השתגעתם לגמרי? תנו לאבות לחגוג
צניעות היא ערך, אבל משפחתיות היא ערך לא פחות חשוב. מיקוד המאבק על גבן של ילדות מפספס לחלוטין את המטרה, ומסיט את הזרקור מסוגיות הצניעות החשובות באמת. מי שרואה בעיה בנוכחות אבות במסיבות של בנותיהן, צריך לבדוק את עצמו
בשבוע שעבר הזדמן לי לשוחח עם מכרה המתגוררת בעיר מרכזית בארץ. תוך כדי שיחה היא העלתה בפני סוגיה שטורדת את מנוחתה. "הוזמנתי השבוע למסיבה מיוחדת של בתי, אך לא התירו לבעלי להשתתף במסיבה", הפטירה בכעס.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- צועדים לירושלים: עולים מארה"ב - למרות "המצב"
מה נשתנה? המציאות, אבל לא ההלכה
השריפה ברחובות: במותם מנעו גזירות קשות
לתומי סברתי שמדובר בבנות אולפנה, שייתכן ומבקשות להתנהג בצורה חופשית במסיבה, ולכן מעדיפות שלא להופיע בפני גברים, תופעה לא חריגה בעליל. "לא, לא, אינך מבין", תיקנה אותי המכרה. "דיברתי על בתי הקטנה בת הארבע, הנמצאת בגן".
"האם מדובר בגן חרדי?" תמהתי אינסטינקטיבית. "מה פתאום?!" ענתה בהחלטיות. "דווקא בגן החרדי בשכונה אין תופעות כאלו, מדובר על גן של הממ"ד". מרגע זה נעתקו מלים מפי.
מנהלים מלחמות מיותרות
פניות רבות הגיעו ל"בית הלל" בשבועות האחרונים, ממקומות שונים ברחבי הארץ, מהורים נבוכים הנתקלים בתופעות
מעין אלו השכם והערב, בגנים ובבתי הספר הממ"דים בערים הגדולות.
אין עוררין על חשיבות חיזוק ערך הצניעות בחברה הישראלית. מגמות של החפצת נשים תחת כל פרסומת רעננה; שבירת כל מסגרת של אינטימיות ברוח תופעת "האח הגדול"; טשטוש גבולות הצנזורה, והקלות הבלתי נסבלת של הנגישות לחומרים בעייתיים ברשתות האינטרנט – כל אלה מחייבים אותנו, ההורים והמחנכים, להיערך לקרב לא פשוט למען ערכי הצניעות.
ברם מיקוד המאבק על גבן של ילדות תמימות בנות ארבע, או על שירת נשים בצבא - מפספס לחלוטין את המטרה, ומשיג תוצאה הפוכה לחלוטין. ההתמקדות האובססיבית בהוספת גדרים ללא ביסוס הלכתי, גורמת לרבים להתייאש משורת ההלכה, ולאבד את המוטיבציה להקפיד גם על הבסיס.
די לעיסוק האובססיבי בצניעות
מהו אחוז שומרי המצוות הצופים ב"אח הגדול"? כמה מהם נמצאים במקומות עבודה בהם הסטנדרטים של הצניעות מאתגרים ביותר? האם ההופעה של בנות ארבע ואפילו בנות מצווה היא שורש בעיות הצניעות - או שמא העיסוק הבלתי פרופורציונלי בנושא, שמסיט אותנו מן הדברים האמיתיים שאותם אנו צריכים לתקן?
משפחתיות הינה ערך רוחני חשוב, וראוי להחמיר גם בו. הצורך הטבעי של בנות ושל אבות הוא לחגוג יחדיו אירועים, טקסים ומסיבות שיש להם משמעות בחיי הבת. מעבר לכך, יש צורך לחזק - ובמיוחד בימינו - את לכידותה של המשפחה, ואת תחושת השייכות של כל אחד ואחת מבני המשפחה היהודית. לכן יש לעשות מאמץ גדול כדי לאפשר לאבות ולאימהות להיות נוכחים יחדיו באירועים של בניהם ובנותיהם.
עם זאת, חשוב להדגיש שמסיבות ואירועים - הן של בנים והן של בנות - צריכים להיות צנועים ומאופקים, זאת בלי קשר לנוכחות האבות. אחריות ההורים והמחנכים לשלב בין שתי המגמות, ולמצוא דרך לקיים אירוע מכובד וצנוע, תוך כיבוד נוכחותם של כל בני המשפחה.
ההלכה מאפשרת פתרונות לעריכת אירוע ראוי והולם, המאפשר נוכחות כלל משפחתית. בוודאי שאין כל בעיה הלכתית בגילאים הצעירים, ומי שרואה בכך בעיה, צריך לבדוק את עצמו. גם אין מניעה שבנות בוגרות תדברנה ותופענה בנוכחות גברים. התכנים, כמובן, צריכים להיות מאופקים וערכיים, ללא לשון הרע, רכילות, פגיעה באחרים או חוסר צניעות. גם לגבי שירה וריקודים ניתן למצוא פתרונות הלכתיים, אשר יאפשרו ביטוי עצמי לבנות באופן צנוע, ובלי הצורך להסתירן בצינורות, בשקים או בעלטה תחת אור אולטרה-סגול.
החזירו את האיזון והשפיות למחוזותינו
חשוב לאפשר לבנות להביע את עצמן במסיבות ובאירועים - בהתאמה מוחלטת להוראות ההלכה. אם הן יחושו כי אינן יכולות לבטא את עצמן בתוך המסגרות הדתיות, עלולות להיות לכך השלכות הרסניות. גם כאן יש להקשיב לבנות עצמן. לעתים הבנות מעדיפות שבאירוע (או בחלקו) יהיו נוכחות נשים בלבד, ואז הן יוכלו לבטא את כל כישוריהן באופן מלא ומשוחרר. אסור ללכת לקיצוניות השנייה,
ולשלול רצון זה מעיקרו.
לתרבות הקהילתית המקומית משקל מכריע במציאת האיזון הנכון. במקומות שבהם האינטראקציה עם התרבות הכללית הינה מצומצמת ואין נגישות לטלוויזיה, לקולנוע, למופעי בידור וכדומה, יש לנקוט בקו מחמיר יותר, כדי שהמסיבות הללו לא תשמשנה פריצה של גדרי הצניעות הקיימים. לעומת זאת, בקהילות המעורות בתרבות הכללית, אין במסיבה כזו הנעשית באופן צנוע, ועל פי הקווים המנחים ההלכתיים, משום פריצת גדרי הצניעות.
אם נשכיל להחזיר את האיזון והשפיות למערכות החינוך שלנו, נוכל להתעסק באמת באתגרים החינוכיים המרכזיים של דורנו.