ולנטיינ'ס דייט: יעדים רומנטיים למימוש אהבתכם

מאז ומתמיד נחשבה פריז לעיר הרומנטית בעולם, ולא במקרה: יש משהו ברחובותיה שמענג את החושים ומקרב זוגות לחיבוק צמוד יותר.

עוד כתבות רומנטיות בערוץ התיירות:

• רומנטיקה בטבע: קיטש שקשה להתווכח איתו

•  רומנטי-כאן: חמישה מקומות עם שקיעות קסומות

• לשבת בחיבוק ידיים: הספסלים הכי רומנטיים בארץ

   

  
  

הקסם והרומנטיקה נפגשים בכל פינה ועיר האורות מוצאת מיליון דרכים לומר "אני אוהב אותך". פריז, אם כן, יותר מכולן, קושרת את האהבה ברומנטיקה, ולהיפך. אבל לא תמיד זה כך. מלכים רבים במהלך ההיסטוריה, למשל, השיאו את צאצאיהם לפי שיקולים מדיניים. לשיא הגיעו קיסרי אוסטרו-הונגריה, שהשיגו השפעה וכוח על ידי שידוכים מדיניים בדרך קבע. "אחרים נלחמים, את אוסטריה המאושרת, מתחתנת", היה הפזמון החוזר באירופה של המאה ה-19.

אהבה, אם כן, יכולה להקשר גם בפוליטיקה. היא יכולה לשאת אופן זר, אחר, חידתי, אקזוטי. אהבה יכולה להיות במקום שלא בקרת בו קודם לכן, אבל תמיד מרגיש כמו בית. אהבה היא סך אותם המקומות והרגעים שעצרו את השגרה שלנו. הנה דוגמאות למקומות יפים, אבל לא במובן המקובל - הפריזאי - של מקומות יפים, בהם הכול יכול לקרות ואפשר להתאהב קצת אחרת.

יש עוד מקומות חוץ מעיר האהבה המסורתית. פריז (צילום: Sutterstock)

ליסבון: לאהבה שלווה ומלנכולית

הבירה הפורטוגלית אינה רק יופי לשם היופי. יש בה יופי עמוק, מתפורר, מלנכולי, אבל מאופק - כזה שאינו לוחץ ומאזן את הגוף והנפש. תייר הנוחת בה מיד חוטף בפניו פרץ שלווה מהסוג שהחיים הדינאמיים כבר לא מפיקים יותר.

השמש מעליה כל כך שונה משמשות של ערים אחרות ומאירה אותה באור רך, נעים ומיוחד. המטרה האחת לזוגות אוהבים היא ללכת בה לאיבוד, ללא מפה ומדריך, ולתת למלחמות בעולם וללחצים מבית להיעלם בין סמטאותיה הצרות.

כבר מצחצח הנעליים הראשון שתתקלו בו, יישקף את פני הליסבונאים כולם - מסבירי הפנים האדיבים ביותר באירופה והשקטים באופן עצוב משהו. את העצבות השלווה הזאת הם מפרקים באחד מבתי הפאדו הייחודיים להם.

שירת הפאדו העממית, בליווי הגיטרה הקלאסית והגיטרה הפורטוגלית בת 12 המיתרים, מתגלגלת מהרובע העתיק אלפאמה (Alfama) ומבאירו אלטו (Bairro Alto), שבה נולדה, אל כיכרות רובע באישה (Baixa) התחתי והמרכזי של העיר.

יש בפאדו הכול: בדידות, כמיהה, גורל, אהבה. מקורותיה במאה ה-15, בשירת הנשים הבוכות על אהוביהן המפליגים לאוקיינוסים רחוקים. ערבי שירת הגעגועים הם בגדר חובה למבקרים בליסבון.

קאבו דה רוקה (Cabo da Roca), צוק פראי וסחוף רוחות המתנשא כ-140 מטרים מעל האוקיינוס הגועש, הוא המקום שבו הארץ מסתיימת ומתחיל הים. זהו המקום המרשים ביותר בסביבה לצפות בשקיעה האדומה. מסביב הרגשה נידחת ועילאית, ובבית הקפה במקום יחתמו לכם על תעודה שתנציח את ביקורכם בנקודה המערבית ביותר באירופה.

כדאי לזוגות אוהבים ללכת בה לאיבוד. ליסבון (צילום: Gettyimages)

הוואנה: לאהבה חושנית, נוטה למצבי רוח

בעוד ליסבון של פורטוגל מנמנמת בעברה הקולוניאלי, הוואנה של קובה גועשת וחושנית כפי שהייתה כל חייה. אפילו ביקור קצר במדינת האיים לחופיה המזרחיים של אמריקה התיכונה, נראה כחלום שמסרב להישכח - גם כשהרהוריך כבר פונים הביתה.

כמו אהבה - קשה לחבק את קובה אבל קשה גם לשחרר אותה. כמו אהבה - היא מפתיעה ומלאת סתירות, אפורה ושופעת צבע, מחכה לראות מה ילד יום. וכמו אהבה - שהיא רכה ביום ומחשמלת בלילה - כך הוואנה, בירתה.

אנשיה מלאי חיים ותושייה, חולקים ביניהם בירה ומפטפטים - מאושרים רק מעצם היותם בחברותא, יודעים איך חיים בשאר העולם ורוצים משהו מזה. העץ הלאומי - "הדקל המלכותי" (רויסטוניה-רגיה) - ששורד גם את ההוריקנים הגדולים ביותר, מסמל את אופיים החזק, הפורה והאציל.

הקובנים גאים לספר שכאשר האדם הלבן הראשון - כריסטופר קולומבוס - דרך באי שלהם לראשונה, הוא קבע כי מקום זה הוא "ארץ חמדה שאיש טרם ראה כמוה". השנה הייתה 1492, ומאז כמעט כל סיפור שמסופר על קובה, נפתח בצמד המילים "גן עדן".

יותר מכוניות אמריקאיות עתיקות מאשר בארה"ב. הוואנה (צילום: AP)

בימים אלו ממשלת קובה מייערת מחדש את האי, ובתכנית, עד שנת 2015, עוד עשרה מיליון דונמים של עצים חדשים, אבל בכל עונה בשנה נדמה כאילו הפך הטבע הקובני כולו לפרחים. אזורים רבים שבשיאם היו האלגנטיים בהוואנה מוסיפים להתפורר, אבל כאן טמון הקסם הרומנטי שבה.

שרידים קלאסיים מתגלגלים בכבישים כרוחות רפאים משנות ה-40 וה-50 המפוארות, בתצוגה החיה הגדולה בעולם על גלגלים משומשים. בעלי הממון שברחו מקסטרו השאירו מאחוריהם את השברולט, הביואיק והקאדילק, ובקילומטר מרובע אחד ניתן בעיר למצוא יותר מכוניות אמריקניות עתיקות מאשר בארצות הברית כולה. היש רומנטי מכך?

אך מעל לכל, הוואנה היא מעיין של מוזיקה ולאן שלא תפנו - תרגישו בקצב שלה. מוזיקאים מאלתרים נפגשים ברחוב הקובני ומחליפים קצבים חדשים ביניהם בכל שעות היום. מעל ל-12 אלף קובנים באי מנגנים קרוב ל-30 סגנונות מוזיקליים, מקבלים משכורת מהמדינה וזהו עיסוקם היחיד.

השנה בוולנטיין דיי האי מזמין חובבי ג'אז ויוצרים מכל העולם לג'ם סשן מטורף בפסטיבל הג'אז הבינלאומי, ג'ז שהצטרף לדייסה המוזיקלית הקובנית בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-20. המוזיקה מנחמת ומאחדת את העם "הכי רוקד עלי אדמות" לישות אחת ומגובשת למרות תלאות ארצם הכלכליות והחברתיות.

לאן שלא תפנו - תרגישו בקצב שלה. ריקודים בהוואנה (צילום: MCT)

לוס אנג'לס: אהבה שממציאה עצמה כל פעם מחדש

הלהיט הפופולארי התורן בעולם לבני זוג מתנשקים הוא המרפסת של יוליה של שייקספיר בוורונה, איטליה, שם נוהגים ללטף את השד השמאלי של הדמות המפוסלת ולהביע משאלה לבקר במקום שנית.

הזוגות הצעירים הישראליים מנסים "להתפלח" למרפסת מלון שלושת המלכים בבאזל האלגנטית, משם צולמה ב-1902 תמונתו המפורסמת ביותר של הרצל על גדת נהר הריין. אחרים מציעים להתנשק באותו מקום חצוף שבו אמריקה חולמת: השלט המפורסם בעולם, "הוליווד", הצופה על עיר הסרטים לוס אנג'לס.

ממרום "מגדל האייפל האמריקני" הזה, מרכז העיר האורבני שלמטה מתערבב לנקודה אחת עם האוקיינוס השקט. שדרת סאנסט, שהונצחה ב-1950 לסרט קולנועי, נמתחת לאורך הוליווד והאופק. השלט, כמו הסלבס שחיים תחתיו, שומר על פרופיל תקשורתי גבוה: טוויטר, פייסבוק ואתר ברשת שמתעד און ליין 24/7 את המתרחש סביבו, גם את הנשיקה שלכם.

להתנשק איפה שאמריקה חולמת. שלט הוליווד (צילום: AP)

תעשיית הבידור היא זאת שמניעה את העיר, והתנועה השוקקת לאורך החוף בימים ובלילות נקשרת במיתוס ההוליוודי. האנשים שחיים בה הם שם נרדף לזוהר, פיתוי, שיעורי יוגה, משקפי שמש כהים, סטייליסט צמוד והישגים. אבל הם אינם מוגדרים רק על פי הישגיהם. כאן מותר לחלום, במקום בו אמריקה ממציאה את עצמה כל יום מחדש.

מלבד המרטיני המיתולוגי של המוסד (מאז 1919) "musso & frank grill", כדאי לבקר גם בבית התיאטרון של הסרט האילם במערב הוליווד - סמל תרבות משנת 1942, ב- Disney Concert Hall - מנפלאות האקוסטיקה המתוחכמת בעולם, בתחנת הרכבת union המעוצבת אר-דקו כבר למעלה מ-70 שנה.

לסיום יום חלומי מומלץ להתפנק עם הגלידות של "scoops" והיצע של טעמים שונים ומשונים (דוגמת "לחם שחור") אבל מפנקים בטעמם, ולצפות בנוף מרהיב על העיר מגג הפלנטריום.

זנזיבר: לאהבה קולינרית, חוצת ימים ויבשות

רק השם לבדו של האי האפריקני האקזוטי והפורה - זנזיבר - עושה כבר חשק לשחות לשם. "אי התבלינים" הרומנטי, שהיה מעוזם הקדום של הערבים באוקיינוס ההודי, משופע במטעי קוקוס, ג'ינג'ר, הל, כורכום ושאר צמחי תבלין ומרפא.

התום והשלווה באי הכחול מלטפים את תושבי זנזיבר. זוגות מתערסלים על החול הלבן, מימין מגדלור ציורי ממנו אפשר לראות באופק יום בהיר את חופי היבשת השחורה, ומשמאל חוות תבלינים ושדות ציפורן שהוברחו לכאן מאינדונזיה.

ממעגן הסירות הסמוך, אחד מיני רבים, שוכרים דייג שייקח אתכם ללב ים למפגש עם להקות הדולפינים הסקרנים. הדייגים עוצרים לפעמים בפלג שנשפך לים לרחיצה חטופה, מודים לאוקיינוס שפתח את זנזיבר לעולם.

השלווה באי הכחול מלטפת את תושביו. זנזיבר (צילום: עינב ברזני)

עיר האבן העתיקה של האי - סטון טאון (Stone Town) - היא מבוך של רחובות מתפוררים ומרפסות מגולפות תלויות. מבנים רבים שופצו הודות ליזמים אמריקנים שהריחו את הפוטנציאל הגדול של האי. מומלץ לחפש בבירה עמוסת הפולקלור אקשן בשווקים הצבעוניים, דוגמת שוק פירות הים הלילי, לבקר במוזיאון הלאומי להיסטוריה של האי ובכנסייה האנגליקנית מן המאה ה-19.

העבר האפל והתהפוכות של זנזיבר, רק מוסיפים תבלין לכור ההיתוך הרב עדתי והצבעוני - אפריקנים בני בנטו, ערבים, פרסים, הודים ואירופים שבאו בגלל העסקים ונשארו בגלל אישה.

אבל האטרקציה הגדולה במקום הם קופי הקולובוס האדומים ובעלי ארבע האצבעות בלבד, הנמצאים בסכנת הכחדה. מעט זכרים מוקפים בהמון נקבות קנאיות, ניזונים מפירות בוסר וחיים אך ורק בשמורה הזאת.

בלילה, שקט מיסטי יורד על היער ועל האי כולו. לזנזיבר יש זמן משלו, כאילו הוא נלקח מהים שמסביב. רק אם תהיה רוח טובה- "אנשי החוף" הדייגים יפליגו אל הלילה. כמו באהבה.

• הכותבת סמנכ"לית שיווק וסחר של חברת הדקה ה-90