"אנה קרנינה": אנה מוכשרת המון פוטנציאל
הבמאי ג'ו רייט מיקם את גרסתו ל"אנה קרנינה" בעולם בימתי, והצליח לבדל עצמו מהעיבודים הרבים הקודמים לרומן הקלאסי של טולסטוי. בעזרת התסריטאי טום סטופארד וצוות שחקנים מוכשר, הוא יצר סרט מקורי, נועז מרתק, שראוי למקור הספרותי
טענה רווחת כלפי עיבודים קולנועיים ליצירות ספרותיות היא שהמקור היה יותר עשיר, רב ניואנסים, ומכיל יותר דמויות ואירועים שבלעדיהם הסרט הוא סקיצה. ככל שהיצירה המקורית מוערכת יותר כך אנו נכונים לזלזל בעיבוד המשמיט ומשנה את המקור. עצם הניסיון לעבד רומן רחב היקף כמו "אנה קרנינה" של לב טולסטוי (1,040 עמודים בגרסא העברית) נדמה כנידון לכישלון ידוע מראש.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
מאז הופעתו הראשונה כספר (1878) "אנה קרנינה" נחשב למופת של הרומן הריאליסטי הרוסי. יצירה המשרטטת בקפידה את הניואנסים הפסיכולוגיים של דמויותיה, מציגה אבחנות חדות הנוגעות להתנהלותה של המערכת החברתית, ומעניקה נוכחות לקולן של דמויות רבות (מבנה פוליפוני).
- עוד עדכונים וכתבות בעמוד הפייסבוק שלנו
. לא חופרים, נשבעים
למרות שהרומן הוא בבחינת אידיאל לאפשרויותיו של המדיום הספרותי, הוא זכה למספר יוצא דופן של עיבודים למדיומים אחרים. העיבוד הקולנועי המוכר ביותר הוא "ההוליוודי-קלאסי" בכיכובה של גרטה גארבו מ-1935 (גארבו, אגב, הופיעה שמונה שנים קודם גם בעיבוד אילם של הרומן), אבל חוץ ממנו יש עוד, לפחות תריסר עיבודים קולנועיים נוספים (אמריקאים, בריטים ורוסיים), ועוד חמישה עיבודים לסדרות טלוויזיה. ובל נשכח עיבודים לתיאטרון, לאופרה ולמחול.
רייט מול כל העולם
האתגר של הגרסא הנוכחית הקרויה "אנה קרנינה", ומבוימת על ידי ג'ו רייט (מי שכבר עיבד את ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן, ואת "כפרה" של איאן מקיואן) אינו רק מול ערכי המקור הספרותי, אלא מול ניסיונות העיבוד הקודמים.
התוצאה צפויה לפלג את הצופים מכיוון שנדמה כי היא סוטה באופן שערורייתי ממאפייניו של הרומן הריאליסטי. רייט, שעמד לביים עיבוד "מסורתי" של הרומן, גילה כי כל לוקיישן "אותנטי" ברוסיה כבר נוצל בעיבודים קודמים. מול אפשרות הדשדוש המייאשת רייט, והתסריטאי/מחזאי טום סטופארד ("רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים") החליטו לבצע שינוי דרסטי בקונספציה.
רייט, שגדל להורים שבבעלותם היה תיאטרון בובות, יצר מחדש את העולם של "אנה קרנינה" בתוך מרחב תיאטרלי. חלק גדול מהעלילה מתרחש בעולם של במה שבו נעשה שימוש מוחצן במודלים ובמיניאטורות ורק מיעוטו מצולם במרחבים חיצוניים של הטבע. אין מדובר בהצגה מצולמת בגבולות ומגבלות במה רגילה, אלא במרחב תיאטרלי שהוא עולם עשיר ומשוכלל בפני עצמו. זוהי בחירה יוצאת דופן במקוריותה, והשאלה הגדולה הנשאלת היא האם מדובר בגימיק או ברעיון בעל ערך בעיבוד היצירה המסוימת?
מבחינה צורנית, התוצאה וירטואוזית. יהיו אלו שישוו את הסגנון הקיצוני של העולם המוצג ל"מולאן רוז'" של באז לורמן, אך עבודתו של רייט מאופקת ומדויקת יותר. הסטים מורכבים והתלבושות מרהיבות. תנועת השחקנים עובדה בכוריאוגרפיה מוקפדת עד לסף הופעת מחול, ותנועות המצלמה המורכבות משלימות אותה לחוויה חושית מסעירה.
לתפיסה צורנית חריגה זו יש הצדקה רעיונית. לכאורה זוהי תפיסה הסותרת לחלוטין את עבודתו של טולסטוי, אך הרומן הריאליסטי החוקר את החברה הרוסית מעובד כאן לסגנון חדש המנסה, גם הוא, לבחון מכניזם של חברה. לא באמצעות ריאליזם דקדקני ופרטני אלא באמצעות החצנתו התיאטרלית: עולם של פסאדות, של דמויות הנשלטות בידי אחרים ומונעות לעבר גורלן הבלתי נמנע.
הכל בתנועה
הרעיון המנחה את רייט וסטופארד (בעקבות הספר "Natasha's Dance" של היסטוריון התרבות אורלנדו פיג'ס) הוא שהחברה האריסטוקרטית הרוסית של סוף המאה ה-19 היתה מצויה במשבר זהות מתמיד, ושהדינמיקות שלה מתנהלות כאילו הן מתרחשות על במה.
כל הדמויות נמצאות במצב של הופעה תמידית - פרפורמנס (מייצג) שבו כל אדם משנה את התפקידים שהוא מגלם בחייו. זה היה המפתח לדמותה של אנה (בגילומה של קירה נייטלי, השחקנית הקבועה של רייט), כמי ש"מגלמת" דמות של רעיה אוהבת ואם, ובמידה מסוימת מרגישה כאילו ליהקו אותה לתפקיד לא מתאים שאותו היא רוצה להחליף באחר.
במסגרת תפיסה זו, התסריט של סטופארד מצליח להכניס כמות מרשימה מאירועי הספר. לצד העלילה הידועה על התאהבותה של אנה קרנינה, אשתו של בירוקרט בכיר מסנט פטרסבורג בשם קרנין (ג'וד לאו), בקצין פרשים צעיר בשם ורונסקי (אהרון טיילור-ג'ונסון), נמצא מקום גם מהעלילה המקבילה שהושמטה מחלק מהעיבודים הקולנועיים - אלו נהגו לבצע רדוקציה של הרומן למעשייה "רומנטית-טראגית".
בעלילה המקבילה, בן אצולה כפרית בשם לוין (דומהנאל גליסון), שברומן המקורי הוא בן דמותו של טולסטוי,
מתאהב בקיטי (אליסיה ויקנדר). מערכת יחסים זו מקבילה ובמידה רבה הפוכה לזו המוליכה את אנה קרנינה לעבר גורלה. מול העולם התיאטרלי שבו מתקיים המשולש קרנינה-קרנין-ורונסקי, העולם בו גדלה אהבתם של לוין וקיטי פותח את הסרט למרחב חיצוני של טבע.
נייטלי מבצעת עבודה מרשימה במיוחד בתפקיד הראשי, ולמעט ליהוק אנמי אחד (טיילור-ג'ונסון) גם שאר השחקנים תורמים לעיבוד מקורי, נועז מרתק וראוי למקור הספרותי.
