שביתה, חצי שביתה

תודה גדולה לבית הדין, לאוצר ולהסתדרות. היום למדנו שיעור נוסף ב"ישראבלוף" מקומי שלא ממש מתחשב בצרכי האזרח - ורק חפץ במריחת זמן בנוסח "יהיה בסדר" הכל כך ישראלי. הניסיון הבוקר לייצר שביתה שאינה שביתה רק כדי לגשר זמנית על הפערים ולאפשר לכל צד לנופף בהישגים מדומים כאלה ואחרים - נעשה על גב האזרחים.

צר עולמי, ולכן אתן רק דוגמת-מיקרו למה שעלה מ"השביתה הגדולה" שאליה נקלענו. הרשו לי לנחש שיהיו לא מעטים שחוו דבר דומה היום, גם אם בתחומים אחרים.

עוד בערוץ הדעות:

לשנות גישה בעזה / יוסף ארגמן

משרד החינוך לבינוניות / דניאלה (שם בדוי)

תושבי הדרום, יצאתם פראיירים / זיו תדהר

16 שנים לרצח רבין - הלקח לא נלמד / דרור מורג

ערבות הדדית מזויפת / אמיר חצרוני 

בשעת בוקר מוקדמת בית הדין הארצי לעבודה התיר להסתדרות להשבית את המשק רק עד לשעה 10:00. הפירוש הפרקטי של ההחלטה: הנסיכה הקטנה שלי לא תלך לגן - כי יום הלימודים שם כבר אבוד, והסייעת - גם אם תרצה לשוב לעבודה - לא תעיר את פינת הבובות משנתה בשביל שלוש ומשהו שעות פעילות. את המטפלת שביטלנו לנסיך הקטן כבר לא נזעיק בחזרה לשברירי-היום - כי אין טעם ואין אפשרות.

תחנה ריקה. תחנת רכבת בת"א, הבוקר(צילום: יואב מלכה)

בשל הצורך להסתמך על הרכבת בדרך לעבודה - גם משם לא תגיע ישועה, מפני שכבר לימדו אותנו עובדי הרכבת שמאוד קשה להם לשוב לעבודה בהתראה כל כך קצרה. ואכן כך קרה. גם אם בשעה 10:00 הגיע החרוץ שבנהגי הקטרים לחמם את המנוע הראשון - לקח עוד זמן לא קצר עד שהתנועה החלה לשוב לסדרה (וגם הסדר הזה, בינינו, לא תמיד כה מבריק). בקיצור - נותרתי בבית, ממש כמו ביום שביתה מלא.

וכך הפכה לה ה"מיני שביתה" ליום מבוזבז, שבו המערכות השונות במשק עובדות-לא-עובדות. בלבול, מבוכה, ועצבים רופפים היו ודאי גם מנת חלקם של מי שיושבים על המזוודות בדרך לנתב"ג, גם בקרב סטודנטים שעודכנו או לא על השינוי ביום הלימודים שלהם, ועוד ציבור רחב הזקוק לשירותים שונים.

7 מיליון שבויים

"מה אתה מתלונן, הרי קיצרו את רוע הגזרה", יהיה מי שיטען. ובכן, כאשר לנגד עיניו של בית הדין עומד רק הצורך לדחות במעט את הקץ, להנמיך את גובה הלהבות, ולהחזיר את הצדדים למו"מ (רגע, אז מה היה עד עכשיו?...) - זו התוצאה. שביתה שאינה שביתה, אבל בעצם כן; ציבור שבוי ומבולבל של 7 מיליון תושבים; שכירים שפורקים זעמם על המקלדת, ועוד. בקיצור: אחיזת עיניים בחסות בית הדין.

אפשר לנהל דיון ער על המחיר ועל התכלית שבשביתה

 הנוכחית (וקרוב לודאי שאהיה בצד שתומך בה), אבל אי אפשר שלא לשקול את ההיבטים הפרקטיים של הזיגזג המשפטי והמשקי הזה כאשר מקבלים החלטות באשמורת ראשונה של בוקר. יש שופטים בירושלים - וכדאי שיהיה גם היגיון בהיכל הדיונים.

ואם כל תכליתה של ההכרעה בדבר השביתה המקוצרת היתה רק לאפשר "שיחרור קיטור" של ההסתדרות בדרך לסבב דיונים נוסף עם האוצר עד יום חמישי הקרוב - אז הנה, ניתנה גם לי ההזדמנות לשחרר קצת קיטור בנושא. אינני עופר עיני, אבל גם לי מגיע.