"לשחק באש": כוויה מדרגה נמוכה
על פניו, סרט פעולה עם ברוס וויליס הוא משהו שאי אפשר ליפול איתו. אבל ב"לשחק באש", שמור לכוכב האקשן המהולל תפקיד משני, וכל שאר המשתתפים בינוניים. זהירות, אפשר להישרף
צופי הקולנוע נחלקים למלקטי המידע המודיעיני (ביקורות, חברים וכו') ולספונטניים. הזוג שיגיע לאחד המולטיפלקסים בצפייה לבילוי זוגי איכותי עלול להתפתות להוציא את כספו הטוב על הסרט בעל השם המבטיח "לשחק באש" ("Fire with Fire") והמתהדר בשחקנים כמו ברוס ויליס, רוסריו דוסון ("חסין מוות"), ג'וש דוהאמל ("חיים כמו שמכירים") והראפר "50 סנט". זו תהיה טעות.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
אולי לא הטעות הגדולה של החיים, ספק אם של השבוע, אך בכל זאת טעות. חרף השמות המוכרים, "לשחק באש" הוא עוד אחד מאותם סרטים המיוצרים עבור ספריות ההשאלה, ערוצי הפרימיום בכבלים ואפיקי ה-VOD. ברוב המדינות המתוקנות הפקה קלושה זו לא ראתה, ולא תראה את אור מקרן הקולנוע, ורק בארץ, כנראה מטעמי שדרוג המוצר לפני הפנייתו לצריכה ביתית, היה מי שמצא לנכון להעלותו למסכים.
מי הברוס?
הבעיה אינה רק בבנאליות של הסיפור, אלא באופן חסר המעוף בו הוא מבוים ומשוחק. הכרזה הישראלית של הסרט מציגה את וויליס, דוסון ודוהאמל, כשכול אחד מהם תופס מקום שווה. עבור קוראי העברית הסורקים את המידע מימין לשמאל - מוויליס לדוהאמל, נראה די ברור מי אמור להיות הגיבור של הסרט. זהו המקום שבו סדר הפענוח של המידע ומשאלת הלב מתחברים ומזמנים מפח נפש עתידי.
וויליס, אם להבהיר את הנקודה, לא רק מסתפק בתפקיד משני בעלילה, זהו גם תפקיד פאסיבי ביסודו, שלא לומר משעמם, בהיותו נטול סצנות אקשן ונטול התחכמויות עוקצניות. אם אתם לא קונים כרטיסים לסרטיו של וויליס רק כדי לראות את קרחתו, הרי שאין ל"לשחק באש" משהו נוסף להציע.
ובכן, השחקן המרכזי בסרט הוא דוהאמל המגלם כבאי בשם ג'רמי. לאחר ליל גבורה שיגרתי, הוא עומד לצאת לבלות עם חבריו הכבאים עד שעצירה במינימרקט משנה את מסלול חייו. לתוך החנות נכנס דיוויד הייגן (וינסנט ד'אונופריו), פסיכופט אלים ומנהיג כנופיית גזענים לבנים (בונוס: צלב קרס גדול מקועקע מתחת לגרונו), שמוציא להורג את בעל החנות השחור ואת בנו לנגד עיניו של ג'רמי. הגיבור מצליח להימלט מאנשיו של הייגן המנסים לחסלו, ואף מזהה אותו במסדר זיהוי - אבל הבעיות רק החלו.
במהלך מסדר זיהוי, הייגן פונה לעד ונוקב במספר הביטוח הלאומי שלו, ועכשיו ברור כי האיש המסוכן יודע מדי פרטים. ג'רמי נסמך על עזרתו של הבלש מייק סלה (וויליס) שיש לו חשבון פתוח עם הייגן, אשר הרג את הפרטנר שלו. אך כל זה לא מספיק, ואין לו ברירה אלא להיכנס לתוכנית להגנת עדים.
עכשיו מתחיל הסרט
כעת, כרבע שעה מתחילת הסרט, מופיעות כותרות הפתיחה. כאילו צפינו בתקציר לקראת תחילתו של פרק בסדרת מתח טלוויזיונית סטנדרטית – מה שאכן תואם את רמתו של מה שמגיע לאחר מכן.
שמונה חודשים מאוחר יותר, הגיבור חי בניו אורלינס, תחת השגחתה המאוד צמודה של המרשלית הפדרלית טליה דורהאם (דוסון). ההמתנה בצפייה למשפט משתבשת כאשר נעשה ניסיון התנקשות בחייו. המרשלית נפגעת ומאושפזת, וג'רמי מבין כי יש לנקוט בגישה פרו-אקטיבית יותר כדי לטפל בהייגן.
בתהליך הפיכתו לוויג'לנטה, הוא נעזר בחברי הכנופיה היריבה לזו של הייגן - כנופיה שחורה בראשותו של "50 סנט". לצידו גם עומדת ההכשרה המקיפה שלו ככבאי (מכאן שם הסרט) המשתמשת אותו בתחבולותיו. קל לנחש באיזה מארבעת האלמנטים של הטבע יעשה שימוש נרחב בחלקה האחרון של העלילה.
כשמסתכלים על מרכיביו של הסרט - השחקנים, עבודת הבימוי (דיוויד בארט - עם רקע בפעלולים ובימוי אקשן ב-second unit), הצילום – כל אלו בוודאי לא נטולי כל ערך מקצועי, אך הם גם בינוניים להפליא. קצת תיבול של שחקני אופי כמו ריצ'רד שיף (סדרת הטלוויזיה "הבית הלבן") וקווין דאן ("סמנתה מי?"), קצת צילומי אקשן מהירים של כדורים נורים, וקצת אלימות סאדיסטית בחלקו האחרון של הסרט. ובכל זאת, בחיבור של כל אלו יחד, זה עדיין לא הרבה.
לאף אחד מהמשתתפים, הקריירה לא תחוסל בעקבות הופעתו בסרט, ויש לציין כי ביחס לסוג המוצר, ותכלית שימושו גם נעשה שימוש בתקציב סביר למדי של 20 מליון דולר. עדיין לא ברור מדוע לטרוח לראות אותו כשיש על מסך הקולנוע, כמו גם על המסך הקטן, אפשרויות טובות בהרבה.
