הרבנים חטפו סטירה מהמדינה
"חברים טובים שלי עושים ימים כלילות בדרך לתואר הרבנות הנכסף. אבל השבוע הבהירה להם מדינת ישראל שחבל על המאמץ. כל אחד היום יכול להיקרא רב ואפילו לקבל תקציבים, גם אם כל קשר בינו לבין ההלכה היהודית, מקרי בהחלט"
אתם עוד לא מכירים אותם, אבל בעוד כמה שנים, כשתדברו על "הרבנים" – תדברו עליהם. חברים טובים שלי עמלים כדי להשיג הסמכה לרבנות קהילה. הם שואפים להיות רבני ערים, יישובים ושכונות, ועובדים על כך ימים ולילות, במשך שנים. אבל השבוע, מאז ההחלטה של היועץ המשפטי, בדרך להכרה סופית ברביי'ס הרפורמים
- יש מצב שיצאה להם הרוח מהמפרשים, או לפחות ירדה המוטיבציה לעמוד באתגר.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- התשובה לתורת המלך: גוי ויהודי שווים בטבעם
- אשר בחר בנו: המלהק של "רשת" אוהב את השם
- לא רק לרפורמים: "רמקול שבת" בבתי הכנסת
בין חבריי לבין התפקיד של רב קהילה, מפרידה כמות רצינית של מבחנים, שדורשים מהם לגלות בקיאות בכל ספרי ההלכה. ארונות שלמים שנכתבו לאורך כל הדורות, אמורים לשבת אצלם בראש ולהישלף במהירות בעת הצורך. השאלות יכולות להיכנס לדקויות הכי קטנות, ואתה צריך לענות לפי כל הדעות – מי מתיר במקרה הספציפי הזה, מי אוסר, ומי מחמיר בשלושה מצבים מסוימים בלבד. פרח מראשך פסק הלכה של הט"ז מהמאה ה-17? זה יכול לעלות לך ביוקר; כי אם תושב בשכונתך יבוא אליך עם מקרה אישי קשה, ולא תדע שיש אפשרות להקל - נכשלת בתפקידך.
לרצות את כל הצדדים
חבריי יסיימו את המבחנים, ובעזרת השם ימצאו שכונה, או עיר, או יישוב שזקוקים במקרה לרב. שלב חיפוש העבודה יסתיים, ואז תתחיל המשימה הקשה. לא הכל בקהילה תקין מבחינה הלכתית, יש דברים שדורשים טיפול מיידי. וכרבנים, הם לא יוכלו לוותר על עמדתם ההלכתית, שהרי חלק מתפקידם הוא להתריע על תופעות בעייתיות בקהילה.
אם יוזמנו לכהן כרבני קיבוץ, ויגלו שלא מקפידים שם על דיני חליבה בשבת - לא יותר להם לעמוד מנגד, אך באותה מידה, הם לא יוכלו לעמוד נגד כולם, ולבטל במחי יד אורחות חיים בני חמישים שנה. ביישוב פועלת בריכה מעורבת, ואין פוסק הלכה שמתיר את זה, אבל מצד שני – חייבים להיות קשובים לציבור. אז מה עושים? מוצאים פתרון. זה תפקידו של רב הקהילה.
הרבנים לעתיד - אותם חברים שלי - ייאלצו להתמודד לבדם עם הבעיות הקשות ביותר: סכסוכים משפחתיים, סכסוכי שכנים, סכסוכי עבודה, וגורלו של אדם יכול לקום וליפול על חודו של פסק הלכה אחד. אתה יודע שהשולחן ערוך עומד לצד הבעל, אבל אם תגיד לו שהוא צודק – תתדלק את האגו שלו ותתרום להמשך ההתעללות הנפשית באשתו. אתה יודע שבטקס שבבית הספר מתוכננת שירת נשים, אבל מילה שתגיד בעניין – בעד או נגד – עלולה לפוצץ את המרקם העדין בין ההורים. על שאלות הלכתיות אינטימיות בכלל עדיף שלא לדבר. בתור רבנים של ציבור, הם יצטרכו לרצות את כל הצדדים, והכל על פי ההלכה.
יום-יום, שעה-שעה, הם ינועו לאורכו של הגשר הצר בין ההלכה לציבור, מבלי לוותר על עקרונות התורה שנשמרו באדיקות לאורך דורות. הם יסרקו רבבות תשובות שנכתבו במאות השנים האחרונות, ולא ינוחו עד שימצאו סעיף אחד שעל פיו אפשר לפתור את הבעיה. אם יוותרו על כל התהליך המייגע ויגידו "אסור" – הם ימעלו בתפקידם. אם ידלגו על המאמצים ויגידו "מותר" –לא יהיה להיתר שלהם תוקף של פסיקה הלכתית.
הבעיה היא בהכרה
אבל עכשיו הם לא צריכים את זה. השבוע הבהירה להם מדינת ישראל שבמקום להתאמץ ולדאוג לאנשים מתוך שמירה על יציבותו
של עולם היהדות, הם יכולים לפסוק כראות עיניהם, ועדיין לקבל הכרה כרבנים. מספיק שגידו שהמציאות השתנתה, ולא יטרחו עוד לשבור. מספיק שיצהירו שהדמוקרטיה והפלורליזם קודמים לכל, ולא ייאלצו לענות על שאלות מורכבות. מהיום והלאה, ובאופן רשמי, אם תלך בדרך הזאת – לא יקראו לך עוד פשרן או עצלן, אלא "רב".
המדינה רוצה לתקצב את הרפורמים? אין בעיה, כל עוד התקצוב לא מוביל גם להכרה. כי להכיר בהם – זו הבעיה. לתת יחס שווה לרבנים שמחויבים להלכה וללימודה, כמו למנהיגי קהילה שמתנערים מכל מחויבות הלכתית – זו הבעיה. היום מדברים על תקציבים, אבל אין לדעת לאן זה יתפתח. התנועה הרפורמית זכתה השבוע להישג היסטורי, ואלה שבאמת עובדים קשה כדי לחבר בין התורה לחברה ולצורכי השעה – חטפו סטירה בפרצוף.
לפנייה לכתב/ת 
המדינה הבהירה שחבל להתאמץ
צילום: גיא אסיאג
מומלצים
