"הרווקה": לרקוד על יותר מדי חתונות
הקומדיה "הרווקה" מביאה למסך ארבע גיבורות נשיות מודרניות, ניבולי פה, ורצף יציאות וולגריות שמובא אלינו בקצב מסחרר. הסרט הוגבל בישראל לצפייה מגיל 16 ומעלה, אבל למען האמת, למבוגרים יותר אין מה לחפש בו
יצירת גבולות לזמן הוא כלי יעיל בכתיבת תסריט, תוסיפו תמהיל נכון של אירועים לא מופרכים מדי ודמויות שצריכות בזמן המוקצב לשנות, להשתנות ולפתור את הבעיה המרכזית, והרי לכם סרט מוצלח. "הרווקה" הוא סרט בו לעלילה יש זמן מוקצב - 24 שעות ליתר דיוק - יום לפני חתונתה של בקי (רבל ווילסון) שלא מאמינה שהחתיך והעשיר שמתחתן איתה באמת רוצה בה. למה? משום שהיא שמנה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
המירוץ לחופה
ריגן (קירסטן דאנסט) היא הדמות המרכזית בסרט, הקלישאה המושלמת של בחורה צעירה שחיה על פי אמות מידה של שנות ה-50, שכל רצונה הוא להתחתן, ואם נחפור עמוק יותר, להתחתן הראשונה מבין חברותיה. היא עובדת עם ילדים חולי סרטן (עבודה מושלמת לאישה המושלמת לצד הגבר המושלם), יוצאת עם רופא מתמחה ודואגת מבעוד מועד, כלומר מימי התיכון, לאסוף סביבה בנות שיהפכו אותה למוצלחת ביותר.
אבל הפחד הגדול של חייה מתממש, והחברה הטובה שלה, השמנה של החבורה, מתחתנת, ועוד עם מישהו מוצלח, אחד כזה שהיה מגיע לה. מסנוורת מהמהפך בגלגל הגורל שלה,
ריגן נעה על ציר של שנאה-אהבה כלפי חברותיה, אבל בעיקר כלפי עצמה. שונאת להיות בשליטה, אבל גם לא יכולה בלי זה. שמלת הכלה שנקרעת בגלל שיכרות/סימום קל, דקות ספורות אחרי סיומה של מסיבת רווקות לא מוצלחת, מוציאה את שלוש הבנות לסיור לילי שאמור לשנות את חייהן של כל אחת מהן, בעיקר את אלה של ריגן.
אחת הבעיות בסרט היא שהעלילה לא מתמקדת רק בריגן (מן הסתם, כי אז היא היתה משעממת), אולם ריבוי הדמויות סביב לא מאפשר לעלילה להמריא מעל לפני השטח. וכך אנחנו פוגשים את קייטי (איילה פישר), הג'ינג'ית הקטנטנה על תקן הליצנית של החבורה, וגם זו ש"נותנת" לכולם, ובסתר לבה נותנת כדי לקבל משהו בחזרה, אבל נשארת לבדה עם מחשבות אובדניות שלא עוברות את הטיפול הנכון בתסריט.
ג'נה (ליזי קפלן) היא הקולית שדואגת לאספקת קוקאין שוטפת, תקועה בימי התיכון, שם איבדה את אהבת חייה, ומאז גם החביאה את הרגשות שלה עמוק עמוק מתחת לשכבות של אבקה לבנה ושאר חומרים כימיקלים כדי לא להרגיש.
בצד של הבחורים תמצאו את קלישאת החתיך המניאק (ג'יימס מרסדן) שהמטרה העיקרית שלו בחתונה היא להשכיב מישהי. ריגן היא המטרה הנעלה ביותר עבורו, אבל כל אחת אחרת תספיק. ג'ו (קייל בורנהיימר) הוא קלישאת החנון שבחבורה, מהפוני המוזר ועד לחולצה שבתוך המכנסיים. הוא מאוהב בקייטי ומוכן לתת לה הכל חוץ מסקס. קלייד (אדם סקוט) הוא האקס של ג'נה, דמות שטוחה ששטה על גובה פני הים, ומדי פעם עולה כדי לצאת בהצהרות רגשיות שנשמעות כמו רשימת קניות. כולם יחד הופכים לאוסף של קלישאות שלא מצליחות להתפתח מעבר למה שהן.
תנו לנשום
הוולגריות שבסרט, המהירות שבה נעה העלילה מסצנה לסצנה - בלי שום אפשרות להתעמק בדמויות ובלי שום טווח תנועה להתפתח - גורמים ל"הרווקה" להיות חלק מהחיים המהירים שאנחנו חווים במציאות, בלי משמעות, ובלי מטרה מוגדרת (ולא, חתונה זו לא מטרה). הסרט מפספס לחלוטין את ההזדמנות להיות אתנחתא בחיים האלה, עם קצב קצת יותר איטי שהיה מאפשר לו - גם אם הוא שחזור של סרטי חתונה אחרים ורבים - להיות מוצלח ומתוק.
מצד שני, אם לסלי האדלנד (הבמאית והתסריטאית של "הרווקה") התכוונה להטיח בנו עד כמה החיים לא מאפשרים לנו להשתנות כי צריך להספיק כל כך הרבה דברים, הרי שהיא עשתה עבודה לא רעה. עם זאת, היא עדיין לא הצליחה להעביר את הרעיון בצורה ברורה. הסרט "הרווקה" משול לילד בבית ספר יסודי שיש לו המון פוטנציאל, אבל מעדיף להעביר את ימיו בשריפת תאי מוח בשמש, שום דבר טוב לא יוצא מזה בסוף.
אגב, במהלך הצפייה בסרט, המבוגרים באולם לא הפסיקו להתלונן שמדובר בסרט לילדים. מנגד, בנות העשרה בסביבה דווקא התלהבו. בישראל הסרט מוגבל לגיל 16 ומעלה, אולי צריך להגביל אותו לגיל 16, וזהו.
