תג המחיר של ההתעלמות מהרצח

ההיעדרות הכמעט טוטאלית של הציונות הדתית מטקסי הזיכרון ליצחק רבין, מהווה תעודת עניות חמורה למגזר הדתי-לאומי, הרוצה להפוך לאחד הכוחות המובילים בחברה הישראלית.

 עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• משלמה עד שלמה - קרליבך, הדור הבא  
• המירוץ ללגיטימיות: התבוללות בפריים-טיים
• תודה על סיקור פרשת קצב/ הרב מנחם פרומן
  
  

נכון, ברוב עצרות הזיכרון (כמו זו שהתקיימה השבוע בכיכר רבין), מושמעות התקפות מכלילות-לעתים עלינו כציונות דתית, ועל כל מי שהוא לא יוסי שריד. אלא שהדרך האמיתית והנאותה להתמודד עם המציאות הזו, אינה בהפיכת יום הרצח ליום הזיכרון לרחל אימנו, אלא בהפנמה כי באמת ישנם קולות שונים בחברה הישראלית, ובבואנו להשפיע עליה, עלינו להכיל ולחבק גם את הקולות הללו. שהרי הדרישה הראשונה ממנהיג פוליטי היא להצליח לאחד סביבו את רוב החברה, גם אם איחוד זה מחייב לעיתים גמישות רבה, ומוכנות לחיות בשלום עם עולמות תוכן הנראים ברגע הראשון כסותרים את הקו שהמנהיג רוצה לקדם.

השתבללות ציבורית

חוסר הקשבה הוא מצב חמור שבעתיים, כיוון שהוא "האבא הרוחני" של פעולות "תג מחיר" המוטרפות,

שמבצעים העשבים השוטים בינינו. הסיבה לטענה זו פשוטה: אף נער גבעות לא ילך לרסס כתובות על ג'יפ צבאי או על מדרגות ביתה של חגית עופרן, אם יידע שכאשר ייתפס הוא יוקע מתוך בית הכנסת של הוריו, ואף יוחרם וינודה בתוך הקהילה בה גדל. הרי ברגע שנערי הגבעות יחושו, אבל באמת, בזעם ציבורי משמעותי להתנהלותם בתוך הזרם המרכזי של החברה הדתית-לאומית - הם ימעיטו, באופן טבעי, בפעולות מן הסוג הזה בשל תג המחיר הגבוה שישלמו עליו.