אני הומו דתי, ולא תעלימו אותי

הפרסומים האחרונים בדבר מיזם "הנישואין בבני אדם", כפי שאני קורא לו, או כפי שהוא קרוי בשמו האמיתי - מיזם "אנחנו" לנישואי הומואים עם לסביות - מציפים את שורשה של "הבעיה" כפי שישנם לא-מעט שרואים אותה - והיא עצם קיומי, קיומנו.

נישואי הומואים ולסביות - הפולמוס:

• "שידוך בין הומו ללסבית לא מביא אושר"
• עשתה לייק: ז'קונט בעד נישואי הומו ולסבית
• מדוע תמכתי בנישואי הומו ולסבית/ הרב שרלו
• הומואים ולסביות, אל תוותרו על משפחה/ טור של זוג
  

לפני כעשור טען הרב אבינר כי "אין דבר כזה דתי הו..." (הקיטוע במקור), בעוד שהשבוע הוא הציג "טיפול" חדש, יבוא אישי מאמריקה, שנמצא יעיל יותר מ"טיפוליו" הקודמים. מלבד העובדה שבהודעתו החגיגית יש גם הודאה בדבר כשלונותיהם של ה"טיפולים" הקודמים, אין כאן ולא חידוש אחד. הרב אבינר ממשיך להאמין באפשרות "לתקן" אותי, אותנו, כדי שנוכל להתחתן מבלי צורך במיזם זה או אחר.

הנטייה ה"הפוכה" וה"לא-טבעית", לשיטתו, יכולה לפנות את מקומה לטובת הנטייה "הנכונה". בקיצור, מבלי לומר את המילה המפורשת המתחילה באותיות ה"א ו"ו, טוען שוב הרב אבינר שאני, אנחנו, לא קיימים. אך לזכותו של הרב אבינר יאמר שהוא מתמיד בתפיסתו, ועל-כן הוא נמנע גם, בפומבי, לחתום על המיזם החדש.

עדיין מחפשים פיתרון ל"בעיה"

גם הכותרת "רבנים משהים תמיכתם בנישואי הומואים ולסביות", שפורסמה שלשום הוליכה אותי שולל, באופן די מפתיע, הרבנים אכן משכו ידם באופן זמני מהניסוי שלדעתי עשוי להסב נזק בלתי הפיך לזוג האומלל, ילדיהם והחברה כולם, אולם הרבנים אינם

עושים זאת בשל כך, אלא משום שבעיניהם לא המיזם יביא פיתרון ל"בעיה".

אותם רבנים הבינו, מאוחר מדי, כי הצטרפותם למיזם משמעותה הודאה בדבר קיומנו. מיזם "אנחנו", ותמיכתו בו, היא הודעה, גם שלא מדעת, כי את נטייתנו לא ניתן לשנות.

הרב הראל ומשתפי הפעולה-מושכי תמיכתם בו הבינו כי הדרך היחידה להתמודד עם "התופעה" היא השתקתה על-ידי נישואי כזב. טעותם הייתה פרסום אותו מיזם, קרי - הודאה פומבית בקיומנו, ועל-כן זו טעות עליה אני מברך.

ויש גם נחמה

אני, חבריי וחברותיי אינם חולים, איננו טעוני "תיקון", אנחנו טבעיים לחלוטין כמו שאלו מביננו שכותבים ביד שמאל אינם "הפוכים". ניסוי הנישואים הזה, והסתייגויות הרבנים ממנו מעידים, שוב, שכל מטרתם היא להעלים אותי, אותנו, ואם לא דרך "תיקון", אז דרך השתקה.

אני חי, נושם, אוהב, מתפלל וכותב שורות אלו עם רגשות עזים, אני לא צמח וגם לא שפן נסיונות. אתם לא חייבים לקבל אותי, יש את מי שעשה ויעשה

זאת, אבל אל תחשבו שתצליחו להשתיק אותי, אותנו.

ואסיים בנחמה שאני מוצא בכל הסיפור הזה בשתי נקודות. ראשית, סוף סוף הרבנים האלו נאלצים להודות שאנחנו קיימים, גם אם זה לצורך מציאת "פיתרון" ל"בעיה", ושנית, נראה כי זהו הקרב המאסף לקראת כשלון נסיונות מחיקת קיומנו. בקרוב מאד יגלו הרבנים כי הם נמצאים הרבה מאחורי הקהילות שלהם, קהילות שלמדו לא מכבר להכיל אותנו, ההומואים והלסביות הדתיים, גם אם בחריקת שיניים.

• דניאל יונס הוא דובר "'חברותא - הומואים דתיים".