תל-אופן ביום כיפור - פנאטיות חילונית

פרויקט הדגל של תל אביב ממשיך במלוא הקיטור. לא מדובר ב"עיר הלבנה", בשיפוץ הנמל או בכרזות השירים ברחבי העיר, אלא בהפיכתה של תל אביב לעיר נטולת קשר לדת וליהדות.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? כנסו לפייסבוק שלנו
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• ביטאון ש"ס: אפליית ספרדיות בחינוך - כמו מנגלה
• פחד זה לא הדרך להיות דתי/ דעה, הדר גלרון
• מה, גם הפתגם הזה הוא ציטוט מהתנ"ך?!   
  

העיר העברית הראשונה מודעת לסכנת הפגיעה באורח החיים החילוני בשטחה, מבינה את ההשלכות של דרישה מאדם חופשי לקיים מעשה דתי בעל כרחו, ולשם כך נאבקת בכל כוחה למען תחבורה ציבורית בשבת או כל דבר אחר שיכול למנוע את "ההשפעה השלילית" של חובשי הכיפה (כולל סילוק של חב"דניק מקניון רמת אביב, שמא יעז לתקוף את האזרחים התמימים ולהפיץ את אמונתו).

לרגע היה נדמה שחרב הונפה מעל הפרויקט הגדול, ואפילו בעיריית תל אביב היה מי שחשב להשבית את ה"תל אופן" ביום כיפור - אבל בסוף השבוע התברר שעולם כמנהגו נוהג. בירת החילונים אינה בסכנה, תל אביב לא תהפוך לבני ברק, אפשר לנשום לרווחה. אבל לא באמת.

צה"ל, התקווה ויום כיפור

השבתת פרויקט השכרת האופניים ביום כיפור היא לא כניעה לדתיים, ואין לה שום קשר לכפייה דתית. למה? כי יום כיפור אינו יום דתי, אלא יום ישראלי. הוא אחד מהסמלים של המדינה. לא צריך להיות שומר תורה ומצוות כדי להתייחס ליום כיפור כיום קדוש, גם חילונים למהדרין "צמים בכיפור". גם מי שרגיל לאכול חזיר עם גבינה, כשישמע על כדורסלן ישראלי שמשחק בליגה אירופית ביום כיפור - יחוש אי-נוחות משמעותית. לאכול פלאפל, לנפנף מנגל אבל גם לצום יום בשנה – זאת יכולה להיות הגדרה לישראליות בימינו.

נכון, מדובר בסממן דתי, הצום הוא מצווה מהתורה והכתובת של תפילת "נעילה" היא בורא עולם, אבל זה לא הופך את כל הסיפור לפחות ישראלי - כי הזהות הישראלית מורכבת מהרבה גורמים, וכמה מהם – אפילו רבים מהם – מגיעים מהעולם הדתי. ככה זה.

במבחן המעשה, זה כלל לא משנה מהיכן הגיע המרכיב הזה בזהות הישראלית, ולאיזה סוג של מאפיינים הוא משתייך. הוא התקבל על רוב הציבור, במלואו או באופן חלקי, וקנה לו מקום מרכזי בפנתיאון הסמלים הלאומיים. מי שנוגע בו, כמוהו כמי שנוגע בצה"ל או ב"התקווה".

מה זו ישראליות?

אלו שהחליטו לאפשר את השימוש בתל אופן ביום כיפור (ללא תשלום) חצו את גבול המאבק הדתי-חילוני - ולמעשה פלשו לקונצנזוס. עבור ישראלים רבים יום כיפור הוא חלק בלתי נפרד מהעולם התרבותי שלהם, ולפיכך לא הנציג של ש"ס בעירייה צריך להתייצב נגדם, אלא כל חבר עירייה באשר

הוא צריך להגיד להם שהפעם הם הגזימו. נכון, יש רוכבי אופניים ביום כיפור, אבל רשות ציבורית אינה צריכה לפגוע בקדושת היום.

וזה לא רק עניין מקומי של תל אביב. הוויכוח הזה רלוונטי גם למי שגר בכפר סבא, בעפולה או באילת. כי אם הפנאטיות החילונית תאיים לעקור את המרכיבים הדתיים שהפכו לחלק מהמכנה המשותף הישראלי, זה יתפשט גם למקומות אחרים ויביא לכירסום בזהות של כולנו. אם המלחמה המיותרת הזאת תצליח, נגיע למצב שבו, במקרה הטוב, תמשיך להתקיים ההגדרה "ישראלי" - אבל היא תהיה ריקה מכל תוכן משמעותי, ותראה פחות או יותר כמו תפריט במסעדה, או לוח שידורים בטלוויזיה.

אם החברה הישראלית רוצה לשמור על עצמה, ועל הנכסים הלאומיים שלה, כדאי שהיא תיזהר מפני האיום להפוך אותה לחברה מתירנית משולחת-רסן, שאין בה שום דבר קדוש. חוץ מאופניים, כמובן.