על גג העולם: הסוכות הכי מיוחדות בתבל
עם ישראל יושב בסוכות בסה"כ שבוע, אבל בעולם יש אנשים שעבורם סוכה היא בית לכל דבר. עם תום החג, הנה כמה מקומות נידחים בעולם שבהם "חוגגים את סוכות" כל יום בשנה
בצאת בני ישראל ממצרים במסעם במדבר כנוודים לארץ המובטחת, בנו הם סוכות שבהן התגוררו בצורה ארעית לפרקי זמן קצרים. פרשנויות שונות ניתנו לבניית הסוכה, למידותיה ולחומרים שממנה היא צריכה להיות עשויה.
במסענו בעולם במאה ה-21, בעידן של טכנלוגיה וקדמה, בדקנו האם המושג סוכה עדיין קיים ואת מי הוא עדיין משמש. מצאנו גרסאות שונות, דומות ומפתיעות על פני הגלובוס. עם תום החג, הנה כמה מהסוכות הכי מיוחדות שעדיין פעילות כבתי מגורים.
סוכות של בני שבט ההדזבה (Hadzabee), צפון טנזניה
בני שבט ההדזבה מתגוררים באזור אגם אייסי, הנמצא למרגלות אזור השימור של הנגורונגורו בצפון טנזניה. מספרם מוערך בסביבות 1500 איש ,שמאורגנות במבנה במספר קבוצות של משפחות במבנה פאטריאכלי.
בני השבט נחשבים לקרובי משפחה של הפיגמים מנמיביה. השבט מתנהל סביב הציד והלקט, שממנו הוא ניזון. ככל הנראה זהו אחד השבטים האחרונים שעדיין מתקיים מלקט וציד פעילים. את סוכותיהם הם בונים מענפים פשוטים ושאריות עץ האופיינים לאזור של אגם אייסי.
סוכות אלו ניתנות לפירוק בקלות, ואכן מספר משפחות נעות מדי פעם בתחום שטח מוגבל לאזורי המחייה שלהם בשל היותם ציידים. למרות שציד למחייה אינו חוקי בטנזניה, גורמי הממשל מכירים בזכותם לצוד ולשמור על אורח חייהם.
בשנים האחרונות הם נחשפים יותר ויותר לגורמי מחקר אקדמאיים ותיירים שמשלבים ביקור ופעילות עם השבט במסלולי הטיול.
סוכות בני שבט הפוקוט, קניה ואוגנדה
המיקום של בני שבט הפוקוט נמצא כ-50 ק"מ צפונית לאגם ברינגו בקניה ומצפון-מזרח לאוגנדה באזור קרמוג'ה. בני שבט הפוקוט חיים בבתים מאד פשוטים שבהם אלמנטים הדומים לסוכה, למרות שבתיהם עגולים ולא עם ארבעה קירות - שילוב בין סוכה לביקתה.
קירות ביתם עשויים מבוץ וצואה, והתקרה נמוכה יחסית. שבט זה שומר בצורה קנאית על אורך חיים מסורתי וחי בבדידות יחסית עם אינטראקציה ידידותית מועטה עם שבטים נוספים. עושרם נמדד לפי כמות הבקר. רק חלק מבני הפוקוט נודדים בתחום אזור מוגבל.
סוכות של בני שבט האורוס, אגם טיטיקאקה
אגם טיטיקאקה נמצא בגובה של 3,810 מטר מעל פני הים, ונחשב לאחד האגמים הגבוהים בעולם שבו ניתן לשוט. שטח האגם 8,300 קמ"ר והוא מהווה את שטח הגבול שבין פרו לבוליביה.
בצד הפרואני לא רחוק מהעיירה פונו, נמצאים "האיים הצפים" - ביתם של בני שבט האורוס. איים אלו נבנו לפני 500 שנה ויותר. בני השבט שגורשו מאדמותיהם על ידי הכובש הספרדי יצרו איים מלאכותיים שנבנו מצמח הטוטרה שגדל בתוך האגם, ובעצם יצרו לעצמם טריטוריה עצמאית.
בני השבט חיים על האיים גם כיום ומתחזקים את בתיהם בדרכים שונות, היות ולצמח הטוטרה נטיה להיחלש ולהירקב ויש צורך לבנות מחדש כל חצי שנה לערך. באגם מספר איים עם משפחות שונות, כולל אי עם בית ספר.
סוכות באזור עמק וואגי, פפואה ניו גיני
בקתה במת מכובדים: אזור ההר בפפואה ניו גיני (גינאה החדשה) פגש באדם הלבן הראשון לפני כ-70 שנים. מאז נכנסו שינויים רבים לאזור, כמו חשיפה לנצרות, השכלה מערבית ותרבות צריכה.
עם זאת, רוב התושבים גרים בבקתות שעשויות עץ וגג קש, ללא חיבור לחשמל או מערכת מים. הבקתה שבתמונה משמשת כבמת כבוד לנושאי נאומים באירועים רשמיים של הכפר.
בכפר ישנם אישים שנקראים "big man" והם מנהיגי הכפר. בדרך כלל הם יהיו נשואים ליותר מאישה אחת ועומדים בראש חמולות מורחבות ומבוססות יחסית לשאר תושבי הכפר. כמו כן, אישים אלו יהיו בעלי יכולת רטורית טובה ומבמה זו ינצלו את יכולתם לשאת דברים לקהל הרחב שניצב מולם.
בקתת אכסנייה: בקתה רחבת ידיים זו בעלת שתי קומות משמשת כאכסנייה לתיירים. בפפואה ניו גיני ישנם כ-100 אלף תיירים בשנה וחלק מהתשתיות הן בכפרים עצמם - דבר שמעצים את החוויה הבלתי אמצעית במפגש עם המקומיים, היות ואנגלית זו השפה הרשמית והנלמדת בבתי הספר.
הבקתה בנויה בצורה מסורתית ומחומרים מקומיים כגון: קורות עץ, קירות מבמבוק שזור וגג מקש (עשב הנקרא konai). בבקתות המקומיים באזור ההר ישנה מדורה במרכז הבקתה, שבה מבשלים וגם מחממים את החלל מצינת הלילה. כמו כן, עשן המדורה מסייע להדביר מזיקי עץ למיניהם.
בקתה בנהר הספייק שבט יטמול - בקתה זו שבנויה על כלונסאות, משמשת משפחה מורחבת שדרה יחדיו. לפי מספר כירות הבישול ניתן לדעת את מניין המשפחות הגרעיניות השותפות למגורים אלו. הבקתה נישאת מעל פני האדמה, בראש ובראשונה בשל הצפות עונתיות שבהן הנהר גואה - דבר שקורה בעונה הרטובה (ינואר-מרס). הצפות אלו הופכות את נהר הספייק להיות אחד מחמשת הנהרות הגדולים בעולם מבחינת נפח מים.
סוכות-בקתות אגם אינלה, מיאנמר (בורמה)
אגם אינלה נמצא במדינת שאן (Shan), אשר בצפון מזרח מיאנמר. במדינת שאן קיימות 66 קבוצות אתניות שונות מתוך ה-111 הקיימות במיאנמר - מה שעושה את האזור למרתק מבחינה אנתרופולוגית. אולם "הפנינה" האמיתית של המחוז היא אחד האתרים המעניינים והקסומים ביותר באסיה - אגם אינלה - שזכה לכינוי "ונציה האסייתית".
אנשים חיו באגם אינלה תמיד, אולם בני שבט אינתה (Intha) - "בני האגם", שהגיעו לכאן במאה ה-14 מאזור החוף שבדרום מיאנמר, היו הראשונים שחזו את הפוטנציאל שיש באגם.
תחילה התגוררו בני האינתה בצידי האגם ולאחר שלא קיבלו אדמות, נאלצו לבנות בתיהם על האגם עצמו. כיום חיים על האגם וסביבו כ-130 אלף עד 150 אלף תושבים, מתוכם כ-70-80 אלף מבני האינתה.
הבתים על האגם הינם מבני עץ הבנויים על גבי כלונסאות. אחד הדברים שמייחד את בני האינתה הוא החתירה בסירות בעזרת הרגל. אלה עומדים להם על רגל אחת, בחלקה האחורי של הסירה הקטנה, בעוד רגלם השנייה אוחזת במשוט גדול וחותרת. כך הידיים פנויות לעסוק בעבודות שונות המתבצעות מעל גבי הסירה, ביניהן ההתעסקות עם "פעמון" הדייג הכל כך יחודי לבני האגם.
הבעיה חקלאית העיקרית שעמדה בפני תושבי האזור, היה מחסור בשטחי גידול מישוריים. זה הביא את בני האינתה לפתח שיטת גידול בערוגות צפות. הם מנסרים פיסות אדמה ארוכות וצרות משולי האגם ומכינים מהן ערוגות. אז הם משיטים את הערוגות לאגם ומעגנים את הערוגות לקרקעית בעזרת מוטות במבוק ארוכים. תהליך הכנתה של כל ערוגה אורך מספר שנים.
הכותב מנהל שיווק בחברת "אקו טיולי שטח"
לפנייה לכתב/ת 
