נועה תשבי תביא לנו תיירים? נסיון נואש ומביך

בקמפיין החדש של משרד התיירות שוכבת גילת אנקורי במארב צבאי, חמושה בקסדה, ברובה ובחולצת נקודות כחלחלה. כל הווייתה

דרוכה ללחיצה על ההדק.

נועה תשבי, שעוברת ליד, מופתעת לגלות את חברתה הוותיקה מרמת אביב ג' מתפלשת, כאחרונת החיפושיות, על האדמה המלוכלכת. היא ניגשת אליה ובטון זלזלני משגרת לעברה: "לא ביקשנו ממך לשכב במארב‭."‬ "לא‭"?‬ מבולבלת אנקורי. "לא‭,"‬ חורצת תשבי בביטחון לוס-אנג'לסי צחור שיניים ומוסיפה: "אבל יש משהו שאת כן יכולה לעשות בשביל המדינה. להזמין תייר לישראל‭."‬

עוד על שיווק התיירות בישראל:

• במקום בר רפאלי: לידר יהיה הפנים שלנו לעולם
• למה לא מצליחים לשווק את ישראל?  
• 'שיווק ישראל כמדינת חופים - לא הוכיח את עצמו'
  

קשה לקבוע מה מביך יותר: קמפיין השבת הישראלים היורדים, שהתבסס על זריית רגשות אשם, או הניסיון הנואש החדש של לשכת הפרסום הממשלתית לעודד תיירות באופן כה חסר סטייל. בקשת ההתגייסות הלאומית של משרד התיירות מצופיו היא גרסה מתקדמת למשפט של ג'ון קנדי - "אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם (ביררתי, היא לא תעשה כלום‭,(‬ תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשבילה‭."‬

הפתרון שיביא לנו תיירים? קמפיין משרד התיירות

הרבה יותר קל "לשחק" את זה

המסר של לשכת הפרסום הממשלתית עגום: אנחנו ניסינו כבר הכל, עכשיו תורכם. זוהי לא רק גישה תבוסתנית, שמעבירה את האחריות אלינו, האזרחים, אלא כזו המזייפת את המציאות. אחרי הכל קשה לשנע תהליכים מדיניים אמיתיים, כאלה שיהפכו את החיים פה לטובים ואטרקטיביים, הרבה יותר קל "לשחק" את זה. הבחירה בנועה תשבי, סל

בריטי המנהלת את חייה בעיקר בארה"ב, לא מוסיפה לאמינות בפרסום.

אני יכול לחשוב על לא מעט דרכים, לא מאוד יצירתיות, לפתות אנשים לשכנע את חבריהם מהצד השני של העולם לבוא ולבקר פה. ים, מסעדות, שווקים אקזוטיים, אלא שהקמפיין הזה לא אמור לשכנע את התיירים לבקר פה, אלא לגרום לנו לשכנע אותם.

הבחירה למקם את סרט הפרסומת הראשון של משרד התיירות דווקא בפוזה צבאית אינה מקרית: עניין של חיים ומוות. תיירות היא חיונית בכל מדינה מתוקנת, אבל כמה מתוקנת יכולה להיות מדינה שמשתמשת בסצנת לחימה - חיילים, נשק, אמבוש - כדי לשכנע את הצופים להזמין לכאן תיירים. בואו, יהיה כיף. ואם לא, מקסימום נדפוק את הראש על הבר עם שר התיירות.

פורסם ב"ידיעות אחרונות"