64 שנים של עיצוב ישראלי: מפשטות לפיוז'ן
אין הרבה חברות עיצוב שנמצאות בבתים שלנו עוד מראשית ימי המדינה ומשפיעות על המראה שלהם עד היום: על הרהיטים, על המטבח ואפילו על הקירות. מה השתנה, אילו טרנדים שהיו אז פופולריים חזרו, מה אהבנו פעם ומה אנחנו אוהבים היום? צפו
טפטים, בלטות 20 על 20, מטבחים בצבע ירוק מזעזע ומזנונים מעץ שכיסו קיר שלם בסלון. אלו רק חלק ממוצרי העיצוב שליוו אותנו ב-64 שנות המדינה.
עוד על עיצוב הבית בערוץ הנדל"ן :
- כששוק הנדל"ן קפוא, ענף השיפוצים רותח
- לבשל באווירה חדשה: מתיחת פנים למטבח
- לא סומכים על הקבלן: כך תשדרגו את הבית החדש
כיום הטעם הישראלי מגוון הרבה יותר. מצד אחד, אנחנו מרגישים חלק מהכפר הגלובלי ומתרבות המערב, ששמה דגש רב על קידמה וטכנולוגיה. אנחנו פתוחים וניזונים מחידושים יומיומיים, שמגיעים אלינו מכל ערוצי התקשורת ומאמצים לעצמנו את המגמות בינלאומיות.
מצד שני, קשה להוציא מאיתנו את הטמפרמנט הים-תיכוני, את החוצפה, את ההעזה ואת הטוויסט שמאפיין רק אותנו הישראלים.
מצבע לבן משעמם לניחוח אישי
ב-1936 הגיעו שלושה עולים חדשים מגרמניה ופתחו את מפעל "חיפה וורניש וורקס", שלימים הפך למפעל טמבור. מאז הספיקה טמבור לפתוח את המפעל המרכזי בעכו ולהתגלגל בין בעלים רבים. הבעלים הנוכחי הוא לא אחר ממר הקניונים, דוד עזריאלי, המחזיק בטמבור כחברה ציבורית דרך קבוצת גרנית הכרמל השקעות.
ב-2011 הכנסות טמבור עמדו על 771 מיליון שקל, ורשות ההגבלים העסקיים רואה בה כמונופול בתחום הצבעים לקירות פנים ואחזקה כבדה. ככזו, אין ספק שקירות רבים במדינתנו הקטנטונת נצבעו לא פעם במוצריה ופרנסו את 700 עובדי החברה.
"בשנותיה הראשונות של המדינה, כשעיצוב נחשב למותרות ואפילו למילה גסה, עיקר הדגש היה על שימושיות. כדי לא לנקר עיניים דבקנו בצבע הלבן, או לכל היותר ערבבנו אותו עם מעט גוון, שיהיה קצת צבע בעיניים", מספרת ל-ynet ניבה יחיאיב, מנהלת העיצוב של טמבור.
לדבריה, "באמצע שנות ה-70 פלטת הגוונים התרחבה מעט וכללה כ-30-20 גוונים. מלבד גווני קרם ובז' היכרנו גם את הכתומים, הצהובים וכמובן הירוקים. כמעט לכל מי שגדל בשנות ה-70 היתה מכתבה בגווני חום וכתום או ירוק וכתום – עזים ובלתי נשכחים".
יחיאיב מספרת כי הצביעה בלבן הייתה לדומיננטית אצל הישראלים לאורך השנים, ובתקופות מסוימות כמעט ומאסו לחלוטין בנועזות שהייתה על הקירות "בשנות ה-90, כ-80% מהישראלים שצבעו את ביתם – צבעו אותו בגוון לבן, ורק 20% מהם השתמשו בגוון אחר. כיום יותר מ-40% מהצובעים את ביתם משתמשים בגוונים למיניהם".
לדבריה, "כיום תחום העיצוב בכלל והצבע בפרט הולך ותופש תאוצה, עם העלייה במודעות לנושא הלייפסטייל כחלק מתפיסת החיים. אנחנו הופכים סקרנים יותר והרפתקנים יותר בכל הנוגע לשימוש בצבע בתוך הבית. התפיסה הצבעונית הופכת לתפיסה כוללת, המתחילה בקירות וברהיטים - וממשיכה בטקסטיל לבית ובאביזרים הנלווים".
מגמה נוספת האופיינית מאוד לטמפרמנט הישראלי, ממשיכה יחיאיב, היא עירוב סגנונות - "פיוז'ן" - כחלק מביטוי חיצוני לאישיות המורכבת שלנו. לדבריה, "אנחנו מאוד אוהבים להותיר חותם אישי, משהו משלנו. בצבע הדבר בא לידי ביטוי בשימוש בטכניקות צביעה ליצירת אפקטים מיוחדים: בדרך זו כל אחד יכול להיות אמן ולבטא עצמו בצבע כטוב בעיניו".
מחפשים ערבוב שיביא לסיפור מיוחד
חברה נוספת שהכניסה חפצים רבים לבתים רבים בישראל עוד מימי חיתוליה היא חברת שמרת הזורע, שהוקמה בסוף שנות ה-50 על-ידי איחוד של שתי חברות רהיטים: רהיטי שמרת שהוקמה על ידי חלוצי הקיבוץ, ורהיטי הזורע מקיבוץ הזורע.
לפני יותר מעשור, כחלק מהליך הפרטת הקיבוצים, החברה נרכשה על ידי חברת ויסמן אחזקות, המחזיקה זה עשרות שנים את רהיטי ויסמן בירושלים. מאז, הכפילה את מספר הסניפים והפעילות שלה. בשמרת הזורע מספרים על שנים בהם היה אפיון סגנונות ברור ועל עידן עכשווי שלוקח מעט מכל דבר. "העשורים ראשונים של המדינה הושפעו מסגנון הבאוהאוס,
וגם בוז לקישוט", מספרת יונת מזן-עצמון, מעצבת הבית של רשת שמרת הזורע.
"הפתרונות העיצובים היו פשוטים, הפרופורציות היו נכונות לגוף ולשימוש. אסתטיקה ופונקציונליזם גם יחד. בשנות ה-60 הבית גדל, חלל המגורים הורחב. התחיל שילוב של חומרים ושימוש באלומיניום ופורמייקה צבעונית. בשנות ה-70 הורגשה חזרה לטבע - חומרים בגווני האדמה", מספרת מזן-עצמון.
לדבריה, "בעשורים האחרונים הבית הישראלי נפתח אל העולם. עם נטייה חזקה לקבלת סגנונות חדשים. ה'פיוז'ן' הפך לסגנון המועדף, עיצוב שנוטה לשלב, לערבב, לחבר אלמנטים מעולמות וסגנונות שונים לכדי סיפור מיוחד ומעניין".
מטבח: פעם אצל נגר, היום מטבח מחברה
במקרה זה, כמו במקרים אחרים, רעיון החברה התחיל עוד במדינה זרה באירופה ורקם עור וגידים בארץ בימים שלפני קום המדינה. בשנות ה-30 הקימו מספר עולים מגרמניה בית מלאכה קטן לנגרות בנהריה. בתחילה עסקו בעבודות עץ פשוטות כשלרשותם ארבע מכונות ישנות.
בתחילת שנות ה-50, לאחר התקופה הקשה של מלחמת העצמאות, עבר בית המלאכה הקטן למושב רגבה ואחרי הזמנה מוצלחת לחידוש כסאות בית קולנוע בתל-אביב, הפך המפעל לספק כסאות לבתי הקולנוע.
רק בשנת 1964 החלה החברה להתמקצע בתחום המטבחים, והכניסה חידושים לתחום שבאו מאירופה. בשנות ה-70 רגבה הרחיבה עוד את הפעילות במטבחים והצרכן הישראלי, לדברי החברה, התחיל לשנות את ההרגל ולזמין מטבח גם אצל חברה ולא רק אצל נגר.
החברה הוציאה קווים של מטבחים בכל שנה שהתשתנו עם רוח התקופה. כעת, עם כל תוכניות הבישול מכל עבר, נחשב המטבח למרכז הבית ואפשר לומר שהוא אחד החדרים המושקעים, המאובזרים והיקרים ביותר בבית.
לפנייה לכתב/ת 
