רחם יהודית הומייה

ההיריון כמשימה לאומית

ביום שני האחרון העניק "בשבע" את פרס ירושלים לעמותת "אפרת", וזאת למרות העצומות, ההפגנות והמחאות. כל זה לא באמת מפתיע - יד לאומנית רוחצת יד לאומנית, ושתיהן לוחצות על הרחם היהודית. שהרי כידוע: "זאת לא בדיחה הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים..."

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת וארא
• טבעת החנק: הומו דתי כל יום מת קצת מבפנים
  

מה שכן מפתיע ובעיקר מעציב, הוא רשימת האנשים המכובדים - פוליטיקאים ואנשי ציבור - שנכחו באירוע הקשה הזה. המכובדים ישבו ושתקו, הרב הראשי העניק את הפרס, והעיר שושן נבוכה.

הפרשה מרשה

בשבוע שעבר קראנו, יונה ארזי ואני, בפרשת המיילדות ובפרשת עמותת "אפרת", וביקשנו להבדיל בין אחריות וחמלה,

לנצלנות צינית. בשבוע שעבר הבטחתי לנסות להוכיח את הטענה שההתנגדות להפלות לא נולדה במקורות היהודיים, וכי היא פרי מורשת יוונית-רומית-נוצרית.

אני מבקשת להתחיל בכך היום. אני חושבת שהפרשה מרשה לי להתפנות לעיסוק זה. פרשת "וארא" עוסקת (שוב) במניין העם היהודי, ובניסיון לקומם את הריסות השעבוד. משה צריך לבנות עם חזק שיוכל למרוד במצרים ולשרוד שנות מדבר ארוכות. עמותת "אפרת" הוקמה על ידי ניצול שואה, ובייסודה תפיסה שואתית – עלינו להתרבות בכל מחיר כמעט, כיוון שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.

שאלות של איכות חיים ומימוש עצמי הן, לדידה של עמדה זו, מותרות. אז עמותת "אפרת" לא המציאה את תחושת הנחיצות וחריפות השעה, וגם לא את חוויית הנרדפות היהודית. דווקא על רקע נסיבות החיים הדומות, חשוב לראות שספרות המקרא וספרות חז"ל לא ניסו לנצל את הרחם שלנו לטובת "ספירת המלאי" של העם היהודי.

זה מתחיל במקרא

חשוב לציין שאין במקרא התייחסות להפלות מרצון, למרות שגם בעולם המקראי היו ידועות פרקטיקות אלו, והיו חוקים במזרח הקדום שהתייחסו לכך. המקרא כנראה לא ראה צורך להתייחס להפלות מרצון. החוק המקראי היחיד שעוסק בהפסקת הריון, מתייחס למקרה שבו אנשים שרבו ביניהם, חבלו באישה הרה ורגמו לה להפלה (שמות כ"א, כ"ג):

"וכי ינצו אנשים ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלילים. ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש..."

מתנגדי ההפלות רוקדים לצלילי חלילו של האפיפיור(צילום: רויטרס)

מהו "אסון"? פרשני המקרא תמימי דעים ש"אסון" במקרה זה, הוא מות האישה, ועל כך ישלם ההורג "נפש תחת נפש". לעומת זאת, פגיעה בעובר מחייבת תשלום כספי בלבד. וכל כך למה? כי בניגוד לסרטי האימה של עמותת "אפרת", על פי החוק המקראי עובר איננו אדם, הוא עובר.

בנוסף לזאת, זוכרים את סיפור יהודה ותמר? שלושה חודשים לאחר שתמר התעברה מיהודה, שומע יהודה על ההיריון ופוסק: "הוציאוה ותישרף". אם היה צדק בעמדה של עמותת "אפרת" ושל מתנגדי ההפלות, הרי שיהודה היה אמור להמתין עד שתמר תלד, ואז להוציאה להורג. העובדה שתמר נושאת עובר ברחמה, לא מעלה ולא מורידה מבחינתו. זאת בגלל שעובר על פי המקרא איננו אדם. עובר הוא עובר.

צער נפשי של אישה חשוב יותר מחיי העובר

בהמשך לסיפור יהודה ותמר, מובאת ההלכה שאותה ציטטנו גם בשבוע שעבר (ערכין, משנה ד'), ולפיה אם בית דין גוזר על אישה הרה גזר דין מוות, לא משעים את ביצוע העונש עד לאחר הלידה, כיוון שצערה של האישה (העבריינית!) שתאלץ להמתין למותה, יקר מחיי העובר. ומדובר גם בעובר בסוף החודש התשיעי להריון. המקרה היחיד שבו יש להשהות הוצאה להורג בגלל היריון, הוא כשהלידה כבר החלה! הנה לא רק במקרא, אלא גם בהלכה היהודית עובר הוא לא אדם, עובר הוא עובר.

"כתוב בתורה אולי בגמרא לכו תשאלו את הרב..."

אני לא יודעת מה יענה הרב אם תשאלו אותו, אבל נדמה לי שאני יודעת מה כתוב בתורה ובגמרא בעניין זה. בגמרא כתוב שמצוות "פרו ורבו" היא חובתו של הגבר ולא של האישה. האישה בוחרת להביא ילדים לעולם, רק הגבר חייב. הגבר מקיים את המצווה בהבאת שני ילדים בלבד. לכן, כל החלטה של אישה להביא ילד לעולם, וכל החלטה של גבר להוליד יותר משני ילדים - מנותקת משיקולים הלכתיים.

גם המשנה והתלמוד הכירו כמה אסונות שפקדו את העם היהודי, גם הם ידעו שלעיתים חרב מונחת על צווארנו, אבל יש דברים שהם לא הרשו לעצמם לעשות אפילו בשם החרדות הקיומיות. הם לא דחפו אנשים להקים משפחות שלא יוכלו לקיים אותן, והם לא הראו לנשים הרות סרטונים הרי אסון, שבהם עוברים מדברים עם "אמא" ומתחננים בפניה שתציל אותם. להם היו גבולות.

ונוכל להתייעץ גם עם רש"י

והנה עוד הלכה משנאית שעניינה הפלות יזומות (אהלות ז', משנה ו'): "האישה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש". בהתייחסו להלכה זו קובע רש"י (בסנהדרין דף ע"ב עמוד ב'): "שכל זמן שלא יצא לאוויר העולם לא נפש הוא". אז גם המשנה וגם רש"י חושבים שעובר הוא לא נפש ולא אדם, עובר הוא עובר.

ומי בין קדמונינו דווקא חושב שהפלה היא רצח?

נדמה שדווקא הפרשן-ההיסטוריון היהודי-רומי, יוספוס פלאוויוס, הוא המנהיג הרוחני של עמותת "אפרת" ושל מתנגדי ההפלות בשם הדת היהודית. לא שיש לי משהו נגד יוספוס, אבל נדמה לי שדווקא לערוץ 7 יש איזו אי הסכמה קטנה עם דרכו.

אז כה אמר יוספוס (נגד אפיון, ספר שני כ"ד): "ועוד ציוותה התורה לגדל את כל הילדים, ואסרה על הנשים להפיל את הזרע הנזרע... ואם תימצא אישה העושה זאת, יהיה משפטה כמשפט רוצחת-בנים, כי הכריתה נפש מישראל ומיעטה את משפחת האדם..." אמור לי מי מוריך ואומר לך מי אתה.

כשהעובר שלי רודף אותי

גם הרמב"ם לא חושב שעובר הוא ילד, ולכן הוא קובע שבכל מקרה, כשיש התלבטות בין חיי האם לעובר, חיי האם קודמים (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א' הלכה ט'): "אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד, מותר לחתוך העובר במעיה. בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם". גם הרמב"ם חושב שרק לאחר הלידה עובר הוא "נפש", ועד אז – עובר הוא עובר, הוא לא אדם.

ובדילוגים אל המאה העשרים

הרב אליעזר וולדנברג, פוסק הלכה אורתודוכסי חשוב שהיה רב בית החולים "שערי צדק", נשאל על הפסקת הריון בגלל גילוי

מחלת טאי זקס אצל העובר (Tay-Sachs). דבריו עקרוניים ומתייחסים למצבים רבים של נשים הרות ובני משפחתן (ציץ אליעזר י"ג, קב):

"האיסור (בהפלה)... הוא רק משום גדר בניינו של עולם, אבל מחמת איבוד נפשות אין נדנוד (שמץ של איסור) כלל... ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא (בבירור) בשו"ת שאילת יעב"ץ... אפילו אינו משום פקוח נפש אמו, אלא להציל לה מרעתו שגורם לה כאב גדול... והמדובר רק כדי להצילה מכאב גדול שיש לה בגללו, ושבכלל יש להקל בזה לצורך גדול. ואם כן, הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב יותר גדול מזה של נידוננו, אשר ייגרם לאם בהיוולד לה יצור כזה, שכולו אומר ייסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיניי ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע?... ולכן אם יש להתיר על פי ההלכה הפסקת הריון בגלל צורך גדול ובגלל כאבים וייסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והייסורים, גופיים, או נפשיים. וייסורים וכאבים נפשיים המה במידה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מייסורים גופיים..."

הרב האמיתי של מתנגדי ההפלות הוא האפיפיור

זו לא קביעה שלי, זו קביעה של פוסק הלכה אורתודוכסי (שיש להודות לו על כנותו) המתנגד להפלות, ומסביר את

התנגדותו בכך שהוא רוצה שנהיה יותר צדיקים מהאפיפיור. לא, לא המצאתי את התשובה הזו, אפילו לא שכתבתי. הנה לפנינו רב אורתודוכסי שחי במאה העשרים, המסביר שמניע מרכזי להתנגדות להפלות הוא התחרות עם הכנסייה הקתולית (הרב מ.י הלוי צווייג, בתוך: נעם, במה לבירור בעיות הלכה, ספר שביעי, עמ' לו-נו):

"...זאת ועוד, כי לא רק גדולי הרופאים ואנשי חוק ומשפט מתנגדים להיתר הפלה מלאכותית אפילו כבמקרה שאנו דנים עליו, גם הכמורה והעומד בראשה יצא בגלוי דעת האוסר לפי אמונתם המתת העובר אם כי ייוולד גם כבעל מום וכיצור בלתי נורמאלי. אם כן יש עוד איסור נוסף משום חילול השם אם אנו נתיר... ומעשה כזה יגרום חס וחלילה לחילול השם בעולם כולו, ועל כגון זה נאמר בוודאי כי עם קדוש אתה לא תעשה עם אחר קדוש ממך..."

מי רפורמי, מי?

תמיד תוקפים אותנו, הרפורמים, שאנחנו לוקחים את אמונותינו מ"אומות העולם". בדרך כלל אין לי בעיה עם זה: "חוכמה בגויים – תאמין", ואני שמחה על הקשרים הטובים שבין לא יהודים ויהודים. נדמה לי שהפעם החלפנו תפקידים, ואנחנו הרפורמים נאמנים ל"רוח ישראל סבא", בעוד הרבנים השמרנים ועמותת "אפרת" רוקדים לצלילי חלילו של האפיפיור.

שבת שלום.