"שלום למלכה": אם אין לחם, תאכלו סרטים
בסרט התקופתי "שלום למלכה" אנחנו חודרים לתוככי ארמון ורסאי ערב המהפכה הצרפתית. השחזור ההיסטורי אולי לא מדויק, אבל הדרמה הנרגשת בימיה האחרונים של מארי אנטואנט פורקת העול נוגעת גם ללב שלנו, האנשים הפשוטים
ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים, אמרו פילוסופים כמישל פוקו וז'אן פול סארטר, והוסיפו גם פוליטיקאים מכובדים כמו ווינסטון צ'רצ'יל. הרי לא יתכן שנרצה לקרוא על מר גורלם של המפסידים שעלול להוציא מאיתנו כל חשק להילחם למען משהו - מדינה, חינוך, כסף, וגם החיים שלנו. אבל דווקא הסיפורים שנשארים מאחור, אלה שמתובלים באכזבות ובסוף לא כל כך טוב, יכולים לעורר בנו רגשות שידחפו אותנו לשנות את חיינו כדי שלא נסיים כמו הנדכאים והמסכנים.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
"שלום למלכה" הוא סיפורה של סידוני לבורד (לאה סיידו), נערת הקריאה של מלכת צרפת מארי אנטואנט (דיאן קרוגר) - נערה שהמילים הן חברותיה ומשפחתה היחידות,
וכל חטאה הוא שהתאהבה במלכה קפריזית שלא רואה כלום למעט הגחמות האישיות שלה. שלושת הימים האחרונים שתבלה במחיצתה של אהבתה ילמדו אותה שהאהבה לא תמיד, אם בכלל, מנצחת.
הימים הם ימי תחילתה של המהפכה הצרפתית - ליתר דיוק, היומיים הראשונים למהפכה - כשבארמון ורסאי רצות שמועות על כיבוש הבסטיליה ועל העם שמצליח להתחמש והוא, חמוש וחמום מוח, בדרכו להפיל את הממשל המלוכני. המלכה מבלה את מרבית זמנה בבית הנופש שלה, הנושק לגני ורסאי ולא רחוק מהארמון שם מעביר המלך את זמנו. היחידים שערים לסכנה המתקרבת הם המשרתים שמעבירים ביניהם את המידע, אבל לא יודעים כיצד להתנהל לאור העובדה שהבוסים שלהם ממשיכים לחיות את החיים הטובים ולהשתגל בכל חדר אפשרי.
למרות הידיעה שהנורא מכל מתקרב, אהבתה של סידוני מעוורת אותה, והיא אינה משכילה לקרוא נכון את התנהגותה של המלכה - סידוני תעשה הכל למען המלכה, בעוד זו האחרונה רואה במשרתת שלה כלי משחק במהלכים המתוכננים היטב שלה. אנחנו כבר יודעים שלהציל את עצמה היא לא תוכל, אבל היא עדיין יכולה להציל את מה שחשוב לה מכל, אהובתה גבריאל דה-לה פונטיאניק (וירג'ין לדוין), והמחיר יהיה יקר כשיהיה, אפילו כשמדובר בחיים.
לעומת סרטה של סופיה קופולה משנת 2006, "מארי אנטואנט", שם אנחנו עדים למתרחש בתוך הארמון בזמן שהעם רעב ללחם, ומגלים שלהיות מלכה זה לא בדיוק רק נשפים ושמלות מרשרשות אלא גם הרבה שברונות לב. ב"שלום למלכה" אנחנו פוגשים בדמותה של מלכה שמתעלמת לחלוטין מסביבתה, לא מסוגלת לדחות סיפוקים, לא מוכנה לוותר על דבר, ומוכנה להקריב כל אחד אחר למען עצמה ושגיונותיה.
לא איבדו את הראש
הבמאי, בנואה ז'אקו, משתמש בתאורה טבעית, הן של אור יום (גשום או שמשי) והן של נרות, כדי לפתח אצל הצופה את תחושת הפאניקה המתפשטת בחייה של סידוני. הרגעים בהם כבים הנרות בלילה בו מגיעות השמועות על רשימה של מועמדים להתזת הראש, מעוררים בהלה עוצרת נשימה, ובו בזמן הזדהות עם הנערה שכל רצונה הוא לקבל מבט אוהב, גם במחיר של סיכון עצמה.
אפילו העושר הרב שישנו סביב נראה עלוב מול פניה המאוהבות של נערת הקריאה שמצליחה לפתות את הקהל להתאהב בה, אבל לא את מלכתה.
אין פה סיפור של מנצחים, גם לא ניסיון להראות באור מחמיא את הצד המלוכני. בסופו של דבר המלכה מקבלת את מה שמגיע לה, בלי קשר להתנהלות הבזבזנית והמגלומנית שלה. זהו סיפור על כוחה של אהבה, ועל ההבדל בין שני הצדדים החווים אותה, כשהמדד הוא בכסף ובכוח השלטון - ולא ברגש עצמו.
יתכן וסיפור האהבה במרכזו עומדת נערת קריאה פשוטה, והכולל מלכה, שעסוקה במאהבת שלה יותר מאשר בעם שלה, מרוחקת מבעלה (שהשמועות מספרות עליו שהוא מעדיף חברת גברים במיטתו) הוא פיקציה - לא חלק מההיסטוריה, ומעולם לא קרה. אבל לב לבו של סיפור האהבה הוא משהו שכמעט כל אחד מאיתנו חווה, ולכן הוא חלק מההיסטוריה של כולנו.
