"מהפכה בבית": הולך ופוחת הדור
בילי קריסטל ובט מידלר חוזרים למסך הגדול ב"מהפכה בבית" כסבא וסבתא שמרנים, שמתקשים לגשר על פערי הדורות עם נכדיהם השובבים. שיקום מערכת החינוך? אולי כדאי להתחיל בתיקון הכשלים בקומדיה המטופשת והארכאית הזאת
"מהפכה בבית" ("Parental Guidance") מוגדר כ"קומדיה לכל המשפחה". על מידת הדיוק של החלק הראשון בהגדרה זו ניתן לחלוק, ועל רעיון ה"לכל המשפחה" אפשר לתהות. ההומור שבסרט אמור לנבוע מהקצנה של פערי הדורות בין סבא וסבתא ונכדיהם הצעירים. הפיתרון הוא חזרה לערכים שמרנים שהלכו לאיבוד בתהליך החינוך של "פתיחות והכלה".
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
האם זהו סרט לצופים צעירים? לא ממש, אלא אם כן ילדיכם מתעניינים במצוקות גיל הזהב בעולם המודרני. מצד שני, קשה לראות יותר מדי אנשים מעל גיל שבע שלא ישקעו בשעמום נוכח השרטוט הגס של הדמויות, ההומור הצפוי, והמניפולציות השמאלציות בדרך לפיתרון העלילתי.
- עוד כתבות ועדכונים גם בעמוד הפייסבוק שלנו
. לא חופרים, נשבעים
זהו מוצר נוסף מבית ההפקה השמרני של וולדן מדיה, חברה שסרטיה מונעים באופן מוצהר על ידי ערכים נוצריים ושמרנים תוך ניסיון לקרוץ לקהל רחב. בהתאם לכך הם משמשים סוג של רטרו לדרמות וקומדיות טלוויזיונית של לפני 20-30 שנה, לפני שהסקס והאלימות פלשו לחלקת האלוהים של המסך הקטן. האופי השמרני, נדוש ומיושן של "מהפכה בבית", ניסיונה המגושם לדבר בשבח ערכים של ימים עברו, מתאים ככפפה ליד לחברה זו.
הורים בעלילה
בתחילת הסרט מפוטר ארטי (בילי קריסטל) ממשרתו רבת השנים ככרוז בקבוצת בייסבול נידחת. הסיבה העיקרית הניתנת למעשה זה היא היותו טכנופוב שאינו מסוגל לשלב בעבודתו את הפייסבוק והטוויטר. אשתו דיאן (בט מידלר) מנסה להסיח את דעתו מהמכה, כשהיא מחליטה במפתיע להיעתר לבקשתה של בתם אליס (מריסה טומיי) לנסוע לאטלנטה כדי לטפל בשלושת נכדיהם למשך כמה ימים.
לארטי ודיאן לא ממש הזדמן להכיר את נכדיהם, עבורם הם לא יותר מ"הסבא והסבתא האחרים". זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לאיחוד משפחתי אך יש פערים שעליהם קשה להתגבר. פיל (טום אוורט סקוט), בעלה של הבת, הוא חנון טכנולוגיה שפיתח מערכת בקרה ממוחשבת השולטת על כל הבית. בכל פעם שיש סיטואציה תקועה, וזה קורה הרבה, ניתן להכניס בדיחת "ארטי-לא-מבין-טכנולוגיה".
גם הנכדים הם סוג של חייזרים עבור הסבתא והסבתא. כל אחד מהם מגלם סוג של בעיה שאמורה לנבוע מהכשלים של הורות עכשווית. באופן פלאי, כל אחד מהם סובל משיבוש שנובע מכשל הורי אחר, למרות שהם צאצאים באותה משפחה.
הבת הבכורה הארפר (ביילי מאדיסון) שקועה באימוני הכינור שלה וחרדה, באופן לא בריא לגילה, מפני כל הסחת דעת. הבן האמצעי טרנר (ג'ושוע ראש) מגמגם וסובל מהתנכלויות בבית הספר בגלל האופי הלא אסרטיבי של החינוך שהוטמע בו. ובן הזקונים בארקר (קייל האריסון בריטקוף) הוא סוג של שד ג'ינגי שמעולם לא שמע את המילה המרסנת "לא", ולכן מתפקד כמכונת הרס חסרת מעצורים.
השמרני הרע
פערי הגיל בין הדמויות ובין השחקנים מסמל באופן קולע את אופיו האנכרוניסטי של הסרט. בילי קריסטל (בן 64) מגלם דמות של בן 58. מריסה טומיי (48) אמורה להיות בת 35. כמו הסרט, נראה שהם היו צריכים להופיע בו לפני עשור כשג'ון יוז עוד היה בחיים ועשה את הקומדיות הבינוניות ומיושנות של שלהי הקריירה שלו.
בילי קריסטל חזר השנה לשחק מול המצלמה לאחר עשר שנות הפסקה. עבור בט מידלר, היו רק ארבע שנות הפסקה,
אבל עבר זמן רב בהרבה מאז ששיחקה בתפקיד ראשי בסרט משמעותי. שניהם פרופורמרים מקצוענים וותיקים, עם שטיקים מוכרים היטב, והם עושים מאמץ ניכר מדי לספק את הסחורה.
הנכדים (ויחד איתם הצופים) אמורים להיות קהל היעד שאותו יש לשכנע שלא מדובר רק בשני מבוגרים מבוטקסים עד זרא. הנכדים צריכים לגלות את הסבא והסבתא המגניבים שלהם, ואנו אמורים להיזכר בכישרונם של השניים. נכון שהסרט היה רע יותר עם שני שחקנים פחות מוכשרים, אך הוא ירוד למדי גם כשהם משתתפים בו.
כמו הסבא והסבתא הרוצים לחנך מחדש את נכדיהם, גם יוצריו של הסרט צריכים להתמודד עם הבעיה הטקטית של השגת המטרה. כיצד לעשות זאת מבלי להרתיע את הצופים? הבלבול ניכר בסצנת מפתח שבה בארקר הג'ינגי מחולל מהומות במהלך קונצרט של צ'ייקובסקי אליו מגיעה המשפחה.
ברגע השיא נתפס הפרחח, וארטי, נוכח עיני כל הצופים באולם, שוטח אותו על ברכיו ועומד לחבוט בישבנו. במקום להוריד את היד הוא נושא נאום על כשלי שיטות ההורות העכשוויות וזוכה למחיאות כפיים מצד הקהל. בהמשך הוא מסביר כי הוא לא התכוון לחבוט בילד, אלא שרק מעצם האיום בארקר ריסן את התנהגותו - והרי זו הייתה הכוונה. אין כמו שיעור בהורות המגיע ממוצר הוליוודי נדוש ובינוני.
