"בושה": סרט סקסי בטירוף
בסרטו המדובר "בושה", מצליח הבמאי סטיב מקווין להימנע משימוש נצלני במין, הנפוץ בקולנוע. כמובן שחזותו המרשימה של מייקל פאסבנדר עוזרת, ומשתלבת בוויזואליה העשירה שלו
הניסיון לעסוק בצורה רצינית במיניות נחשד באופן אוטומטי בטוהר כוונותיו. במרחב שבין ה-exploitation המיני בקולנוע המסחרי ("9 וחצי שבועות של שכרון חושים"), לבוטות גראפית שאינה נבדלת משמעותית מפורנו ("Baise-moi"), יש הרבה מלכודות שלתוכן יכול ליפול סרט המנסה להימנע משני אלו.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
עם בעיה זו מנסה להתמודד גם האמן והבמאי סטיב מקווין שבסרטו השני "בושה" ("Shame") עוסק בגבר מכור למין, ובנזק שהוא מחולל לעצמו ולאחותו. לנושא יש פוטנציאל קודר למדי, אך כאשר הגיבור ברנדון מגולם על ידי השחקן הנאה במיוחד מייקל פאסבנדר (שחונן גם בנתונים פיזיים מרשימים), וכאשר הגיבור חי חיי רווחה בניו יורק, והתמכרותו מביאה אותו לסדרה של מפגשים מינים עם נשות עסקים יפות וזונות יוקרתיות – נראה שהסרט נופל למלכודת של שימוש נצלני במין המתהדר בהעזה ועומק.
איפה הבושה? סיפורי גולשים בנושא התמכרויות ואובססיות
נכון שמעט מאוד צופים ירצו לראות סרט עם מכור למין שהוא מכוער, שמן, עני ועם איבר מצומק, אך כשיש לדמות את המראה והאמצעים הכספיים – זה יותר מדי קרוב לפנטזיות של הצופים. רבים מהם יודו, גם אם רק בסתר ליבם, כי להיות אדם מתוסכל מינית זה עדיין גרוע יותר מלהיות סקס מניאק בעל יכולת פיתוי ומימון של אובייקטים נחשקים לפורקן.
אין במה להתבייש
הבעיה השניה שאיתה "בושה" צריך להתמודד היא הסטאטיות במלכודת בה נתון המכור. מה כבר אפשר לומר על מצב זה מעבר להיותו מקור לסבל? לא אטען ש"בושה" מכיל רבדים עמוקים, אך מקווין מפגין יכולת וויזואלית יוצאת דופן בעיצוב העולם בו נתונה הדמות. הוא חוצה את הפריים הסינמסקופי באמצעות קווים אנכיים והמפצלים את המרחב למרחבים נבדלים של אור וצבע.
הוא משתמש באופן שאפתני באלמנטים קוליים ומוזיקליים המקנים להתרחשויות "סתמיות" ממד של מתח מתפתח ונפח אפי וטראגי. העריכה מצליבה נקודות זמן שונות ומבהירה את האופי המחזורי של חיי המכור. כמו ב"רקוויאם לחלום" של דארן ארונופסקי, ההגעה לתחתית ידועה מראש אך היא רצופה ברגעים של וירטואוזיות סגנונית.
"בושה" נפתח בסיקוונס מרשים שבו יש הצלבה בין מספר בקרים שבהם ברנדון (פאסבנדר) נע בעירום בין החדרים בביתו, ואירוע המתרחש במהלך נסיעה ברכבת תחתית, כשהוא מנסה לפתות אישה נאה שלא מעיזה ללכת עד הסוף. בביתו חוזר הקול הבוקע מהמזכירה האלקטרונית - הקול של אחותו סיסי (קארי מאליגן) המנסה, ללא הצלחה, לגרום לו להרים את השפופרת. בהמשך הסרט, כאשר היא תנחת באופן לא צפוי בביתו, הוא יגלה עד כמה קשה לו להתעלם מנוכחותה.
נדמה כי מערכת היחסים בין ברנדון וסיסי קשורה, בדרך שאף פעם אינה מוסברת במפורש, לפתולוגיה המינית שלו. הוא שקוע בפעילות מינית – שוכר זונות, צופה בפיפ-שואו באינטרנט, מאונן בכפייתיות ומגלה חוסר עניין בקשר רומנטי.
על פי הדפוס שכמעט והפך לקלישאה, בניין המשרדים שבו הוא עובד, והדירה שבה הוא חי, מהווים מופת לעיצוב קר ומהודר. כמו הפסיכופט פטריק בייטמן ב"אמריקן פסיכו", הרווחה הכלכלית מסתירה מאחוריה תאווה מפלצתית – רק שהפעם היא למשגל ולא לביתור הגוף הנשי.
לך תוכיח שאין לך אחות
סיסי היא ההפך המשלים של ברנדון. כשהוא מוצא אותה במפתיע בדירתו, היא עירומה במקלחת וברקע מתנגן בעוצמה השיר "I Want Your Love". בחייה האישיים אנו מבינים שהיא מפגינה התמסרות מוחלטת, נטולת זהירות או היגיון, לגברים. נראה כי הקשר לאחיה הוא סוג של מודל המשפיע על חייה.
אך הדחייה המופגנת של ברנדון את אחותו מסווה רגשות מורכבים יותר. בסצנה יפה במיוחד היא מופיעה מולו במועדון ומבצעת את שירו הידוע של פרנק סינטרה "ניו יורק, ניו יורק" בגרסא איטית ושקטה שכולה כמיהה. למרות שהוא מנסה להסתיר זאת, ברנדון מתרגש עד דמעות. הדינמיקה של קרבה-דחייה תמשך לאורך כל הסרט והממד ההרסני בה רק יתעצם.
הופעתה של סיסי מובילה את ברנדון לניסיון לשנות את אורח חייו. הוא יוצא לדייט עם קולגה בשם מריאן (ניקול בהרי), אך אקט זה נידון לכישלון מכיוון שאינו מצליח להבין את ההיגיון במחויבות ארוכת טווח. בסצנה המצוינת של הדייט, מקווין בוחר במפתיע להתקרב אל השניים בזום איטי המבודד אותם מהסביבה,
בעוד הפער המהותי בין הדמויות הופך למופגן. התנועה המרומזת של ברנדון בין סיסי ומריאן תוביל את הסרט למערכה האחרונה שבה תהיה קריסה מוחלטת של הגיבור לתוך התמכרותו.
מקווין ופאסבינדר כבר שיתפו פעולה (וזכו באופן גורף לשבחי הביקורת) ב"רעב" (2008), והם צפויים לעשות זאת שוב בפרויקט הבא של מקווין. פאסבנדר הפך מאז לכוכב בולט שאינו נרתע משילוב בין בלוקבאסטרים ("אקס-מן: ההתחלה") ותפקידי "ג'רמי איירונס" פרוורטים יותר ("שיטה מסוכנת"). מקווין מוכיח בסרטו השני שהוא אחד הבמאים המעניינים שצמחו בשנים האחרונות. גם אם ניתן להסתייג מחלק מההחלטות שנעשו בסרט זה, קשה להתכחש להעזה והכישרון הניכרים בו.
