זכרונות מנהריים: סיפור 'מחשמל' על גבורה וציונות

כאשר התחיל פנחס רוטנברג להקים את מפעל החשמל בנהריים בשנת 1927, תכנן והקים במקביל גם שכונת מגורים לעובדי המפעל בשם "תל אור", ויותר מאוחר הפכה השכונה למגורי העובדים הקבועים במקום.

עקב תנאי האקלים הקשה בעמק הירדן והעבודה במשמרות, דאג פנחס רוטנברג, שהיה סוציאליסט ברוחו, לרווחת עובדיו. בתחילה הוא חשב שבמקום יהיו רק העובדים במפעל אבל לאחר שהעובדים הביאו את משפחותיהם להיות עמם, נענה רוטנברג והקים בתי מגורים בנויים 'מחושמלים' ואפילו מקררים על חשמל ולא ארגזי קרח, כפי שהיה אז בארץ.

עוד כתבות במדור טיול לעבר :

• הישוב הישן: שוקים, רחובות ואנשים בשנות ה-30
• האדם שבטנק: "מר שריון" הראשון של ישראל
• בנים בצריח: כך קם גדוד השריון הראשון בצה"ל

• תחת גפנו ומצלמתו: ילדים וענבים בגבעת ברנר

  
  

שכונת המגורים הפכה לישוב שקיים חיים מלאים: גן, בית ספר, צרכניה, תרבות וחגי ישראל ואפילו תחנת רכבת נוסעים מקומית. הכל התהפך באחת בסוף שנת 1947, עם קבלת תוכנית החלוקה של א"י. נהריים שסיפקה חשמל לחלקי א"י המיועדים ליהודים הייתה בשטח עבר הירדן.

למרות יחסי השכנות המצוינים של אנשי נהריים עם כפרי הסביבה, עם שוטרי משטרת הספר הירדניים, ביקורים של פקידי חברת החשמל בארמון עבדאללה ותחזוקת מערכות חשמל שם, כל זה היה כלא היה. בחודש אפריל 1948 כאשר הייתה כבר סכנה לביטחון האישי של כל יהודי באיזור - פינו את ילדי העובדים והנשים מהמקום. נותרו רק העובדים ויחידת אבטחה של חברת החשמל ("ההגנה").

צריך לדעת שחברת החשמל קיבלה מהצבא הבריטי נשק ותחמושת לצורכי הגנת המקום. בנוסף, ארגון "ההגנה" הביא למקום כלי נשק ותחמושת בלתי ליגאליים, כשצעירי המקום עברו הכשרה צבאית והגיעו גם אנשים מרחבי הארץ לצורכי בטחון.

ההגנה נתנה הוראה: לא למסור את הנשק

ב- 14 במאי 1948 (יום הכרזת המדינה) התקבל אולטימטום מממשלת עבר הירדן להנהלת חברת החשמל, למסור את הנשק ומתקני המפעל ללגיון הירדני (למעשה היו אלו כבר חיילים עיראקים) ולהישמע לפקודות הלגיון.

באותם יומיים, 15-14 במאי, שררה מבוכה גדולה בקרב העובדים שנותרו במקום. הנהלת חברת החשמל בחיפה הסכימה לאולטימטום, אבל ההגנה נתנה הוראות לא למסור את הנשק, ותחנת החשמל המשיכה לספק חשמל לישובי עמק הירדן, טבריה ואזורים נוספים בארץ.

כאן נכנס סיפורו של מאיר הרץ, שאותו פגשתי בביתו בחיפה. הוריו של מאיר היו ממשפחות עובדי נהריים. מאיר כבר היה נער ועבר אימוני נשק והגנה במפעל החשמל. באותם יומיים גורליים החליט הוא וחבריו בני גילו, להעביר את מרב הנשק והתחמושת המצויים במקום חזרה לארץ, ובשום פנים לא להתמסר לחיילי הלגיון.

מכיוון שחיילים עיראקים כבר הסתובבו באזור המפעל, עשו זאת בני הנוער בהיחבא בשעות הלילה בכמה סבבים, כשהם חוצים את הירדן בקרבה למוצב הלגיון. במעבר האחרון נתגלו על ידי העיראקים שפתחו עליהם באש. בנוסף הצליח מאיר להציל מביתו את אלבום הצילומים המשפחתי.

אביא בפניכם מבחר מתצלומים אלו, שבהם רואים חיים של ישוב שפרח וחרב.

1. מאיר וישראלה אחותו בנהריים, 1947.

2. בעת עבודת השיפוץ של תעלת האפס.

3. שנתון רביעי של ילדי נהריים, 1941. עומד מימין: מרדכי נילוביצקי - מנהל בית הספר. מימין למטה: הגננת בתיה. אנגלית לימד בהתנדבות ערי ז'בוטינסקי, שהיה מעובדי המשמרות במפעל.

4. טקס ביכורים בנהריים, 1944.

5. גשר הרכבת מעל ערוץ הירדן, ליד קיבוץ גשר.

6. את הקשר התחבורתי לעובדים בנהריים ומשפחותיהם הביאה רכבת העמק . בתצלום: ילדי נהריים ליד תחנת הרכבת נהריים.

7. חנוכה (שנות ה-30) קבוצת ילדים בני נהריים. משמאל נראית הגננת פנינה פיינברג, מאחור (גבוה) שמואל המורה להתעמלות, ובמרכז מאחור שמואלי (במשקפיים) המורה מאשדות יעקב.

8. שלושת הגשרים הסמוכים החוצים את הירדן ליד קיבוץ גשר: הגשר הרומי, גשר הרכבת וגשר הכביש מכאן בא שם המקום.

9. 'המצודה'. יציאת המים מאגם נהריים ונפילתם לעבר הטורבינות.

10. תצלום יפה של גשר הרכבת חיפה-צמח מעל ערוץ הירמוך, והמשך המסילה מעל "תעלת האפס" (קיבלה את השם משום שהייתה בשיפוע 0). התעלה אפשרה הזרמת מים בין הירמוך לירדן בהתאם לשטפונות מכיוון הירמוך. נראה גם סכר עודפי מי תעלת האפס, שאפשר הזרמתם לערוץ ירמוך-ירדן המשותף.

11. מבט מכיוון דרום על גשר הכביש מעל ערוץ הירמוך-ירדן המשותף. מאחוריו נראה גשר הרכבת וסכר העודפים מתעלת האפס. המים הזורמים מקידמת התצלום לעבר הגשרים, באים מהסכר הגדול על ערוץ הירמוך, שיצר את אגם נהריים.

12. מימין: עליזה, בת מהנדס החשמל של נהריים - קרל שטרק. יזרעאלה, בת אברהם דסקל מנהל נהריים, חנה קפלן. בנהריים, 1946.

13. מאיר הרץ, חנה קפלן וגדעון נוימן בטיול אופניים סביב אגם נהריים.

14. מימין: חנה קפלן, שרה פוגוצקין, 1946.

15. מימין: מאיר הרץ, ויאיר שליט.

16. הגן סביב "הבית הלבן" - מעונו של פנחס רוטנברג בנהריים.

17. מימין: חנה קפלן, יאיר שליט, ושרה פ. על רקע הבית הלבן.

18. ישראלה הרץ וגדעון נוימן בנהריים.

19. באותן שנים היו חוגגים בקיבוצי עמק הירדן את האחד במאי - חג הפועלים - במצעדי דגלים ותופים. בני הנוער של נהריים היו מצטרפים לפַרַדות.

20. יום ספורט ליד דגניה עם ילדי נהריים.

21. צילום ממגדל המים של המפעל. רואים מימין את תעלת המים שיצאה מהטורבינות, ומצד שמאל כביש פנימי במפעל שעליו העובדים דוחפים עגלה על מסילת ברזל.

22. לקראת עבודת שיפוץ של תעלת האפס, היו מרוקנים את אגם נהריים.

23. בני נהריים שהחליטו לעזוב את נהריים ולא ללכת בשבי הלגיון, לאחר הגיעם למנחמיה חמושים ומצוידים במיטב הנשק של אז.

לכל הכתבות במדור טיול לעבר