צדק פיוטי: אלבום ליהודה הלוי פינת אבן גבירול

טרנד הפיוטים כבר הוכיח שהוא כאן כדי להישאר, ולא מעט בזכות מופע אחד שהכניס את המוזיקה היהודית לתודעה של גדולי המוזיקאים בארץ. קבלו בכורה בלעדית מהאוסף הכפול של "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" - וגם מאמר של קובי אוז

ynetפורסם: 05.02.12 , 14:59

כמעט שמונה שנים לאחר הירייה הראשונה בז'אנר שהתפתח מאוחר יותר למהפכת המוזיקה היהודית, יוצא אלבום האוסף "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", הכולל 30 פיוטים עתיקים וחדשים, שהפכו לאבני יסוד במוזיקה הישראלית.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

כמה מגדולי המוזיקאים בישראל השתתפו באירוע המכונן ההוא, אי-אז בשנת 2004, ולחלקם היה זה מפגש ראשון אך בהחלט לא אחרון, עם צלילי המסורת היהודית. כך משתתפים באלבום, בין היתר: שאנן סטריט, חוה אלברשטיין, קובי אוז, אהוד, מאיר ואביתר בנאי, ברי סחרוף ורע מוכיח, יונתן ואהרן רזאל, דוד ד'אור, מוש בן ארי – ומי לא. בכל זאת, 30 רצועות.

מופע ההשקה החד-פעמי, "שמים וארץ" – הוא למעשה, מופע המשך ל"יהודה הלוי פינת אבן גבירול", המבקש לתעד את התפתחותה של המוזיקה היהודית בחלל הישראלי בשנים האחרונות. ישתתפו בו, בין היתר: אתי אנקרי, ברי סחרוף, דניאל זמיר, מוש בן ארי, מיכה שטרית ושי צברי, שאף אחראי על ההפקה.

"המוזיקאים שיטלו חלק במופע חוקרים את המוזיקה העממית שהביאו הוריהם מארצות המוצא שלהם, מבצעים אותה, ומעניקים לה פרשנות חדשה – שהיא יצירה ישראלית מובהקת", אומר צברי. רגע אחרי שבת שירה, ynet מגיש לכם פיוט בבכורה שלו - היחיד באלבום שהוקלט במיוחד ומושמע לראשונה.

תפילה משותפת (מוטב מאוחר מלעולם לא)/ קובי אוז

סבא שלי, רבי נסים מסיקה (רְבּי שְנַיישֵן) ז"ל, היה פייטן, מוהל ושוחט. בכל שבת חיכו לשמוע את קולו בבית כנסת אחר בגן יבנה, בשדרות, באשדוד, ברחובות, בבאר שבע ובקריית מלאכי. הוא חלם לשמר את השירה היהודית-טוניסאית הנפלאה, אבל הוא קלט שהולך ופוחת הדור, ופחות ופחות אנשים יודעים לשיר את השירים הישנים. סבא שלי תפס יוזמה ויצר קשר עם תחנת רדיו ציבורית וביקש שיקליטו אותו וכנהוג במדינתנו... לא הסתייע.

אבל סבי עליו השלום היה ברנש בלתי מרמיר ובלתי קפיח בעליל, ובמקום להיות מריר ומקופח לקח טייפ קסטות רגיל והקליט עליו את כל פיוטיו. סבא שלי נפטר לפני יותר מעשרים וחמש שנה והשאיר לנו אוצר גדול. קלטות מסודרות שעליהן שקד ימים רבים, ובהן מוקלטים בקולו העתיק והיפה כל הפיוטים והתפילות שאותם נהג לשיר בגולה וברחבי הארץ. אוצר בלום זה נפתח לאט-לאט בעת שאני מגלה את זהותי היהודית בלימוד ובשיר. אך לא הפיוטים לבדם היו צוואתו. סבא שלי היה דתי ספרדי מתון, אדם שומר מצוות שדאג לקרב ולא להרחיק, ומעל לכל התענג על כל

מנהג וקיים אותו משל היה אנין טעם במסעדת יוקרה. אהבת היהדות ואהבת הזולת הן צוואתו. ואני, שגדלתי כחילוני "נאור" בבית הספר הכללי בשדרות, סירבתי לשיר איתו בעליה לתורה את הפטרת הבר מצווה שלי. הוא לא כעס ולא אמר מילה, ובכל זאת אני מצטער על כך כל-כך.

הוא נפטר כשנתיים לאחר מכן. רק לאחרונה מצאתי סליל שהוא הקליט לי כדי שאתכונן לעליה לתורה. כטיפשעשרה עיקש פיספסתי הזדמנות לשיר איתו בחייו.

והרי חלק מהתיקון שלי: בהתקרבי לגיל ארבעים לקחתי אחד מפיוטיו המוקלטים ויצרתי שיר שהוא תפילה משותפת, והשיר מושמע ומסתייע גם מסתייע. אולי קצת מאוחר מדי, אבל אנו שוב ביחד, מתפללים בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל.