה הכללית רוכשים את הביצים שמחירן בפיקוח - כ-75%, בקרב העניים - כ-77%, ובקרב מעמד הביניים - כ-74%. פשוט אין הבדל: כולם קונים ביצים זולות יותר, כי השאר יקרות באופן משמעותי.

ההפתעה הגדולה המתינה בבדיקת נתוני רכישת החלב: בקרב האוכלוסייה הכללית רוכשים חלב שמחירו בפיקוח כ-84%; בקרב העניים - כ-87%; בקרב מעמד הביניים - כ-90% (!).

הנתון האחרון הוא זה שמלמד באופן נחרץ מה קורה כיום למעמד הביניים. נחזור ונזכיר כאן, כי בתוך החודשים הספורים שחלפו בין הסקרים עלה ב-14% שיעורם של אלו שעברו לרכוש חלב זה. ואין זה מפתיע: סוגי החלב שמחיריהם אינם מפוקחים התייקרו באופן רצחני.

שניים מכל שלושה עניים אינם יכולים לקנות קוטג'

כדאי להדגיש בהקשר זה עובדה חשובה: שני הסקרים נערכו עוד לפני שפרץ מרד הקוטג'. יחד עם זאת, אחת השאלות בסקרים עסקה בצריכת הקוטג'. הממצאים כאן מאלפים ומבהילים לא פחות. כבר בנובמבר 2010 עלה בסקר הראשון, כי כ-30% מאזרחי ישראל קונים פחות גבינת קוטג' בשל ההתייקרות המטורפת של מחירה מאז בוטל הפיקוח עליו. במאי 2011 כבר אמרו כ-44% מהנשאלים כי צמצמו את צריכת הקוטג' בשל התייקרותה - עלייה של 14%. זהו נתון שתואם את הנתונים אשר ציטטנו קודם לכן לגבי נסיגת הצרכנים אל קו המחירים המפוקחים.

מפילוח נוסף של הנתונים מתברר שכאשר מדובר בעניים - כ-62% מהם כבר אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות גבינת קוטג'. בקרב מעמד הביניים עמד הנתון הרלוונטי על כ-43%. כלומר, שניים מכל שלושה עניים אינם יכולים לקנות קוטג', ועבור אחד מכל שני אנשים במעמד הביניים הפכה גבינת הקוטג' למשהו בלתי-מושג.

כאמור, אלו נתונים שנדגמו עוד לפני מחאת הקוטג'. נותר רק לתאר איך הם היו נראים היום, לאור המחאה שסחפה אחריה המונים.

ביום שאחרי ההתייקרות...

ברשות ההסתדרות לצרכנות ביקשו להבין מה יקרה אם יבוטל הפיקוח על מחיריהם של שלושת סוגי המזון הללו ומחירם יאמיר. המשיבים לא השאירו ספק מה יקרה להם אם יגיע רגע שחור זה.

בקרב האוכלוסייה הכללית אמרו כ-32% שאם הלחם יתייקר הם יקנו פחות לחם, לא יקנו בכלל, או יקנו לחם אבל ייאלצו לוותר על דברים אחרים; כ-33% אמרו זאת לגבי קניית ביצים וכ-25% אמרו כי יקנו פחות חלב, לא יקנו חלב כלל, או יקנו אותו אבל ייאלצו לוותר על דברים אחרים.

אך כשהיה מדובר בעניים - התמונה השתנתה באופן חד: כ-45% מהעניים ייאלצו שלא לקנות לחם וביצים, לקנות מהם פחות, או להמשיך לקנות אותם אבל לוותר על דברים אחרים. כ-37% ייקלעו לדילמה הנוראה הזאת ביחס למוצרי החלב.

במילים אחרות: אחד מכל שני עניים יתקשה או לא יוכל לרכוש מוצרי מזון בסיסיים כמו לחם וביצים, ואחד מכל שלושה עניים יצטרך להיקרע בין קניית שקית חלב לבין צרכים אחרים שלו ושל בני משפחתו.

בקרב מעמד הביניים המצב מעט טוב יותר - אך כשלעצמו בעייתי. כ-25% לא יוכלו להמשיך לקנות בקלות לחם; כ-34% יוותרו לחלוטין או באופן חלקי על ביצים; וכ-23% יצטרכו לקבל החלטות כאלה לגבי חלב. כלומר, אחד מכל ארבעה בני מעמד הביניים כבר לא יוכלו לרכוש לחם וחלב בביטחה יחסית, ואחד מכל שלושה עניים יצטרך להתייחס לביצים כאילו היו מוצר מותרות.

כך נראה עוני בהתהוות מואצת. כך נראים חייהם של אנשים שלא יכולה להיות להם שום תקווה לעתיד טוב יותר, שלהם או של ילדיהם. פלא שכולם יצאו סוף סוף אל הרחובות?

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet