קיללו אתכם בפני אנשים? אולי מגיע לכם פיצוי

מישהו קרא לכם מניאקים? גנבים? אחל לכם כל מיני איחולים לא מלבבים? האם הוא התכוון לכל מילה? האם זה משנה? האם מדובר ב"לשון הרע" כמשמעה על פי החוק? ואם כן - האם כדאי לכם לתבוע? ומה הפיצוי שתוכלו לקבל?

• לטורים נוספים של אורנית אבני-גורטלר
• לכתבות נוספות בנושא לשון הרע
  

חוק איסור לשון הרע - התשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כדבר דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לבזות אדם או לפגוע באדם במשרתו. זוהי הגדרה רחבה, וכאשר בית המשפט משתכנע כי התמלאו יסודות ההגדרה, וכי לא עומדות לצד הנתבע ההגנות שבחוק, הוא יכול לפסוק לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק.

גם לבתי המשפט לתביעות קטנות מזדמן לא אחת לדון בתביעות מכח חוק איסור לשון הרע, שכן לעתים לא מדובר במקרה "קשה במיוחד", והפיצוי שנתבע אינו מאוד גבוה (עד לתקרה של 32,700 שקל).

כונה "קומבינאטור", ויפוצה

כך למשל, בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון דן בתביעה לפיצוי נגד גו אקטיב רשת מועדוני כושר בטענה לעוגמת נפש כתוצאה מהפרה נטענת של הוראות חוק איסור לשון הרע.

התובע טען, כי הוא הגיע לסניף של גו אקטיב בראשון לציון על פי הזמנתו של בעל מנוי אחר ומכוח כרטיס הזמנה בלתי מסויג אשר הונפק על ידי גו אקטיב.

אולם, על אף שהתובע החזיק בידו הזמנה זו, המכון לא אפשר לו להיכנס, וזאת לאחר שהמתין זמן רב במקום. אם לא די בכך, התובע טען, כי הועלתה כלפיו האשמות בפלילים, תוך ביזויו לעיני כל.

המכון טען מנגד, כי כל פגיעה בתובע, ככל שהייתה, מקורה בניסיונו של התובע לחמוק מנציגי המכון ולהיכנס בדלת האחורית, תוך שהוא מודע לכך שאינו מחזיק במנוי כדין.

עוד נטען על ידי המכון, כי כרטיס ההזמנה היה מותנה בתאום מראש, וממילא עקב העובדה שכלל שתי כניסות, הוגבל לכניסתו של מי שעשה בו שימוש לראשונה (לפני התובע).

השופטת הלית סילש החליטה לקבל את התביעה באופן חלקי. ראשית, נקבע כי מהעדויות עולה שנציגי המכון לא האשימו את התובע ב"פלילים". בהמשך נקבע, כי נטען כלפי התובע כי הוא ניסה "להתפלח" פנימה וכי הוא "קומבינאטור".

בעניין זה נפסק, כי בהתנהלות נציגי המכון נפלו כשלים, וכי דרך ההתבטאות כלפי התובע, לא הייתה ראויה, אם כי התובע לא פעל כדי "להנמיך את הלהבות". "שמו של אדם הוא קניין יקר ערך והכינויים בהם כונה התובע, בנסיבות נשוא הדיון, יש בהם פגם", כתבה השופטת בפסק הדין, והורתה לגו אקטיב לפצות את התובע ב-1,500 שקל. (ת"ק 28091-03-11 שטינוביץ נ' גו אקטיב רשת מועדוני כושר).

"גנבים" ו"שקרנים"? ביזוי והשפלה

במקרה אחר, בית המשפט דן בתביעה לפיצוי בסכום של 30 אלףשקל, אשר הוגשה על ידי נהג אוטובוס תיירים ומדריך תיירים נגד רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בשל הפרת הסכם התקשרות והתנהגות מעליבה תוך כדי פגיעה בכבודם של התובעים והוצאת דיבתם רעה.

הנהג והמדריך ליוו והסיעו ברחבי הארץ קבוצת תיירים צליינים, בזמן הרלוונטי לתביעה. ב-27 ביולי 2011 התובעים קנו ממשרדי רשות הגנים הלאומיים באתר ציפורי 45 כרטיסים לשם כניסת קבוצת התיירים לאתרים שונים בארץ, כאשר הכרטיסים מאפשרים כניסה לשישה אתרים שונים במהלך 14 ימים מיום הרכישה. לשם כך גם מוטבעת על הכרטיסים חותמת הרשות המעידה על יום הרכישה.

הנהג והמדריך השתמשו ב-40 כרטיסים, מתוך ה-45, לשם כניסה לאתר הבניאס ב-29 ביולי 2010, אלא שכאשר הגיעו ב-30 ביולי 2010 לשערי גן לאומי "קיסריה", התברר כי 4 כרטיסים הוטבעו, בטעות, בחותמת מתאריך 27 ביוני 2010. על כן, הקופאי של האתר סירב לכבד את ארבעת הכרטיסים, למרות הסבריהם של התובעים, כי מדובר בטעות של פקיד הרשות ממנו רכשו את הכרטיסים, שהרי כל 45 הכרטיסים נרכשו באותו זמן.

לטענת התובעים, הפקיד לא קיבל את הסבריהם והוא החל להשתולל, לצעוק לעברם ולכנותם נוכלים, רמאים וגנבים, וכיו"ב ביטויים מעליבים. הדברים נאמרו לעיני ולמשמע התיירים של קבוצת התובעים, וכן קהל מגוון שנכח במקום – תיירים, יהודים וערבים.

נוכח התנהגות הקופאי, לא הייתה לתובעים ברירה, והם נאלצו לרכוש במקום ארבעה כרטיסים נוספים לכניסה לאתר קיסריה.

השופט יוסף סוהיל מביהמ"ש לתביעות קטנות בנצרת קבע, כי אין ספק, כי הטחת ההאשמות בתובעים, ברבים, כי הם "רמאים", "גנבים" ו"שקרנים" מהווה פרסום לשון הרע, ויש בדברים כדי לבזות אותם ולהשפילם, ואף לפגוע במשרתם, זה בתור נהג אוטובוס תיירים, וזה בתור מדריך תיירים. השופט בחן מהו גובה הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה, והחליט לפסוק פיצוי של 3,000 שקל לכל אחד מהתובעים. (ת"ק 1151-10-10 עתאמנה ואח' נ' רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע)

ביהמ"ש: המקרה היה צריך להיפתר מחוץ לכתלי

עם זאת, נראה כי לא כל קריאת גנאי מצדיקה הגשת תביעה וקבלת פיצוי. לעתים, גם אם בית המשפט מחליט לקבל את התביעה, נסיבות המקרה מובילות אותו לפסוק סכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע. וכך היה במקרה הבא:

אם הגיעה עם בתה לחנות "enter" בקניון מלחה בירושלים, כאשר ברשותה זיכוי לרכישה בחנות על סכום של כ-100 שקל. האם הייתה מעוניינת למכור את הזיכוי שלה לקונה אחרת, אך המוכרת ומנהל החנות התנגדו לכך. מנקודה זו החלו חילופי דברים בין האם, התובעת, למנהל החנות.

לטענת התובעת, מנהל החנות כינה אותה בשמות גנאי כ"משוגעת" ו"חולת נפש" ואף הזעיק מאבטחים בטענת שווא שהיא גונבת מהחנות. לדברי התובעת, מנהל החנות שיקר למאבטחים כאשר טען שהיא גונבת עט, וזאת בכדי שיעזרו לו להוציאה מהחנות, מבלי שיאפשר לה להשתמש בשובר ומבלי שייתן לה את פרטיו. על כן, מכח חוק איסור לשון הרע ונוכח דבריו הקשים של מנהל החנות, תבעה התובעת פיצוי של 10,000 שקל.

השופטת דורית פיינשטיין מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בחנה את המקרה לאורו של חוק איסור לשון הרע, וקבעה כי מנהל החנות אכן כינה את התובעת גנבת בפומבי ובאופן שעשוי לבזותה בציבור, וזאת מבלי שהייתה לכך כל הצדקה שהיא, שכן היה ברור לכל הנוכחים במקום שהתובעת לא התכוונה לקחת את העט. עם זאת, נקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי מנהל החנות כינה אותה "חולת נפש" ו"מטורפת".

השופטת הוסיפה, מקרה זה הוא מסוג המקרים שהיו צריכים להיפתר בסבלנות ובדרך ארץ, מבלי להגיע לפתחו של בית המשפט. בהתחשב בכל האמור, השופטת חייבה את החנות ומנהלה לשלם לתובעת פיצוי של 1,000 שקל בלבד (ת"ק 1829-11-10 בונג'ק ואח' נ' חברת אנטר בע"מ ואח').

סיכום

המסקנה העולה היא, כי לפני שאתם רצים לתבוע את עלבונכם בבית המשפט, בדקו האם לא ניתן לפתור את המחלוקת בצורה נינוחה מבלי להעמיס על המערכת אשר ממילא עמוסה לעייפה. עם זאת, אם אתם סבורים כי כינו אתכם בכינויים לא הולמים, כי התמלאו יסודות ההגדרה וכי מגיע לכם פיצוי משמעותי (אך "לא בשמיים"), יש לכם אפשרות להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, מבלי להיזקק לעו"ד, ולנסות לקבל פיצוי בדרך מהירה ויעילה.

**יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.