קולנוע נורבגי: מי אמר שאוסלו מת?
אצלנו שיא החום, אבל בנורבגיה אי אפשר לעשות סרט בלי מרחבים מושלגים ואפלים. בין הפיורדים מתחבאים אוצרות קולנוע מיוחדים ומאופקים לצינון לילותנו החמים: מליב אולמן המתפשטת לציידי הטרולים - הסרטים הנורבגים שוברים את הקרח
בשבוע שעבר יצא לאקרנים הסרט "ג'נטלמן בנשמה" בבימויו של האנס פטר מולנד - קומדיה על רוצח (סטלאן סקושגורד) שריצה את עונש המאסר שלו וכעת יעשה הכל, ממעשים טובים עד מסוכנים כדי לזכות בקורת גג מעל לראשו וקצת כסף.
- רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
- "ג'נטלמן בנשמה". ביקורת
ואצלנו במזרח התיכון:
מולנד וסקושגורד, השחקן הקבוע בסרטיו, מזכירים שגם בנורבגיה עושים קולנוע לא רע בכלל, אלא שהמדינה הקרה זכתה לפחות הכרה בנושא, בניגוד לשכנתה השבדית, מולדתו של סקושגורד. שבדיה כבר מוכרת כיצואנית קולנוע מכובדת, בזכות יוצרים כמו אינגמר ברגמן וספרי המתח של סטיג לארסון, שעיבודיהם הקולנועיים הפכו להצלחה על המסך הגדול (כולל עיבוד אמריקני של דיוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון").
העובדה שאחד השחקנים הכי מוכרים בקולנוע הנורבגי הוא סקושגורד השבדי (אביו של אלכסנדר סקושגורד - אריק מ"דם אמיתי"), שמוכר גם משיתופי הפעולה התדירים שלו עם לארס פון טרייר הדני ומשחק לא מעט בהוליווד ("סיפורו של וויל האנטינג", "תור"), יכולה להשליך על תעשיית הקולנוע הנורבגי כולה: קולנוע שעדיין מחפש את הייחוד שלו בתוך הסצינה הסקנדינבית המתפתחת, ונמצא על הקו הדק בין עלילות ייחודיות לו, לבין ניסיון לעשיית סרטים "כמו באמריקה".
חם, קר, מתקרר
למרות שנורבגיה, הצפונית מבין מדינות האיזור, שרויה באפלה יחסית לשכנותיה, מבט מקרוב חושף יצירות קולנועיות מרתקות, שאף קוצרות הצלחה בפסטיבלים. המשותף לרובן הוא השפעת הנופים המושלגים של המדינה. בין אם מדובר בקומדיות, סרטי אימה או דרמות, הסרטים משופעים בשלג וערפל שמשחקים תפקיד מפתח בעלילה ומציבים בפני הדמויות אתגרים וסכנות.ב-1957 יצא סרטו של ארנה סקוון "Nine Lives" שהיה מועמד לאוסקר ונחשב עד היום לסרט הנורבגי הטוב ביותר בכל הזמנים. הסרט המבוסס על סיפור אמיתי עוקב אחר מסע הישרדותו של חייל אנגלי במלחמת העולם השנייה, שמנסה לברוח מאימת הנאצים אל שבדיה דרך נורבגיה.
"Nine Lives". מועמדות לאוסקר
בדרכו הוא נעזר במקומיים שרוצים לסייע לו לחצות את הגבול, או לפחות לשרוד כשהוא נאלץ לשהות תקופות ארוכות לבדו בשלג המקפיא. בעוד בסרט הזה נורבגיה מהווה רק תחנת מעבר בדרך לשבדיה, הקולנוע הנורבגי עצמו מנסה בשנים האחרונות להתבסס פחות על מקורות השראה מן החוץ כמו הוליווד ושבדיה, ולתת דגש וגוון הולם למדינה בה הוא נעשה.
לצד סרט המלחמה הרציני, סרט נוסף שעמד במבחן הזמן ונחשב עד היום לנצפה ביותר בנורבגיה הוא סרט באנימציית סטופ-מושן לכל המשפחה בשם "Pinchcliffe Grand Prix". הסרט יצא ב-1975 בבימויו של איבו קפרינו ובהתבסס על סדרת ספרים נורבגית, מספר על נהג שמחליט להתחרות בחברו הטוב לשעבר, שגנב ממנו תוכניות לייצור מכונית.
"Pinchcliffe Grand Prix". סטופ-מושן בלי הפסקה
למרות שמדובר בסרט קליל ותמים יותר מרוב הדוגמאות שיובאו בהמשך, כבר כאן בולט קיומו של מרחב מבודד בו ניצב לבדו בביתו של הגיבור וחבריו.
קח לך אישה ובנה לה איגלו
הקולנוע הנורבגי מכיל גם נציגות נשית מרשימה. אדית קרלמאר היא הבמאית האישה הראשונה בנורבגיה שזכתה להכרה. היא פעלה בשנות ה-50, ביימה עשרה סרטים כאשר בסרטה האחרון "The Wayward Girl" מ-1959 ליהקה את ליב אולמן לתפקידה הראשי הראשון.
"The Wayward Girl". אולמן נחשפת לראשונה
הסרט עוסק בזוגיות בין אולמן, המגלמת אישה הנחשבת לקצת יותר מדי משוחררת, לבין בחור צעיר שמשפחתו אינה מאשרת את הקשר ביניהם. קרלמאר חשפה לעולם את אולמן, אז שחקנית צעירה ומבטיחה שלימים הפכה לכוכבת הקבועה ובת זוגו של ברגמן ולבמאית מוערכת בזכות עצמה, בין היתר עם סרטה "Faithless" שהיה מועמד בפסטיבל קאן ב-2000.
המומנטום הנשי ממשיך גם השנה, עם הזוכה הנורבגי בפסטיבל סאנדנס: "שמחה כפולה" בבימויה של אנה סוויצקי. הקומדיה רווית היצרים על בגידות מתחת לפני השלג, לא רק בוימה על ידי אישה, אלא גם הופקה, צולמה ונכתבה על ידי נשים.
"שמחה כפולה". נשים על ראש שמחתנו
הקולנוענים הגברים בנורבגיה זכו לחשיפה בינלאומית בעיקר החל משנות ה-90. סרטו הראשון של האנס פטר מולנד, "Zero Kelvin" מ-1996, יצא לאקרנים גם בארצות הברית, ושנה לאחר מכן שני סרטים נורבגים התחרו זה בזה במסגרת שבוע המבקרים בפסטיבל קאן.
הראשון, "אינסומניה", בבימויו של אריק סקולדביירג לא זכה בפרס בקאן, אך כן זכה לעיבוד אמריקני מחודש עם אל פצ'ינו ורובין וויליאמס בבימויו של כריסטופר נולאן. כמעט כמו כל סרט מקור שמעובד בהוליווד, "אינסומניה" המקורי מורכב יותר מהחידוש, ואף עוכר שלווה הרבה יותר.
"אינסומניה". המקור בצפון אירופה
הקו בין טוב לרע הולך ומטשטש יחד עם הגבול בין יום ללילה כשחוקר משטרתי שבדי בעל עבר מפוקפק, המגולם על ידי סקושגורד (איך לא), מגיע לצפון נורבגיה המכונה "ארץ שמש החצות", כדי לעזור לפתור פרשיית רצח. ההצפה של אור לבן בכל שעות היממה משבשת את דעתו וגורמת לו לצאת במרדף פרטי אחרי הרוצח, שמוצא בינו לבין הבלש יותר מדי קווי דמיון.
"Junk Mail" סרט הביכורים של פאל סלטאונה, שקטף את הפרס הנחשק, המשיך והצליח בפסטיבלים נוספים, עוקב אחרי דוור אקסצנטרי (רוברט סקיירשטאד), שמספק לעצמו עניין בחייו האפורים על ידי גניבת חלק מהדואר שהוא מחלק וחיטוט בחייהם הפרטיים של זרים.
"Next Door" של סלטאונה. סרט סקסצנטרי
במהלך שיטוטיו וחיטוטיו הוא עוקב אחרי עובדת מכבסת ניקוי יבש שמוצאת חן בעיניו, ומסתבך בפרשייה שהיא מעורבת בה הכוללת שוד ותקיפת אדם. הדמויות בסרט פועלות בשלווה יחסית, גם כשהן נמצאות בסכנת חיים. אולי זו השמש, או היעדרה בחורף, אבל בצד הקור, הדמויות הנורבגיות כמעט ולא מתרגשות ושומרות על איפוק, לא משנה אם הן ניצבות מול שודד אלים, רוצח פסיכופת, זומבים נאצים, או טרולים.
רוק אנד טרול
ואם כבר במפלצות עסקינן, גם נורבגיה גילתה את פוטנציאל האימה הקולנועית הגלום במרחביה המושלגים והערפיליים. בניגוד לאימה המציאותית שהתגלמה בטבח הנורא שביצע אנדרס ברינג ברוויק החודש, בקולנוע המפלצות המקוריות ביותר שייצרה נורבגיה אינן עשויות בדיוק מבשר ודם, אלא יותר מבשר נרקב. הסרט "Dead Snow" בבימויו של טומי ווירקולה יצא ב-2009 והכניס שלושה טוויסטים למסגרת הטיפוסית של סרטי זומבים.
העלילה הבסיסית היא שחבורת צעירים נאים ברובם מגיעים לבקתה מבודדת כדי לנפוש, אך אבוי, זומבים רעבים ועצבניים מגיעים כדי לחרב את השמחה, לאכול ובעיקר לקרוע אותם לגזרים. עד כאן, הסיפור המדמם מוכר, אלא שבנורבגיה, כמו בנורבגיה, הוא מתרחש בשלג אימתני שמוסיף עניין למרדפים ונסיונות הבריחה.
זומבים נאצים ומאורגנים ב"Dead Snow"
בנוסף, הזומבים המדוברים אינם סתם גופות טיפשות ומריירות, אלא קבוצה מאורגנת היטב של חיילים נאצים. ולמי שקציני אס.אס מתים חיים לא מספקים לו די עניין ואקשן, הנופשים שנסים על נפשם הם כולם סטודנטים לרפואה, מה שגורר טיפול מקצועי ומכאיב למדיי בכל הנוגע לדימומים איתם הם נאלצים להתמודד. גם כאן, חלק מהקסם של הסרט הוא העובדה שלמרות שהם מבוהלים, חלק גדול מהזמן הסטודנטים מתמודדים באיפוק יחסי עם כל האיברים הקטועים שמתעופפים סביבם.
ולקינוח, נראה שלאחר תלאות רבות, הקולנוע הנורבגי מצא את הזהות הייחודית שלו בשנה הקודמת בסרט המשלב קולנוע מוקומנטרי ואימה מלאת הומור. "Trollhunter" בבימויו של אנדרה אוברדל מצולם בסגנון תיעודי, המזכיר את "פרויקט המכשפה מבלייר", כאשר קבוצת סטודנטים יוצאת יחד עם צייד מסתורי, המתגלה כצייד טרולים.
"Trollhunter". מה מסתתר שם ביער המושלג?
אף שלנורבגים אין בלעדיות בין המדינות הנורדיות על אגדות הטרולים, "Trollhunter" עושה צעד בכיוון הנכון לניכוס המפלצות הענקיות אליהם, ומציג בדומה ל"Dead Snow" קולנוע שנון, מודע לעצמו ומלא הומור עצמי.
