פונטנבלו הקסומה: טיול בין פטריות וארמונות

גם העיר הכי יפה בעולם עושה חשק לצאת ממנה לפעמים. וגם אנחנו, עכברי העיר, צריכים אחת לזמן מה קצת שקט, קצת ירוק וקצת אוויר. ולא רק אנחנו, טובי המלכים של צרפת חשו כך, ולכן בנו לעצמם ארמון חלופי מחוץ לפריז.

את הארמון הקיפו בגני ענק מסוגננים, ואת הגנים הקיפו ביער גדול. המקום כולו נקרא פונטנבלו (Fontainebleau), והוא מרוחק כ-40 דקות נסיעה בלבד מלב העיר. רכבת היוצאת מגאר דה ליון דרומה תיקח אתכם לשם בשעה.

עוד טיולי ארמונות וטירות בעולם בערוץ התיירות:

• עמק הלואר: מארמונות המלכים למערות שבסלע
• טיול בספרד: שר אוצר יהודי, ארמונות וצו גירוש
• טירות, הרים וערים: לשוט בריין מאמסטרדם לבאזל
  

יום חופש אחד הוא כל שנחוץ. מפתיע לגלות כמה קל להיחלץ מהעיר; הנוף מבעד לחלון מתחלף די מהר לכפרי, והסן חוזר לזרום חופשי מבטון ותיירים. אפשר להגיע עם הרכבת עד העיירה עצמה (תחנת Fontainebleau Avon), ואפשר לרדת תחנה אחת קודם (תחנת Fontainebleau), בשולי היער, וללכת ברגל אל הטירה.

מצחיק לראות רכבת פרוורית גדולה עוצרת סתם כך ליד עצי היער, ללא תחנה מסודרת, ומצחיק עוד יותר לראות קבוצה של תיירים יפנים מבולבלים יורדים שם במיטב המחלצות. כך או כך מגיעים לבסוף לפונטנבלו, לעיירה, לארמון וליער הגדול.

מדשאות אין סופיות ובהן גן הפסלים בטירת פונטנבלו(מאיה וינברג, טבע הדברים)

ארמון עם 1,500 חדרים והיסטוריה של מאות שנים

פונטנבלו היא עיירה קטנה ועשירה הבנויה כאמור סביב טירת המלכים והגנים שלה. האגדה מספרת שמקור השם בכלב בילו (Bilaud) שגילה את המעיין הראשון (Fontaine) אשר הזין את העיירה. הטירה עצמה (Château de Fontainebleau), שהקנתה למקום את פרסומו, החלה להיבנות במאה ה-13, ומאז אירחה מלכים רבים: פרנסואה הראשון, פיליפ השני, אנרי השני, לואי התשיעי, לואי ה-14 ונפוליאון בונפרטה, על נשותיהם, ילדיהם וכל אנשי השירות.

כל אחד בתקופתו הוסיף נדבך נוסף לארמון ולגנים. זוהי כמובן הפשטה כוללת מאוד, אבל נראה שאין דרך אחרת להתמודד עם טירה (או ארמון) עם יותר מ-1,500 חדרים והיסטוריה של מאות שנים.

מעטים מהחדרים (כמה עשרות) פתוחים לקהל, אבל גם המעט הזה מספיק כדי להעביר את התחושה של עושר עצום: תקרות בגובה ארבעה מ' מצוירות (גם לאונרדו דה וינצ'י נמנה עם המציירים שם) או מעוטרות בפיתוחי עץ וזהב, רהיטים מפוסלים בעץ וקטיפה, שטיחים עשויים משי וטפטים עשויים סאטן ארוג, ומסדרונות ענק שבהם קצה אחד לא נראה מהקצה השני.

המסדרון הארוך שבקומת הכניסה במוזיאון נפוליאון ה-1(מאיה וינברג, טבע הדברים)

מצאתי את עצמי בוהה זמן ממושך בידית עץ של דלת המפוסלת כראש, וטרם תיארנו את הפסלים, הנברשות, הכדים האוריינטליים (הייתה תקופה שזה היה באופנה), הציורים ושעוני הענק. כל חלל מעוצב אחרת ודורש את מלוא תשומת הלב.

האדם הפשוט שאינו מורגל בשפע שכזה לא יכול להישאר אדיש. בן זוגי הוצף בחילה וביקש לצאת, אני הוצפתי קנאה וביקשתי להיות כזאת שחיה כך אפילו לשעה קלה. חשתי חשק בל יתואר להניח את עכוזי העממי על אחת הכורסאות מעשה יד האמן האלה, לחוש פעם אחת איך זה מרגיש.

טירת פונטנבלו. פירוש השם "מעיין המים היפים"(מאיה וינברג, טבע הדברים)

ובכן, לצערי זה לא קרה. לא כל אחד הוא בן מזל שכזה. הסתפקתי בצילום אובססיבי. הבנות רצו בטירה

בין החדרים שאינם נגמרים, וכעבור שעתיים הן הותשו כליל ונשכבו על הרצפה, ואנחנו סיימנו את הסיור. אני חושבת שהטירה מצדיקה ביקור כיוון שאינה דומה לשום דבר שאנחנו היושבים בציון רגילים לו.

עידן המלכים והמלכות הימי ביניימי מסעיר את הדמיון, על כל הטוב והרע שהתרבות הזאת מייצגת. גם יכולת השימור של אוצרות בני מאות שנים מרשימה מאוד. אם אינכם מזדמנים לאזור בקרוב, אפשר להרוויח הצצה דרך וידאו קליפ לשירה המלודרמתי של הזמרת לנה דל רי born to die, שצולם דווקא שם, בטירת פונטנבלו.

כניסה לאחד האגפים בטירה. היסטוריה של כ-500 שנה(מאיה וינברג, טבע הדברים)

גני פונטנבלו: כמו ציור מהמאה ה-18

גני פונטנבלו מרהיבים בזכות עצמם. קילומטרים של ירוק גזום בקפידה, זרוע פסלים. עצים מפוסלים לחרוטים, ערוגות פרחים צבעוניות, נחל מפכה ועליו גשרי אבן. בהמשך הוא נפתח לאגם ומארח ברבורים וברווזים. מפאת גודלם, קשה להקיף את הגנים במלואם. מוטב להצטייד בכריך וקפה, ולעצור בפינה אחת וליהנות מן השקט.

עבודה רבה מושקעת בתחזוקת הגן, צי של גננים מחליף פרחי קיץ בפרחי פקעת באחת הערוגות, אחרים אוספים את העלים הנושרים. התוצאה, יש להודות, יפה מאוד. במוזאון קטן בפריז, ששמו מרמוטאן, מוצגים ציורים גדולים של הגנים מהמאה ה-18, ומדהים לראות שהגנים נראו אז בדיוק כמו היום.

הצרפתים מקדשים את ההיסטוריה והשימור שלה. מה ששזפה אז עין המלכים בלבד, פתוח היום לכולם - ובחינם. הגנים נפתחים אל העיירה בכמה שערים גדולים, כל שער לחלק אחר של הגן.

מים זורמים לאורכו של הגן(מאיה וינברג, טבע הדברים)

בריכת המים הגדולה. יש גם ברווזים, ברבורים וסירה(מאיה וינברג, טבע הדברים)

יער פונטנבלו: אתר ציד לבני המלוכה

הגנים הולכים ונעשים ממוקפדים וגזומים לפתוחים וחופשיים יותר, ובהמשך נפתחים ליער גדול מאוד - הוא יער פונטנבלו. היער שימש אתר ציד לבני המלוכה, ורק להם כמובן הותר לצוד בו. היום היער מארח חברה לכמה עיירות קטנות השוכנות בגבולו, והוא נהדר לביקור בפני עצמו.

היער מפורסם בסלעי הענק שבו, חלקם אתרי טיפוס מסומנים. בעונת הסתיו היער מתכסה בצבעי צהוב, חום של שרכי ענק יבשים והרבה ירוק של טחב ולחות על הסלעים והעצים. הסתיו כאן הוא גשום ואפרורי, מה שהופך את היער לגן עדן לפטריות. בגלל הקור והגשמים העונה כאן מקדימה את עונת הפטריות בארץ, וגם המגוון רב ושונה בתכלית.

שדרת עצים גזומה בסגנון צרפתי(מאיה וינברג, טבע הדברים)

חמושים במגפיים, שקית ניילון גדולה וחבר בן המקום, ששמו מתיו, המכיר היטב פטריות, יצאנו לחפש ו

לקטוף. פטריות הן ממלכה טקסונומית בפני עצמה, כל פטרייה והארמון הקטן שלה. חלקן טובות למאכל ויקרות, חלקן סתמיות בטעם, חלקן רעילות מאוד עד שאסור אפילו לגעת בהן.

בעיניים החובבות שלי כולן יפות, והשפע שהן מצויות בו פשוט משמח. אנחנו מוצאים פטריות, ומתיו חורץ את דינן. את אלו הטעימות למאכל (אותן כמובן קשה יותר למצוא) הוא חותך בבסיס הרגל בסכין קטנה. כך לא נשלפים הקורים התת-קרקעיים, והמשך צמיחתן של הפטריות בעתיד מובטח. הן מריחות בריח היער, ולא ניתן למצוא אותן בשוק או בכל אופן מסחרי אחר. אלו הסתמיות בטעמן לא רעילות, אבל לא טורחים לקטוף אותן.

גיזום הגנים הקפדני בגנים נשמר מאות בשנים(מאיה וינברג, טבע הדברים)

כשהשק מתמלא, ריח הפטריות מעורר תיאבון גדול

התחרות על שלל הפטריות מתחלקת בין תושבי האזור ובין חזירי בר, שהנבירות שלהם בקרקע הלחה

ניכרות היטב. הם גם מחסלים את ערמוני העץ במקצוענות, ומשאירים קליפות דמויות קיפוד בלבד. פרט לכך היער מרגיש סטרילי, נטול חיים. האם זהו תוצר של מאות שנות ציד או שמא השקט הזה מקורו בפחד מהאורחים האנושיים? אני תוהה.

היער הירוק מעלה אד אפור וקר. יער אירופי, סבוך ורחב, היישר מהאגדות. מתאים גם למחבוא, ואכן הסתיר בתוכו פליטים יהודים ולוחמי מחתרת צרפתים במלחמת העולם השנייה. אי אפשר שלא להיזכר גם בזה.

פטריה מסוג hypholoma מגיחה מעץ. יפה אך רעילה(מאיה וינברג, טבע הדברים)

מקבץ פטריות עץ יפות אבל גם רעילות(מאיה וינברג, טבע הדברים)

כשהשק מתמלא, ריח הפטריות מעורר תיאבון גדול, וגם הקור מוסיף את חלקו לרעב. הפטריות מצריכות רק מעט שמן זית וכמה דקות באש גבוהה על המחבת. הן פשוט טעימות בטעם הבר החזק שלהן. בקבוק יין אדום ובאגט טרי, ולא צריך יותר.

אוויר נקי מלוא הריאות וחופן שקט לפני שנשוב אל העיר. טירת פונטנבלו על גניה סוגרת שערים, והיער נעלם בחושך. הרכבת בדרך חזרה מלאה עכברי עיר בתום סוף השבוע. קסם הארמון, הגנים והפטריות מתרחק והולך.

* חשוב לציין כי זיהוי הפטריות איננו מקצועי אלא על סמך ניסיון של חובב הפטריות הוותיק מתיו ושימוש במגדיר הפטריות.