איך אומרים זוועה בצרפתית? ונסה פאראדי בת 40
סטייל מגובב, מקושקש ותמוה וגם משחקים בלתי פוסקים עם השיער. ונסה פאראדי מגיעה לגיל 40 עם רזומה עשיר בפספוסים אופנתיים, אבל המעצב(נ)ת מזהה שיפור מאז הפרידה מג'וני דפ. חוץ מזה, למי אכפת מהבגדים כל עוד היא נראית בת 20
מה יש לו לבן אדם בחיים חוץ מכמה חברים, ארון מלא בגדים, אירועי שטיח אדום וגם כמה ימי הולדת שמזכירים לו שהוא רק מזדקן ולפעמים לא בחן? אכן, רוח נכאים נחתה על המעצב(נ)ת עת מצאה עצמה בוהה בתמונותיה של ונסה פאראדי החוגגת מחר (שבת) יום הולדת 40 ונראית כמו בחורה בשנות ה-20 לחייה שכמעט לא השתנתה מאז שפרצה לחיינו עם "ג'ו לה טקסי". אין, אין צדק בחיים. מצד שני, פאראדי לא עושה חסד עם הלוק הכללי שלה ויש לה עוד דרך ארוכה עד להצלחה. בכל מקרה, לאור העובדה שהיא נראית בת 20 המעצב(נ)ת חושבת שיש לה עוד מינימום 40 שנים לנסות ולהצליח.
טורים אחרונים של המעצב(נ)ת :
- שלא תתקררי! סשה ברון כהן מלביש את אשתו
- יובל של טעויות אופנתיות: דמי מור בת 50
- דניאל, תכיר: נערות ג'יימס בונד שלנו
שנת 2004 נראתה שלווה מבחינת מערכת היחסים (שעוד תדע סערות) בין פאראדי לבעלה ג'וני דפ, שכולם טוענים שהוא חתיך אבל המעצב(נ)ת חוששת שהוא סתם מריח מריקבון של בגדים ועש. יכול להיות שזו הסיבה שהיא עצמה לא ממש ידעה מה ללבוש והחליטה לבחור באופנת האקלקטיות שכוללת יותר מדי סגנונות שהופכים אותה ללא מסוגננת לחלוטין. שמלת הבוהו-שיק, הגרביונים השחורים, הנעליים עם רצועת הזהב, המעיל עם הפרווה בשרוולים ובאופן כללי הצבעים שיכולים היו להחמיא, כל אחד לבד, לגוון עורה הפורצלני של פאראדי, אבל ביחד עושים בחילה. דווקא השפתיים האדומות עושות חסד, אבל זה לא מספיק. מזל שג'וני ידע מה הוא עושה.
שנתיים אחרי, הזוגיות עוד פורחת ופאראדי כבר בוחרת בצבע אחד, גרביונים קצת יותר שקופים ונעליים בשחור סולידי. צבע הלילך מחמיא, אבל פחות עובד עם הגרביונים השחורים. עדיפים היו כאלה בצבע עור ונעליים עם קצה לא מחודד כדי ליצור מראה יותר רך. גם השיער המסולסל היה צריך להישאר באייטיז ופאראדי היתה עושה בשכל אם היתה אוספת אותו לתסרוקת רומנטית שהיתה משתלבת מצוין עם השמלה. על פניו, פחות טעויות מבעבר, אבל עדיין מראה שלא מתחבר יחד. דפ נשאר עם אותן נעליים ופוני ארוך שככל הנראה נועד להסתיר מעיניו את הזוועות שאשתו בוחרת ללבוש.
אותה שנה וג'וני פרא אדם בוחר במראה של מחזיק תכשיטים, מהסוג שיש למעצב(נ)ת על השידה בחדר השינה, עם ערב רב של מתכות למיניהן וגם מטפחת אחת כרוכה על יד שמאל. פאראדי, לעומת זאת, בוחרת בצבע אחד לנעליים, לשמלה וגם לשל. אין ספק שמדובר בשיפור ניכר, אבל למעצב(נ)ת קשה לראות אותה בשמלה כל כך קצרה ונעליים עם רצועה שחותכת את הקרסול. נעליים ללא רצועה היו יוצרות אשליה של רגליים שלא נגמרות, וטוב היתה עושה פאראדי אם היתה בוחרת בשמלה שאין לה סיומת של וילון אלא קו ישר. כרגע היא נראית כמו מפית שולחן לא מחמיאה במיוחד. דווקא כאן השיער היה צריך להיות מפוזר כדי לבטל את מראה הילדה הרעבה.
באירוע אחר פאראדי מגיעה בשמלה שנראית כמו ציור של בני שנתיים בליווי מגפיים לבנים מעוטרים בקשקושים אוריינטליים. למרות המבט המרוצה, המעצב(נ)ת לא מאשרת, לא את השמלה, לא את הנעליים וגם לא את התסרוקת המבולגנת. הגיבוב כולו יוצר אשליה של גוף לא פרופורציונלי, אורך השרוולים לא מחמיא כמו גם הצווארון הקלאסי שלא מתאים לה. אם פאראדי רוצה שמלה, היא צריכה לבחור בצבע אחיד וכהה, או בקיצור שחור, מחשוף עדין יותר ונמוך יותר ואז אורך השרוולים לא יפריע, ואפילו המגפיים עוד יסתדרו איכשהו.
עוד שנתיים עברו ופאראדי מחליטה להפתיע במראה של "יצאתי עכשיו למועדון, איזה קטע שיש פה פפראצי", עם שמלת פאייטים קצרצרה בתור טוניקה מעל למכנסי עור צמודים. המעצב(נ)ת לא היתה מתנגדת לראות אותה בחולצת פאייטים שאולי חושפת קצת בטן במקום שמלה, עם מחשוף לא מחייב או לחילופין בלי מכנסי עור (שצריכים קיצור דחוף, ככה לא לובשים מכנסי עור) ועם נעלי עקב שחורות או מבריקות. השיער נראה מצוין וגם האיפור, ונראה שפאראדי מתחילה להשתפר. או שזה פשוט רגע של אי שפיות.
עוד שנתיים ופאראדי מבינה שקצת צבע בבגדים יכול לעשות טוב, והיא בוחרת בשמלת מפה לא מחמיאה אבל בצבע נעים שהולם את גוון עורה. רק חבל שעל הבד יש דוגמאות לא ברורות שסתם גורמות לה להיראות כמו מפת פיקניק. אם היתה זו שמלה צמודה באותו גוון בלי קשקושים, אפילו המגפיים היו משחקים תפקיד משמעותי במראה הכללי, אבל כאן הם פשוט נעלמים. האודם מחמיא, וזה עוד רמז לכך שצבעים צעקניים עושים לה טוב.
אותה שנה ופאראדי חוזרת לשחור הבטוח, אבל הפעם היא גם עושה את זה בצורה הנכונה. החולצה סובלת קצת מעודף בד, אבל עם זאת שוברת את המראה הנוקשה של הג'קט השחור עם המכנסיים הצמודים שנראים כמו המשך למגפיים. הבעיה היחידה בחולצה מהסוג הזה, בעיקר עבור נשים נמוכות, היא שנוצרת אשליה שמדובר בגוף אפילו יותר קצר, משום שאין שום דבר שחותך את אזור המתניים ונותן לרגליים את תשומת הלב. בכל מקרה, פאראדי נראית טוב יותר, כנ"ל בגזרת התסרוקת והבלונד המוחלק.
עוד דוגמה לבגד שיוצר חוסר פרופורציה בגוף היא הטוניקה שלובשת פאראדי יחד עם מכנסי ג'ינס ונעלי עקב. ג'ינס סקיני ונעלי עקב תמיד הולכים מצוין ביחד (וצריך באמת להיות קוסמת כדי שייצא משהו לא מתאים), אבל דווקא הטוניקה הורסת הכל. אם היה מדובר בחולצה עד קו המותניים, פאראדי היתה משחקת אותה ולמעצב(נ)ת לא היתה שום מילה רעה לומר, אפילו לא על התיק שנראה כאילו הורכב בשיעור מלאכה של כיתה ו', או על הכנפיים שיוצאות לה מצידי החולצה. טוב, לא צריך להגזים, על זה היא בטוחה היתה מעירה משהו.
שוב שחור ולבן, והפעם שוב טעות באזור החולצה, וגם הג'קט. פאראדי בוחרת בשמלה בגזרת A שיכולה להחמיא לכל צורת גוף, וגם לה היא מחמיאה. עם זאת, כל מה שמעל למותניים נראה פשוט מזעזע: החולצה שנראית כאילו נלבשה הפוך (הפפיונים, לרוב, אמורים להיות באזור הגב אבל פאראדי כנראה לא רצתה שהם יתפספסו עם הג'קט), הג'קט עם הכתפיים הגדולות מדי, בקיצור, יותר מדי סגנונות ביחד שמתנגשים לכלל תאונה. פאראדי היתה צריכה לבחור בחולצה לבנה, אפילו חולצת גולף צמודה פשוטה שהיתה נותנת את הכבוד לחצאית ואפילו לג'קט. פספוס גדול שהורס הכל.
שנה אחרי, פאראדי חוזרת לג'קט, לג'ינס ולחולצה הלבנה, והמעצב(נ)ת חייבת להריע לה בקול גדול. סופסוף אנסמבל שנראה מצוין, כולל התיק שנותן זריקת צבע חביבה. הג'קט מוקפד, הן בגודל והן בגזרה עם הכפתור היחיד, הג'ינס יושב בול, לא רפוי מדי ולא צמוד מדי, המגפיים מקבלים את הכבוד הראוי והשיער בצבע מחמיא ביותר. הלוואי שתמיד תסתכלי במראה. רק חבל שבאותה שנה ביטלת את ההופעה שלך פה. לא יפה.
שנת 2012 התחילה קצת ברגל שמאל כשפאראדי ודפ החליטו לפרק את החבילה שלהם. סיפרו על בגידה, סיפרו על בעיות שתייה, סיפרו וסיפרו. אז סיפרו. זה לא הפריע לפאראדי להמשיך בפיאסקו המלבושים שלה, אבל התחילה לשדרג את המראה. היא נשארת עם השחור המקושקש בתחרה ופאייטים בגזרה מרושלת להחריד ונעליים שמתאימות למסיבת גרושות בים. עם זאת, היא לא מתקשקשת עם יותר מדי פריטים בבת אחת. מצד שני, השיער מבולגן מדי ומזקין אותה. נוותר לה, בכל זאת לא קל להיפרד מאחד כמו דפ.
מהר מאוד הבינה פאראדי שהיא נכנסת לאזור חדש, זה של הרווקות המתחדשות (מילים יפות לפרודות), ועליה להשקיע. ואכן, היא משקיעה. השמלה אמנם נראית כמו שמלת בית, בעיקר בגזרת השרוולים שהיו יכולים להיות נחמדים יותר אם היו צמודים. המחשוף לא מחמיא בכלל, אולי עם החזייה הנכונה הוא היה עובד טוב יותר. אבל דווקא החלק שצמוד לגוף עובד. האורך נכון, אופן הנפילה של הבד ואפילו הדוגמה הולכים יד ביד, השיער לא מתחייב לתסרוקת מיוחדת והאיפור עדין. מה שכן, אפשר בהחלט לוותר על הגרביונים הסבתאיים.
לסיום, חייבים אחת שעושה כבוד, בכל זאת יום הולדת, וזו האחת. באירוע של שאנל פאראדי מגיעה עם חליפת תחרה ושיפון שחושפת ומסתירה. חצאית באורך הברכיים (קצת מתחת לברכיים) מחמיאה כמעט לכל צורת גוף, החלק העליון מחמיא במיוחד לפאראדי עם מחשוף-לא מחשוף. פאראדי נראית כמו בובת ברבי פטיט חמודה עם הגרביונים הנכונים, הנעליים המתאימות, שיער מוקפד ואיפור, כרגיל, מצוין.
(צילומים: gettyimages)
