פחד זה לא הדרך להיות דתי

השבוע יצאתי עם הילדים לחגוג את סוף החופש שלהם במסעדה, כמיטב המסורת של אמהות שכבר אינן מסוגלות להביט על פנים הבית בתום החופש הגדול. עוד חצי יום של הדחקה, עד לטיפול הנדרש בחורבן הבית כתוצאה מהחודשיים האחרונים.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? כנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מה, גם הפתגם הזה הוא ציטוט מהתנ"ך?!
• צפו: דוגמניות דתיות בתכשיטים סטייל המקדש   
• קול באשה עריֵבה
  

הרכב היה אצלי ולכן בעלי, דניאל פוירשטיין, הצטרף אלינו במונית בתום עיסוקיו. הנהג היה חסיד ברסלב מתלהב (ואולי אף סוכן נסיעות סמוי), שהפציר בו שוב ושוב: "אתה חייב לנסוע לאומן, אחי, אתה פשוט חייב!" דניאל הבהיר שהוא לא רוצה לעזוב את המשפחה דווקא בראש השנה, ואף הוסיף שיש לו קושי עם היחס של החסידים לנשותיהם. הנהג כמעט עשה תאונה.

"היחס שלנו לנשים?! על מה אתה מדבר, אחי, אצלנו הנשים הן במדרגה הכי גבוהה!" אמר הנהג. דניאל שאל אם גם את אשתו הוא מנסה לשכנע לנסוע איתו לאומן, והברסלבר צחק: "היא לא צריכה את זה! הנשים, יש להן מדרגה רוחנית גבוהה יותר מאיתנו, בלי אומן ובלי שיעורים", הוא המשיך בדוגמאות חיות מהשטח, "אם אני, למשל, נרדם בשיעור תורה – לא זכיתי בכלום! אבל אשתי, מבלי להיות אפילו בשיעור, מעצם העובדה שהיא נתנה לי ללכת לשיעור, היא כבר זכתה בחלק שלה בעולם הבא".

דניאל הוא בוגר ישיבת "נתיב מאיר" וסטודנט לתואר שני במחשבת ישראל, וקשה להפתיע אותו בתיאוריות על עולם הבא של גברים ושל נשים, אבל בכל זאת, אותו חסיד גילה לו את הסוד: "עזוב אותך, אחי, גבר שנוסע לאומן בראש-השנה זוכה לתיקון של חטאים שאין להם תיקון כל השנה", אמר ונעץ מבט רב-משמעות, הנמיך את קולו ולחש, "אתה יודע, אחי, תיקון הברית..."

הפחד הגדול של הדתיים

כשדניאל שיחזר את הנסיעה המשעשעת, משהו פתאום הסתדר לי בראש. הבנתי באחת את הקשר בין נסיעה לאומן לבין קול באשה ערווה, איסור גיוס לצבא, חוף נפרד כשר, אינטרנט מהדרין וכיוצ"ב - הכל מתחיל ונגמר בפחד הנוראי של שומר מצוות להגיע לידי "זרע לבטלה" - אוננות.

על אף שאין איסור מפורש על כך בתורה, העונשים המובטחים הם בלתי נסבלים – או שייוולדו לכם ילדים רשעים או שילדיכם ימותו בגיל צעיר (אל תתאמצו, הבחירה היא לא בידיכם). בקבלה אף מסבירים כי בכל פעם שאדם מתפתה ונכנע ליצרו – מאחר שמדובר בזרע שהוא פוטנציאל חיים – נוצר שד שפועל נגד החוטא כמלאך חבלה.

איני גבר (ברוך שלא עשני) ואיני מתיימרת לדעת איך נראית נקודת מבט גברית על העולם, אבל אני זוכרת את ההלם שהיכה בי כשהחבר הראשון שלי (הייתי בת 16), תלמיד ישיבת מרכז הרב, שיתף אותי במה שעובר על בחורי הישיבה - ולאן התשוקה והפחד ממנה מובילים אותם.

כבת אנוש אני סבורה שהאיומים וההפחדות הללו – בייחוד בגיל ההתבגרות – גורמים לנזקים בנפש לטווח רחוק, ותמונה מעוותת של ה"אני" שיכולה אף להביא לתוצאות הפוכות לגמרי מן אלה הרצויות. הרבה רבנים נפלו בפח שהטיפו נגדו, כולל מי שהיה הרב של הישיבה שבה בעלי למד. איני מנסה לומר שיש יותר סוטים דתיים מסוטים חילונים או להפך. בני-אדם הם בני-אדם הם בני-אדם - בכל מקום ניתן למצוא כאלה וכאלה. מילת המפתח היא איזון. גם בטאו ובטנטרה מלמדים את הגבר איך להתענג תוך שמירה על האנרגיה שלו בגוף ולא "להתרוקן" פיזית ונפשית.

יהדות זה לא סגפנות

היו שהאשימו אותי בטור הקודם כי ה"נצרות מדברת מגרוני". ההפך הוא הנכון. הסיגופים, הסגפנות והאובר-מוסרניות הן השפעות של הנצרות כפי שהיא היתה פעם. אצל

הנוצרים הלא ניתן להרות מבלי לקיים יחסים כלל! הקדושים הנוצרים הם אלו המתנזרים מנשים, בשר ויין. היהדות היא נגד התנזרות – ביהדות, נזירים חויבו להקריב קרבן חטאת בתום תקופת הנזירות שקיבלו על עצמם. היהדות, בדרכה היפה, נותנת מסר הפוך: קידוש החיים במובן המלא של המילה. תקדשו על היין, תאכלו בשר בשבתות וחגים, תפנקו את הנשים שלכן בזמן המותר. היהדות מברכת גם על קיום יחסים עם אשה הרה או עקרה – היא אינה מטיפה לקיום יחסים להבאת ילדים בלבד.

היהדות מבקשת מהאדם שייקח את אותם הדברים שיכולים באמת להוריד אותו לבור תחתית אפל - וייתן להם לרומם את נפשו, להביא אותו למקום רוחני גבוה יותר.