גבעת האולפנה: היהפוך רבי עורו
הרב שקרא למסור את הנפש על שכונת האולפנה, הסכים לפינוי שקט. איך קרה ש"הקיצונים" שינו כיוון? פשוט, בניגוד לאיך שהן מוצגים - הם מחפשים את הפשרה. ומי דווקא לא?
זה היה נראה כמו הצגת תיאטרון מאולתרת. כזו שבגלל אילוצים ולוח זמנים צפוף התכוננו אליה ברגע האחרון, והשחקנים לא היו לגמרי סגורים על הטקסט שלהם. לתדהמת הקהל, האיש הרע בסיפור קיבל החלטה אמיצה, עשה מעשה אצילי והציל את חייה של הכוכבת הראשית, בניגוד מוחלט לכל הציפיות; רק לאחר מכן הוא קלט שהוא קרא בטעות את השורה שאינה מיועדת לו וביצע את התפקיד של גיבור ההצגה. כך נראתה ההתפתחות האחרונה בפרשת שכונת האולפנה: הרב זלמן מלמד, מרבני הימין, הכריז על הסכם פשרה עם הממשלה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
אולי לא כל הקוראים מבינים כמה שהסיפור הזה בלתי נתפס. פינויה של שכונת גבעת האולפנה בבית אל, ממש בימים הקרובים, היה אמור להוות סיבוב נוסף במאבק בין המתנחלים לכוחות הביטחון. התרחישים לקראת הפינוי היו מלווים בפלאש-בקים מעמונה. שני הצדדים, המפנים והמפונים, היו נכונים לקרב נחוש, לעימות שכנראה אין שום דרך למנוע אותו. אבל לאכזבתו של כל מי שחיפש קצת אקשן בחדשות, התסריט הזה ככל הנראה בוטל. ולביטול הזה אחראי הרב מלמד, מהרבנים הבולטים באגף הימני יותר של הציבור הדתי.
וגם אחרי ההסבר הזה, ייתכן שהחידוש הגדול בסיפור עדיין לא מובן, כי לא כולם מכירים את כל הרבנים בשמותיהם. יש רבנים מתונים שמעודדים פשרות, ויש רבנים קיצונים שמבעירים את השטח, ובמקרה עכשיו אחד הרבנים ה"נחמדים" ניצח - נו, ביג דיל. אז לשם הבהרה, הרב שהגיע להסכם על פינוי ללא מאבק, הוא בדיוק אותו רב שבשבוע שעבר קרא למאבק עיקש מתוך מסירות נפש נגד הפינוי. הרב ה"קיצוני" הוא-הוא שסיכל מראש את האופציה למלחמת אחים בשבוע הבא.
רבנים למען השלום
אז מה קרה? הוא שינה פתאום את דעתו? הפך את עורו תוך שבוע? לא, הרב מלמד לא השתנה, וגם לא קרא בטעות את התפקיד של מישהו אחר, אלא התברר שכל חלוקת התפקידים הזאת הייתה פיקטיבית. התדמית שהתקשורת יצרה ל"רבנים הקיצוניים", כאילו מדובר בחבורה של פנאטים מתלהמים צמאי דם, התבררה כסתם בלוף. אלה שמתייחסים אליהם בעיתונים, ואפילו במשטרה, כסכנה לציבור – הם דווקא אלה שדורשים את שלומו.
בתגובה לטענות כלפיו, או סתם לתמיהות על החלטתו, הסביר הרב מלמד שדרך המאבק חשובה, כל עוד יש בה טעם. כשהממשלה רוצה לפנות יישובים, המתיישבים לא אמורים לשבת בשקט כאילו זה לא מזיז להם. כשדבר חמור עומד לקרות, צריך להגיב עליו בתוקף. אבל אם נתניהו לא באמת רצה את הסיפור הזה, הוא לא יזם את הפינוי, אלא בסך הכל נכנע להחלטת בית המשפט העליון - אז המאבק מיותר. אנחנו לא בסרט המוכר של ממשלת מרכז-שמאל שמתנכלת להתנחלויות.
במילים אחרות: כשהרבנים המכונים "קיצוניים" קוראים לציבור שלהם לצאת למאבק, יש להם מטרה מאוד ספציפית, אין להם שום עניין במלחמת עולם. כשהמטרה הזאת לא קיימת, עושים הכל כדי לפתור את הבעיות בדרכי שלום.
נכון, לא כולם אוהבים הסכמים כאלה במחנה של הרב מלמד, וכבר נשמעו טענות נגדו בעקבות הפשרה, אבל באשר לרבנים – מגמתם היא אחדות, פיוס, יישוב סכסוכים. הציטוט שנאמר לקראת סוף כל תפילת שחרית, “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", אינו תלוש מהמציאות. גם אם במבט חיצוני הם נראים לפעמים כמחרחרי ריב, ערך השלום עומד תמיד לנגד המנהיגים הרוחניים.
מי פה הפשרן?
ואם כבר מתחלפים בתפקידים, כלומר מגלים שהתפקידים קצת שונים ממה שחשבנו, אז עד הסוף. מול הרבנים עומדים הרבה אנשים שמדברים על פיוס ועל שלום, אבל אינם יודעים ליישם את זה כשצריך. כשהיה חשש להתנגשות מרה בין פעילי הימין לכוחות המפנים, הצד התומך בפינוי לא ניסה להגיע לפשרה. וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה: כשהממשלה הגיעה להסכם עם המתנחלים בסוגיית מיגרון, הישג ראוי לציון, בג"ץ היה חייב להרוס הכל. עד שכבר
הושגה פשרה, היא נמחקה במחי יד. מתברר שלעתים אנשי מחנה השלום הם אלה שאינם מוכנים להתפשר על כלום, וחייבים ללבות את האש, ודווקא הרבנים ה"פנאטים" מחפשים את אופציית הגישור.
אם אף אחד לא יתקן את העוול ברגע האחרון, פינוי שכונת האולפנה יתבצע כנראה בשבוע הבא. זה לא יהיה הפינוי האחרון, אחריו יעמדו על הפרק עוד בתים שמישהו החליט שהם לא חוקיים, וגם אז יקומו רבנים ויקראו למאבק נחרץ. מי שיטען אז שהרבנים מסיתים את ההמון לאלימות, שיסתכל לפני כן במראה - וינסה להיזכר מתי הוא עצמו היה מוכן להתפשר על משהו.
לפנייה לכתב/ת 
