"עלייתו של האביר האפל": פרידה עוצמתית
ארוך יותר, גדול יותר, קיצוני יותר: "עלייתו של האביר האפל" חותם את הטרילוגיה של כריסטופר נולאן במתקפה אודיו-ויזואלית חסרת רחמים. ארז דבורה על האירוע הקולנועי הגדול של הקיץ
"עלייתו של האביר האפל" ("The Dark Knight Rises") מסיים את הטרילוגיה השאפתנית של הבמאי כריסטופר נולאן ומציב אותה כעיון המורכב והמטלטל ביותר בארצות הברית שלאחר אירועי 11 בספטמבר, לפחות במסגרת הז'אנרים של הפנטזיה הקולנועית המובהקת.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
שאפתנותו של נולאן ניכרה בהתפתחות שבין "באטמן מתחיל" (2005) ל"האביר האפל" (2008). הסרט השני נבנה על גבי הראשון כהפקת ענק, בעלת מורכבות עלילתית ואמביוולנטיות ערכית. נציג הכאוס, הג'וקר (בהופעתו הבלתי נשכחת של הית' לג'ר המנוח), יצר פרובוקציות טרוריסטיות שאתגרו את המוסר הקולקטיבי של תושבי גות'האם ואת המוסר האישי של המיליארדר ברוס וויין.
בניסיונו להכריע את הטרור האי-רציונלי, באטמן השתמש בטכנולוגיות מעקב פולשניות ונגרר להפרת הקוד המנחה אותו. במקביל, התובע המחוזי, האידיאליסט הארווי דנט - נציג הצדק והסדר, התעוות לדמותו של דו-פרצוף, מטורף לא פחות מנציג כוחות הכאוס.
"עלייתו של האביר האפל" מבצע קפיצה גדולה נוספת, יש שיטענו גדולה מדי, באורך (164 דקות), בגודל (הפקה של 250 מליון דולר) ובתנועה לעבר האפוקליפטי. זהו המשך של הסרטים הקודמים ובמיוחד של הקו העלילתי מהסרט
הראשון. ההדים של אירועי 11 בספטמבר מתוגברים במרכיבים של אי שקט מעמדי, בחברה שבה הפער הכלכלי בין האחוזון העליון לשאר ה-99 יכול להוביל, פשוטו כמשמעו, לקריסה של העיר לתהום הנפערת תחתיה.
באותה מידה שזהו סרט על גיבור-על, זהו גם סרט על מלחמה המתרחשת בעיר האמריקנית הגדולה, סרט אסונות רחב היקף ויצירה פוליטית אקטואלית. השילוב בין שלושת הממדים הללו מוביל לסרט שיפרנס עוד דיונים רבים בנוגע לעמדותיו הפוליטיות.
צרות עולות מהביוב
העלילה מתחילה שמונה שנים לאחר אירועי הסרט הקודם. מותו של הארווי דנט הפך למיתוס שקרי שעליו מבוסס הסדר הקיים בגות'האם. דנט, שמעלליו כדו-פרצוף לא נודעו, הוא האביר הלבן שזכור כמי שהקריב את חייו למען העיר, ובאטמן הוא הרוצח שמאז לא שב להופיע. ברוס וויין עדיין חי בצל אירועי הסרט הקודם: סגור באחוזתו, נעזר במקל הליכה לאחר שרגלו נפגעה, ומי שעדיין לא התגבר על מותה רייצ'ל דוז.
אך מלחמה מתקרבת ובאה. צבא הנבנה בתעלות הביוב של העיר ומונהג על-ידי ביין (תום הארדי) עומד לכבוש את גות'האם באקט טרור אולטימטיבי. ביין הוא הר אדם שרירי עם מסכת פנים המעוותת את קולו וגורמת לו להישמע כמו שילוב של
שון קונרי ודארת' ויידר. הוא השתייך ל"ליגת הצללים" של ראס-אל-גול (ליאם ניסן), מורו ויריבו של באטמן בסרט הראשון, אבל סולק ממנה כיוון שהיה קיצוני מדי.
כמו שני הארכי-פושעים הקודמים, ביין לא רק חותר אל המטרה הסופית, אלא גם מתענג על הדרך שבה הוא משסה את אנשי גות'האם אלו באלו, ובכך מאפשר להם לקחת חלק פעיל בתהליך המוביל לאובדן העיר, ואובדנם שלהם.
דמויות האב החלופיות המהוות את המצפן המוסרי של ברוס ויין חוזרות: המשרת הנאמן אלפרד (מייקל קיין) המנסה למנוע מברוס וויין להיכנס למלחמה שככל הנראה תעלה לו בחייו, לושיוס פוקס (מורגן פרימן) המנהל את החברה המשפחתית ומספק לברוס את כלי הנשק הנדרשים, והמפקח ג'יימס גורדון (גארי אולדמן) - שכמו הגיבור, יבצע מסע ממושך מפגיעה קשה להובלת מלחמה כמעט אבודה.
אל הדמויות המוכרות מצטרפת גלריה עשירה של דמויות נוספות: סלינה קייל (אן הת'אוויי), "אשת החתול" (למרות שאינה מזוהה בכינוי זה במהלך הסרט), שודדת מיומנת שמחליפה נאמנויות; ג'ון בלייק (ג'וזף גורדון-לויט), ילד יתום שגדל בהשפעת ברוס וויין לשוטר נמרץ ואידיאליסט; ומירנדה טייט (מריון קוטיאר), בעלת מניות מרכזית ב"תעשיות וויין" המהווה מקור תמיכה לגיבור במהלך הסרט. בין שחקני המשנה מופיעים גם שני ישראלים: אלון אבוטבול כד"ר ליאוניד פאוול, מדען שמסייע בעל כורחו לביין לשלוט בנשק שיאיים על קיומה של גות'האם, ואורי גבריאל בתפקיד אסיר עיוור בכלא שטני במיוחד, שבו נכלא ברוס וויין במהלך הסרט.
כל מרכיב ב"עלייתו של האביר האפל" חותר למקסימום האפשרי בעוצמה אפית. 72 דקות מהסרט צולמו בפורמט איימקס - יותר מכל הפקה הוליוודית קודמת. פורמט זה מאפשר לסצינות המוניות הכוללות עימותים בין אלפי ניצבים, ולדימויי החורבן המאיימים על תושבי גות'האם, לקבל את מלוא הנפח הראוי. הדימוי של עיר שעוברת מהפכה והופכת לגרסה מעודכנת של פריז בעידן הטרור שלאחר
המהפכה הצרפתית מכיל לא מעט רגעים מטלטלים. את התמונה הגדושה משלימה המוזיקה של האנס זימר - רועמת, אקסטטית ובומבסטית - מוזיקה של התנגשות כוחות אימתנית.
יהיו צופים שיחוו בלבול הנובע מהתסריט מרובה הדמויות והקווים העלילתיים שכתבו ג'ונתן נולאן ודיוויד ס' גויר, בעיקר ברגעים בהם יש חזרה לדמויות ואירועים מהסרטים הקודמים. עבור צופים אלו, השילוב בין התמצאות חלקית והמתקפה האודיו-ויזואלית המתמשכת של הסרט עלול להוביל לחוויה מתישה למדי. "עלייתו של האביר האפל" אינו סרט נטול פגמים, אך הוא שאפתני ומרתק בכוונותיו ובביצועו ומהווה סיום רב עוצמה לטרילוגיה של נולאן.
