"אמא מלווה": ברברה סטרייסנד בלי רגשות אשם
ברברה סטרייסנד כובשת את המסך בקומדיה "אמא מלווה". הבדיחות אולי קצת צפויות, אבל הכימיה בינה לבין סת' רוגן עובדת נהדר ומתחזקת הומור יהודי טוב. אפשר לקחת איתכם לסרט את ההורים, רק אל תשכחו לקחת סוודר
אם אתם מסתכלים על הפרצוף החמוד והמגודל משהו של סת' רוגן, בוחרים בכיסאות 5-6 בשורה 7, וחושבים שאתם הולכים לצפות בעוד קומדיה מופרעת וקורעת סטייל "פיינאפל אקספרס" או "סופרבאד", שתציל אתכם מעצמכם ומלדבר עם מי שיצאתם איתו למשך שעה וחצי, עדיף שתדחפו פופקורן למיקרו ותישארו בבית.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
במסגרת הקיבה הנפרדת למתוק, וכמשתייך למשפחת ה-feel good מוביז, "אמא מלווה" הוא אחלה סרט, אך היכולת ליהנות ממנו תלויה בציפיות עימן אתם מגיעים. אחרי ומעל הכל, "אמא מלווה" כפי שמרמז שמו האינפנטילי (במקור כמו תמיד, זה נשמע יותר טוב:"The Guilt Trip") הוא סרט שהכי תעשו מצווה אם תקחו אליו את אמא, ואולי גם את אבא, אם יש כזה בסיפור שלכם. מצד שני, אתם ממש לא צריכים להיות עובדי ביטוח לאומי בני חמישים ומעלה כדי לצחוק וליהנות ממנו. כך שמדובר בסוג של הישג.
כיף גדול לצפות בהופעה רבת החן והקסם של הזמרת הענקית והשחקנית ברברה סטרייסנד ("כך היינו", "ינטל", "נסיך הגאות והשפל") כאמא חפרנית שבטוחה שהבן שלה מוצי-מוצלח, וברוגן, המוכשר שהפגין לאחרונה גם כישורים דרמטיים ב"הוואלס האחרון" המוצלח. הכימיה בין השניים מקפיצה את הסצנות בכמה רמות, הדאחקות עובדות רוב הזמן, רמות הסוכר בדם נשמרות מאוזנות, השימוש בהקשר היהודי מעודן ואין תחושה של זלזול באינטליגנציה.
נוסעים לסן פרנסיסקו או לפולניה?
אנדי ברוסטר (רוגן), הוא כימאי אורגני מוכשר שהמציא נוזל ניקוי יעיל ובלתי רעיל שהוא שואף לשווק לאחת מהחברות המובילות בארצות הברית. הוא מחליט לצאת למסע פיצ'ינג שמתחיל בניו יורק, עובר בווגאס, ומסתיים בסן פרנסיסקו. הוא מציע לאימו ג'וי (סטרייסנד), אלמנה חיננית אך טרחנית, מעיקה אך מצחיקה, אוהבת וחונקת, להצטרף אליו.
הסיבה להצעה חסרת התקדים מבחינתו של אנדי, והקצת פחות תקדימית מבחינה תסריטאית, נעוצה בווידויה של האם בפניו, על אהבה ישנה ומשמעותית שהיתה לה
("היה לנו סקס מלא תשוקה"). אנדי מגלה להפתעתו שהוא קרוי על שמו של הגבר שעובד כיום בסן פרנסיסקו. האקט, שמשלב בין הרצון להפגיש את האם (שלא יודעת על כך דבר) עם אהבתה הישנה, לבין רגשות אשם שטופחו במשך שנים עקב חוסר הסבלנות שלו אליה, מניע את הגלגלים ומכניס את שניהם למכונית למשך 95 דקות, עם עצירות בדרך.
בשכל עשתה הבמאית אן פלטשר ("ההצעה", "27 שמלות", "סטפ אפ") כשבחרה ללהק את סטרייסנד ואת רוגן לסרט מסע שמתרחש ברובו במכונית סגורה. הכימיה בין השניים מופלאה ומזינה את מערכת היחסים ואת האלתורים הקומיים שלהם באופן אמין, מצחיק ומעורר הזדהות. כאמור, מי שמצפה לראות את רוגן גורר את סטרייסנד אל מחוזות האבסורד וההזיה המופלאים בהם גדֵל ההומור שלו, יתאכזב. מי שנוהגת ברכב הקולנועי הזה, היא ללא ספק באבס, שגונבת את ההצגה ומאירה את המסך בגדול.
כמי שתחגוג בקרוב 71, סטרייסנד מראה לכולם צעירה ברוחה מיהי, שלא לדבר על כך שהיא נראית מדהים (כנראה שיש מתיחת פנים, ויש מתיחת פנים בשוויץ). ההומור, החן, השובבות, ההתלהבות, שפת הגוף והצחוק המתגלגל, גורמים לשחקניות צעירות ממנה לשקול הרבה יותר, למרות שהיא לא מפסיקה לטחון בסרט (במציאות היא כנראה מנשנשת "ספגטי מלפפונים" מהספר של ג'ניפר אניסטון).
יידישע מאמע לתפארת
התסריטאי דן פוגלמן, שביסס את כתיבת התסריט על חוויות ממסע דומה שעשה עם אימו ושאחראי גם לכתיבת הלהיט "טיפש, מטורף, מאוהב" בכיכובם של ראיין גוסלינג, סטיב קארל וג'וליאן מור, מצליח גם כאן להתחמק מבורות הקלישאה והסטריאוטיפים שאורבים לסרטים מהסוג הזה. הוא כתב הומור ספציפי, גם אם לא חדשני או מקורי, שמבוסס על בדיחות קטנות מהחיים.
המאמצים הבלתי נדלים של ג'וי לגרום לבנה לחסוך ולהשתמש בקופונים, החזרה על כל דבר שהיא אומרת כמה וכמה פעמים, זרם התודעה המברבר שלה, העובדה שהיא מתעקשת לדבר עם אנדי על סקס, היעדר המסוגלות שלה לחדול מכל אלה למרות שהיא יודעת שזה מעצבן אותו, העצבים שנסיעה מהסוג הזה יכולה לנגן עליהם - כל אלה הם החומרים עימם עובד פוגלמן.
מחפשי חוליות חלשות (כולנו) יימצאו אותן, בדמות טיפול רשלני בסוגיות הפסיכולוגיות היותר עמוקות בתסריט, דוגמת סיפור העבר הרומנטי של אנדי כחלק מהעיסוק בפער בין מה שאמהות חושבות על חיי האהבה של בניהם לבין המציאות. בנוסף יש כמה חורים תסריטאיים בנקודות הדרמטיות.
בשורה התחתונה, זה לא היה עובד בלי ברברה, ואם יש שחקנית שיכולה להביא קהל לקולנוע כדי לצפות בה אוכלת שני ק"ג סטייק בתחרות ולגרום להם לאהוב את זה, זו היא. אם בילוי משותף עם אמא בסרט שהיא תעוף עליו, גורם לכם לפלרטוט בלתי רצוני עם רפלקס ההקאה, ואם סרטים שרואים שם לא תראו כאן, הפתיעו את ההורים בזוג כרטיסים ושלחו אותם ל"אמא מלווה" לבד. סבירות גבוהה שלמרות רגשות האשמה שצפים ועולים, אחרי ששוב ניתקתם את השיחה ב"אמא, אני לא יכול עכשיו, אין לי זמן לזה", תרגישו קצת יותר טוב עם עצמכם.
