פרשת הסיליקון בחלב: תנובה תשלם 30% פחות

שלוש שנים לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב הדהים את תנובה ופסק נגדה 55 מיליון שקל בגין פרשת הסיליקון בחלב , החליט הרכב הערעור בבית המשפט העליון לחתוך את הפיצוי בכ-30% והותיר אותו על 38.5 מיליון שקל. התובעים הייצוגיים יקבלו בנוסף 300 אלף שקל, המועצה לצרכנות שהצטרפה להליך תקבל 550 אלף שקל ועורך הדין איאד ראבי יקבל 1.5 מיליון שקל.

• תנובה תחלק מוצרי חלב לנזקקים ב-24 מיליון שקל
• בקרוב: הכרעה על עתיד מחלבת תנובה ברומניה
• עשרות הפגינו נגד תנובה: "לא עוד מבצעים"
  

הפרשה המדוברת התפוצצה בשנת 1995, אז התברר כי תנובה הוסיפה כמויות סיליקון גבוהות לחלב עמיד דל שומן אותו שיווקה, בניגוד לתקן הישראלי ובלא שהדבר סומן על האריזה. עם חשיפת העניין תנובה הכחישה את העובדות בפרסומים לציבור ובדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת. באותה שנה הוגש נגד תנובה ומנהליה כתב אישום במסגרתו הם הורשעו על פי הודאתם.

אופן החלוקה של כספי הפיצויים כבר נקבע בהליך נפרד, לפיו כ-44% ממנו (17 מיליון שקל) יופנה לקרן מחקרים ומלגות בנושא תזונה, ו-55% (כ-21.5 מיליון שקל) יופנה לחלוקת מוצרי חלב לנזקקים, באמצעות עמותות "לתת" ו"משולחן לשולחן". לצורך העברת הפיצוי למטרות מחקר תוקם קרן שבראשה יעמוד המדען הראשי של משרד הבריאות.

רכיב הפיצוי הבעייתי ביותר שנפסק בזמנו על ידי בית המשפט המחוזי, ומאז מהווה כר פורה ליצירתיות של תובעים ייצוגיים, היה "פגיעה באוטונומיה של הפרט" שהמשמעות שלו היא שלילת זכות הבחירה של הנפגע וגרימה לתחושות של כעס, תסכול, עלבון וגועל. במקרה של החלב היתה זו תחושה של גועל בשל הימצאות הסיליקון בכמות גבוהה.

את התביעה הייצוגית הגישו תוופיק ראבי (שנפטר במהלך המשפט) והמועצה לצרכנות בשנת 1995, ולאחר 13 שנה של התדיינויות הכריע באוקטובר 2008 השופט עמירם בנימיני כי תנובה תפצה את האזרחים (שצרכו על פי הסטטיסטיקה את החלב באותו זמן), בצורה של תרומות והשקעה במחקרים. כאמור, רכיב הפיצוי המרכזי היה פגיעה באוטונומיה של הפרט.

את פסק הדין המרכזי בעליון כתבה השופטת אסתר חיות והצטרפו אליה השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית. "אני שותף למסקנה כי אין לקבל את הגישה האובייקטיבית להערכת פיצוי בגין פגיעה באוטונמיה", כתב השופט פוגלמן, "והיכן שהוכח כי חלק מחברי הקבוצה נותרו אדישים לעצם הפגיעה אין מקום לפסוק פיצוי".

השופטים לא חלקו על המסקנה שאכן היתה כאן פגיעה בצרכנים וכי תנובה צריכה לפצותם, אלא על הערכת גובה הפיצוי. השופטת חיות התייחסה בין היתר למחקרים שגרסו, כי יש לפצות לקוחות על פגיעה באוטונומיה גם אם לא הוכח שנגרם נזק סובייקטיבי (של רגשות הלם וכעס), ולו רק בשל העובדה שאכן היתה פגיעה. "הגישה האובייקטיבית להערכת גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה אינה מקובלת עלי", קבעה השופטת.

את תנובה ייצגו בערעור עורכי הדין איל רוזובסקי ומור פינגרר ממשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות', ועורכי הדין איתמר ענבי ונירה קורי ממשרד ש. פרידמן.