"לשחק עם הלב": ככה לא בונים דרמה
הסרט "לשחק עם הלב" מבקש לחבר בין מגרש הכדורגל למגרש משחקי החיזור, והקשרים המשפחתיים בפרברים האמריקנים. אבל החיבור בין כל האלמנטים הללו גורם לכוכב ג'רארד באטלר להחמיץ את השער וגם את היעדים של ההפקה
דרמת ספורט עם ילדים, שיקום יחסי אב-בן-אם, סאטירה פרברית עם אלמנטים של פארסה מינית. "לשחק עם הלב" ("Playing for Keeps") מכוון להרבה מטרות אבל, באופן צפוי למדי, מפספס את כולן.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
ג'ורג דרייר (ג'רארד באטלר), בעברו שחקן כדורגל מצליח, מוצא עצמו מרושש שנים ספורות לאחר הפרישה. הוא מנסה למכור את שארית המזכרות מימי עברו, ומגלה את כל ההבדל בעולם בין ערכו של כדורגלן בדימוס בארצות הברית ללברון ג'יימס.
הצרות בחייו הופכות אותו גם לאב לא מוצלח במיוחד לבנו בן העשר לואיס (נואה לומקס). אבל הוא עושה מאמץ לפגוש אותו יותר, ועובר לגור ליד בית גרושתו בפרבר של וירג'יניה. לאחר שבועות בהם הוא לא פגש את הבן, הוא מגלה ממנו שגרושתו סטייסי (ג'סיקה בייל) עומדת להתחתן. נקודת שפל אולטימטיבית שממנה הוא יצטרך למצוא את הדרך לחזור ולהוכיח את ערכו.
עבודה כקריין ספורט הוא לא מצליח להשיג, אבל הוא מצליח לזכות להערכה של בנו כשהוא מנחה את חברי הקבוצה שבה הבן משחק. היוזמה הספונטאנית הופכת במהרה להצעת עבודה קבועה. והנה נפתח הפתח למרכיב קלישאתי מספר 1: חיבור מחדש עם הבן עם העליות והמורדות הצפויות. אבל להדריך את הילדים, זה אומר גם להתעסק עם האמהות שלהם, ולהציב את נתח הבשר השרירי שהוא באטלר מול כל הקוגריות של הפרבר האמריקאי.
לסיטואציה הזו יש פוטנציאל סאטירי - הגרוטסקה של העיירה האמריקאית שבה פועל הגיבור הנאיבי למחצה: איש העסקים קארל (דניס קווייד) משחד אותו כדי שבנו ישחק כשוער, ובתו הזייפנית תשיר את ההמנון; פטי (אומה תורמן), אשתו של קארל, מודעת היטב לבוגדנותו של בעלה, אך משלימה איתו בזכות רמת החיים הגבוהה שהוא מעניק לה;
בארב (ג'ודי גריר), אם חד הורית לחוצה ומעורערת הנמצאת תמיד כפסע מהזלת דמעות; דניס (קתרין זיטה-ג'ונס) - מלכת הכוורת - שדרנית ספורט לשעבר שיכולה לסייע לג'ורג להשיג את העבודה בה הוא חפץ, אבל ברור כי יש דברים שיצטרכו להיעשות בתמורה.
נקודת המוצא של "דג מחוץ למים", שצריך לנווט בין שאיפותיו המקצועיות, הפיתויים המיניים, והניסיון לא לאבד את היושרה. מנגד ישנו גם המבנה הסנטימנטאלי של שיקום יחסי אב-בן. התוצאה היא שני סוגי סרטים המחוברים אחד לשני כמו הלחמה מפוקפקת במוסך פיראטי.
חיבורים מאולצים
ניסיון החיבור יוצר סצנות מביכות: האב מנסה להדוף שלל ניסיונות חיזור טלפוניים במהלך משחק כדורגל, ומפספס את בנו בועט לשער. הבן זועם על האב השקוע בענייניו. וכל זה קורה לנגד עיניי האם הגרושה שבה ג'ורג עדיין מאוהב, וברור למדי כי חרף אכזבות העבר גם היא עדיין מאוהבת בו. סצינות צפויות מסוג זה נמצאות בסרט למכביר.
וכשהיעד העלילתי מנוסח באופן כה ברור, המרכיבים המפולפלים יותר, ובעלי הפוטנציאל הסאטירי הם לא יותר מציפוי דקיק שמתקלף במהרה. מקבץ השחקניות שהסרט השיג מרשים, אבל הניצול שלהן דל ביותר - דמויות מוגבלות שנכנסות ויוצאות בהתאם להגיון האינסטרומנטאלי של התסריט. גריר מבוזבזת, זיטה-ג'ונס מצליחה להוציא משהו משעשע מהמעט שניתן לה, ות'ורמן מגלמת דמות עם שינויים שרירותיים בהתנהגותה. השחקנית היחידה שמקבלת מרחב אפשרי לאפיון דמות היא בייל - הפחות מוכשרת מבין שחקניות הסרט.
ניכר בסרט שהוא עבר תהליך מייגע שבמהלכו נסחטו הכוונות המקוריות עד לתוצאה המשמימה. רשימת המפיקים (לפחות 14) מזכירה את הבדיחה הידועה על הגמל שהוא סוס שתוכנן על ידי ועדה.
העומדים בראש נבחרת זו הם המפיקים הישראליים לשעבר דני דימבורט אבי לרנר ובועז דוידזון. צוות השחקנים המרשים שהצליחו לגייס משקף החלטה האסטרטגית לחדור ללב המיינסטרים ההוליוודי. ניתן רק להצטער שהניסיון לעלות ליגה לא התממש לכדי תוצאה סופית מספקת.
גבריאל מוצ'ינו, הבמאי שגויס למשימה, אמור היה, לפחות לכאורה, להגשים את השאיפות המגולמות בסרט.
כמי שביים כבר שני סרטים עם וויל סמית' ("שבע נשמות" ו"המרוץ לאושר"), הוא נדמה כבחירה אידיאלית לצד הרגשני של "לשחק עם הלב". סרטים אלו, אותם ביים ביחד עם סמית', הגיעו לנקודת הסיום כשהם כורעים תחת הגודש הסנטימנטלי, כך שלא היתה זו הפתעה גדולה לראות גם את הסרט הזה כושל אל סופו.
בסרטים עם סמית', צץ ועלה אלמנט מאוד לא צנוע של רוממות הדמות הראשית שגילם הכוכב הראשי, ואילו כאן השאיפות נדמות כצנועות יותר. התסריט של הסרט הנוכחי פחות יומרני, אבל הוא לא פחות לקוי, ולכן זה עוד סרט שמוטב לוותר עליו.
