פרשת השבוע: אל תעמוד נוח
נח ושאר המנהיגים הגדולים במקרא מצאו חן בעיניי אלוהים. מנהיגים אחרים מצאו חן בעיניי בני האדם. אבל עוד לא קם המנהיג שמצא חן בעיניי אלוהים ואדם
מוקדש באהבה לישיבה החילונית בירושלים
השבוע נפתחה הישיבה החילונית בירושלים, אחות צעירה (ובוגרת באופייה) לישיבה החילונית בתל-אביב. אני זוכה ללמד בשתיהן, והלב עולה על גדותיו. לצד ההקצנה, ההפרדה והדרת הנשים מרחובות ירושלים, מתרחשים בעיר שלי גם דברים מלבבים. יש בישיבה תלמידים צעירים ומבטיחים, והנהלה צעירה ונועזת, יש תאוות לימוד ויש שמחת חיים, ויש את יופיה הנדיר של עין כרם. את הדברים הכתובים להלן אמרתי אתמול בטקס הפתיחה של הישיבה, והם מוקדשים לה באהבה ובאמונה.
עוד פרשת שבוע בערוץ היהדות:
"זה לא פשוט בכלל לסלוח לגורל"
הרב סולובייצ'יק לימד אותנו את ההבחנה בין קהילה שנבנית סביב "ברית גורל", לקהילה שנבנית סביב
"ברית יעוד". קהילת "ברית גורל" היא קהילה של אנשים הנמצאים יחד כי כך נגזר עליהם; הם נולדו באותה ארץ, או נשלחו על ידי ההורים לאותו המקום.
קהילת "ברית יעוד" היא קהילה של בחירה - של אנשים שמייעדים את עצמם למטרה מסוימת. אלו חלקים מחיינו הם גורל ואלו יעוד? אלו כמובן לא עובדות מוצקות, אלא לרוב עמדה פרשנית-נפשית. אני בוחרת כמה שליטה על חיי אני רוצה; כמה אחריות אני מוכנה לקחת; כמה "יעוד" יהיה בהם, ומה אותיר לטענת ה"גורל'".
בשיר העדין והמתוק כל-כך לכבוד חזרתו של גלעד שליט (שכתב גיא דוקאטי ושר אריק אנשטיין), יש שורה נפלאה במיוחד: "זה לא פשוט בכלל לסלוח לגורל". נדמה לי שמילים אלו מבהירות היטב את המעבר מ"ברית גורל" ל"ברית יעוד"; הדברים שהיו הם גורל, אך הבחירה לקיים עם הגורל דיאלוג, היא בחירה שלוקחת אחריות על החיים - בחירה של איש יעוד.
כמה קצרה הדרך
פרשת בראשית נחתמת בסיפור נח, כאילו רוצה אלוהים לומר לנו כמה קצרה יכולה להיות הדרך. העולם עוד לא נברא, וכבר הוא עומד בפני החורבן הראשון:
(ה) "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה':... (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ... עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית, פרק ו').
מעשה ידיו טובעים בים והוא אומר שירה
את ההרס האיום שאלוהים מתכנן להמיט על העולם, הוא מציע דווקא בלשון שירית; יש בתיאור שלפנינו משחקי מילים על השם נח: וינחם אלהים / נחמתי / נח מצא חן. ואם לא די בכך – הוראות בניית התיבה מחורזות: תיבת עצי גופר / וכפרת אותה... בכופר.
מוצא חן בעיניו
פרשת בראשית נחתמת בקביעה: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". נח אינו הדמות היחידה שמצאה חן בעיניי ה'. גם על משה (שמות ל"ג), גדעון (שופטים ו') ודוד (שמואל א', ט"ז) נאמר שהם מצאו חן בעיניי ה'. אבל יש הבדל עצום בין נח לבין שלושת המנהיגים האחרים. משה, גדעון ודוד מצאו חן בעיניי ה', וחוויה זו הפכה לשטר החוב שלהם כלפי אלהים והקהילה. מציאת חן בעיניי אלוהים תבעה מהם להנהיג את הקהילה בזמנים קשים. ואילו נח? כלום. נַח לו עם עצמו ועם התיבה השטה דומם על פני המבול. נח עסוק בהישרדות ולא בהנהגה.
כשמשווים את נח לדמויות האחרות שמצאו חן בעיניי ה', קשה להמנע מהתחושה שנח מאכזב. הוא יכול היה למחות נגד מחיית העולם, הוא יכול היה לנסות הציל אנשים נוספים. למי שמוצא חן בעיניי אלוהים יש קרדיט. נראה שנח לא הבין את המשימה, ובזבז את כל נקודות האשראי שהיו לו. נח היה יכול להיות מנהיג מדגם "ברית יעוד", והוא נתקע בנוחות חסרת התביעות של "ברית גורל".
למצוא חן בעיניי אדם
נח ושלשת המנהיגים הגדולים מצאו חן בעיניי אלוהים. יש דמויות מקראיות אחרות (ביניהן יוסף, רות ואסתר) עליהן מסופר שמצאו חן בעיניי בני אדם. נדמה לי שאין אף דמות מקראית עליה מסופר כי מצאה חן גם בעיניי אלוהים וגם בעיניי בני אדם. את המשימה המורכבת של התחבבות על עליונים ותחתונים כאחד, הציב לפני בני האדם מחבר ספר משלי:
"בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ... וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (ג', א'-ד').
בעיניי זו אחת הברכות היפות שיכולים הורים לברך את ילדיהם: אורך ימים, שנות שלום, מזיגה של חסד ואמת, מזיגה של חן ושכל, ומציאת חן בעיניי אלוהים ואדם גם יחד. אין דמות מקראית שעמדה במשימה הזו של ספר משלי. האם לנו יש סיכוי? האם יש אלטרנטיבה מוסרית אחרת?
ובבית המדרש של הטוקבקים
ראשית, הבהרה: מישהו שלך המון טוקבקים בשמי, וזו לא אני. אני מקווה שמי שמכיר את כתיבתי ותגובותיי יידע לעמוד על ההבדלים. חבל.
הדברים שכתבה שרון זק בתגובה לשירה של זלדה, עוררו תגובות רבות וזרם יפה של שירים שהגיע אלי למייל. תודה לך שרון. אני מצרפת שיר שמציע עולם דימויים עדין ועשיר כאחד. שיר על זוגיות ובדידות ועל שאלת האפשרות למפגש של אמת בין בני אדם. מקווה שתהנו ממנו כמוני.
ואנא, הוסיפו לשלוח אלי שירים wg@netvision.net.il
אמרת שתבואי/ תומר לוי
אמרת שתבואי בגפך וחיוכך ורוחב שפתייך
אמרת שתלבשי שמלה אדומה ותנעלי סנדלים בהירות
אמרת שזמן רב כבר לא הרגשת כך
אמרת שמאגיה קסומה אופפת אותנו
אמרת שהחורף יפה בעינייך והגשם, הוי הגשם
אמרת שחשרת העבים האפורים כאילו משנים את ארשת פניי
אמרת שבתוכנו מנגן פסנתר בנגיעות רקומות אושר
אמרת שנקישות הקונטרבס חורקות מעלינו
אמרת שהגלים שקטים וסואנים אך אנחנו לא
אמרת שאני ואת ישות אחת הומוגנית
אמרת שלמדנו לשתוק ולדבר
אמרת שנקפא ולא נאמר מילה
אמרת שהסנטימנטליות מאחדת את שנינו
אמרת שדמעה שלי כאחת שלך
אמרת שהנוף, המוזיקה והשירה
אמרת שאלו הם לנו ולהם
אמרת שידי אוחזת בידך
אמרת שאת ניזונה וכמו מקור חיים
אמרת שהכסף איננו והוא פרי דמיונם
אמרת שהאמצעי לפעמים סוטה מן הדרך
אמרת שהעצמות רוטטות ואגלי מים מלוחים
אמרת שכך אני ואת
אמרת שאלמלא הרגע ההוא אז
אמרת שהעריריות כמערפת
אמרת ושתקת
אמרת ושתקת
אמרת
ואני שתקתי
אמרת
ואני שתקתי
לפנייה לכתב/ת 
