"העולם מצחיק": חמוץ, מתוק וחריף בפיתה

"העולם מצחיק", סרטו החדש והיפה מאוד של שמי זרחין, נפתח באנקדוטה משעשעת. סיפור הזוי (ואולי אמיתי) על חייל ותיק והלום קרב, שבהיותו טוראי במלחמת יום כיפור ניצלו חייו בדרך משונה. מאז הוא נוהג להסתובב במדיו ועיטוריו ברחובות טבריה, וזוכה מצד העוברים ושבים ליחס של גיבור מלחמה. העובדה שאת הדמות הזו מגלם זאב רווח, אחת הדמויות המייצגות של הקולנוע הישראלי הפופולרי (זה שזכה, לא פעם, לכינוי הגנאי "בורקס") אינה מקרית, שכן "העולם מצחיק" הוא מחווה שנונה ומרגשת להומור הישראלי האותנטי ולאייקונים המזוהים עמו.

שמו של הסרט אף הוא מחווה שכזו. הוא מתייחס לאחד המערכונים המפורסמים של הגששים (מתוכניתם "קרקר נגד קרקר"), והסרט עצמו מתרפק על ההומור שלהם, בשילוב של נוסטלגיה וריחוק מפוכח. אגב כך, שייקה לוי מופיע גם הוא כאן בתפקיד אורח ונוכחותו, כמו זו של רווח, מספקת מעין הצדעה עצובה למה שהיה פעם הומור עממי כחול לבן.

הטריילר של "העולם מצחיק"

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0612/1306121600_trailer.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-540.MoviesHP-636.MovieReviews&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

וזהו בדיוק נושאו של הסרט: ה"ישראליות". אותו מושג חמקמק שנוסח, בין היתר, במערכוני הגשש ובפיליטונים של אפרים קישון. "העולם מצחיק" כמו מנסה להחיות את המושג הזה, באמצעות כמה ממרכיביו המובהקים, העממיים, ובתוך כך מציב לעצמו אתגר רציני בו הוא עומד בהצלחה בלתי מבוטלת - לתהות מהו סרט ישראלי היום?

משפחה שכזאת

על שלושה אחים טבריינים מספר הסרט הזה. האחד, מירון (דני שטג), הוא אלמן ואב לשני בנים שאחד מהם מתעורר לפתע אחרי שנים שבהן היה נתון בתרדמת; השני, גולן (אלי פיניש) הוא שדרן רדיו המבקש להגשים את חלומה של חברתו החולה בסרטן, ולהעלות מופע איחוד של הגששים (אתו בתפקיד פולי ז"ל); ואילו אחותם, ירדנה (אסי לוי), שאיבדה את בתה, מגלה לתדהמתה, ממש כמו אם הצלוב, שהיא בהריון מבלי שבכלל קיימה יחסי מין.

• דני שטג: "אין לי בעיה להיות שחקן וגם אדם מאמין"
  

אלי פיניש, אסי לוי ודני שטג ב"העולם מצחיק" (צילומים: ורד אדיר)

במקביל מביא הסרט את סיפורה של סדנה מקומית לכתיבה יוצרת, שהסיפורים שהם כותבים ניעורים לחיים בשחור לבן, ומשובצים כאתנחתאות קומיות, ספק פולקלור טברייני, בין סיפוריהם הכואבים של שלושת האחים בני העיר. כך אנו נחשפים לא רק למעשה בחייל הנ"ל, אלא גם לאגדה המקסימה על הפקיד הקטן בחליפה המצחינה (ישראל קטורזה בהופעת אורח), שרוכש כבשה כדי לשחוט אותה בבר המצווה של בנו, אך מתאהב בה ומחליט לחוס על חייה.

העיסוק הזה ביצירה שבאה מתוך הפריפריה הופיע כבר ב"אביבה אהובתי", סרטו הקודם של זרחין מ-2006 שהיה, אגב, הסרט הקופתי ביותר של אותה שנה בבתי הקולנוע בישראל. הכתיבה היא המקום שממנו ובאמצעותו הדמויות הפריפריאליות משמיעות את קולן, ומאפשרת לזרחין לדון במקורותיה ומשמעותה של תרבות פופולרית (ב"אביבה", כזכור, מדובר היה ביצירה אותנטית שמגיעה מהשוליים, אל מול המסחריות ואובדן ההשראה שמזוהות עם "המרכז").

ישראל קטורזה בהופעת אורח ב"העולם מצחיק"

מבחינה זו, "העולם מצחיק" מהווה מעין פיתוח והרחבה של סוגיות שהופיעו בסרט המקסים והאינטליגנטי ההוא. הדיון בו עובר מאישה אחת שהיא סופרת חובבת, למה שנדמה כעולם ומלואו - סביבה אנושית ופיזית מגוונת שבתוכה רוחשת ושוקקת התרבות הישראלית העממית, זו שעל פי זרחין משתמרת היום בעיקר בשוליים.

ואכן, באחת הסצינות היפות בסרט, שמזכירה "נאמבר" מוזיקלי, חולפת אחת הדמויות על פני העוברים והשבים ברחוב הטברייני, ומחליפה עמם, על הדרך, רפליקות בלתי נשכחות מ"קפטריה בטבריה". והרגע הזה מתרחש בתוך אותו עולם הרמטי ומנומק שזרחין בורא, כזה שמזכיר בסגנונו (ולא במקרה) את ספרות הריאליזם המאגי המשלבת את המופלא עם היומיומי.

והדור הצעיר: משה אשכנזי ונעמה שטרית ב"העולם מצחיק"

אגב כך, מה שעובד היטב בסרט הוא השילוב בו בין נציגיה המיתולוגיים של אותה

תרבות מקומית לבין שחקנים אלמוניים שרובם ככולם הינם בגדר תגלית: משה אשכנזי כנסי, הילד שמתעורר מתרדמתו מקץ שנים, בגוף של מבוגר; אור בן מלך, שנצפה ב"התגנבות יחידים", כאחיו הצעיר שמוצא עצמו עתה בתפקיד הבוגר; ונעמה שטרית כנערת הניקיונות צפי, ששמה הוא מחווה למערכון הנזכר לעיל ("אח טבריה, טבריה, לו היית צפת").

הישגו הגדול של זרחין אינו רק ביכולתו הווירטואוזית לשזור שלל סיפורים ודמויות (הסרט כולל כחמישים). הצלחתו האמיתית של הסרט היא בחיבור שמתרחש בו בין הקולנוע העממי-פופולרי לבין המבט האירוני והמודעות העצמית שמגלה זרחין. הקולנוע של זרחין, אולי יותר מזה של כל יוצר סרטים אחר בישראל, התייחס תמיד למקורותיו הקומיים והמלודרמטיים העממיים - האם זהו מקרה שהן זרחין והן מנחם גולן, "אבי" הקולנוע הפופולרי בארץ, הם ילידי טבריה? - וביקש לתהות על מקומו היום.

זאב רווח בשחור-לבן נוסטלגי

וכך, כל אחד מהסיפורים והדמויות כאן מזכיר את הקולנוע הישראלי הזה, שפרח בשנות ה-70, ומעיר עליו. לעתים נדמה כאילו "העולם מצחיק" מבקש להיות ה"מגנום אופוס" של התרבות העממית הישראלית וההומור המקומי, ובה בעת (משום שמה שמאחד בין כולם פה הוא מוות ואובדן) לקונן על מה שנותר מהם היום.

"אין יותר גשש", סח שייקה לוי באוזני אלי פיניש באחת הסצינות היותר נוגעות ללב בסרט. זוהי הצהרה כנה ומדכדכת שהופכת את "העולם מצחיק", שם אירוני, ליצירה המלנכולית והנוגה שהוא. סרט עצוב על ההומור הישראלי.