פרידה מהרב פרומן: האיש שאיחד כיוונים הפוכים
אלפי שעות שיחה לא ביטלו את הבדלי הדעות בינינו, אך גם המחלוקות לא יכלו לכבות את האהבה. הרב פרומן האמין באנשי הדת, וביקש עוד זמן כי חש שעוד לא הצליח להנחיל את השלום בלבבות. כעת, נשארנו בוכים עם זמננו הקצוב ועם האחריות
אני חי על קו פרשת המים בהרי יהודה. טיפות הגשם היורדות בגוש עציון, ליד ביתי, קצתן זורמות מערבה לים הגדול, קצתן מזרחה לים המלח. הטיפות דומות זו לזו, כנשמות מאת השפע הגדול, כאורות זורמים מאינסוף. רק ההרים הקשוחים מפלגים בין הטיפות, כמו במציאות אהובה וקשה, ולפעמים אכזרית.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
שני חברים קרובים איבדתי זה כבר וזה עתה, באותו הגיל, מאותם גידולים ממאירים אוכלי בשר הגוף, בעוד הנפש צועקת במלוא גבורתה, וצוחקת בבכי. חנן פורת מכפר עציון, מנחם פרומן מתקוע. בהלוויה של חנן עוד הספיד אותו מנחם בקולו המלטף וצועק, והבליט כדרכו את הקרבה בין הנשמות, יותר מן הכיוונים הנראים הפוכים במציאות ההררית שלנו.
צדיק תמים מתקוע
את מנחם פרומן אני זוכר עוד משרות מילואים ביריחו, עת למדנו יחד מאורות הראי"ה קוק. אחר נפגשנו בישיבת "מרכז הרב" בעודו חובש כיפת שמים, ולן אצל הרצי"ה בביתו, כדי שלא לזעזע בחורים צעירים יותר מדי. אז כהיום, יש צעירים נמשכים ויש נרתעים, כשני צידי אותו מגנט.
אלפי שעות שיחה ולימוד לא יכלו למנוע את הבדלי הדעות שבינינו, בעוד המחלוקות ההן לא יוכלו לכבות את האהבה, ואף לא יצמצמו את ההסכמות שפרחו בקרבנו. המים מגוש עציון לתקוע זורמים למדבר ולים המלח, אך בשנים האחרונות הרב מנחם דווקא זרם לתל-אביב עם רעיונות מיסטיים ו"מזרחיים" על שלום של מים ואדמה, של רבנים ושייחים עם זקנים דומים, שפה דומה וכיוונים הפוכים. הרב מנחם ידע לאחד גם כיוונים הפוכים באהבה גדולה, ממקור החיים והשלום.
לרב פרומן קראה פעם סופרת ישראלית "צדיק תמים מתקוע", בעוד אותי כינתה "שועל מארץ עפרה", אבל מנחם פרומן היה ממולח ומקושר הרבה יותר ממני, גם בין היהודים וגם בין הערבים.
הרב מנחם ניסה להציל את החייל החטוף נחשון וקסמן, שנהרג על קידוש השם בידי רשעי החמס, כי היה לו קשר של היכרות עם אחמד יאסין בעודו בכלא הישראלי, אך ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, סירב בתוקף, כי לא היה מוכן לקשר עם חמאס, רק עם רשעי הפת"ח. אחר כך שחררו את יאסין כדי להציל את יחסינו עם ירדן, ואחר כך חיסלו גם אותו מן האוויר.
הריבונות היא רק של הבורא
הרב מנחם פרומן לא רצה בחיסולים צודקים, אלא בחיים של שלום, אבל גם אנשי השלום, ברובם, לא ממש הבינו אותו – בשבילם השלום הוא הפרדת ריבונות כוחנית, ועבורו השלום היה חיבור רוחני עמוק. הוא לא "ויתר" על ריבונות של עם ומדינה על אדמה, אלא פשוט חי בעולם שבו הריבונות האמיתית היחידה היא זו של בורא עולם. לכן חיפש קודם כל אנשי "דת".
כאן גם נפרדו דרכינו, וזרמו לשני כיוונים הפוכים – אין לי אמון באנשי "דת". הדיבור על ריבונות של בורא עולם עלול להוביל לקהילות דתיות יהודיות תחת שלטון האיסלם, שעדיין איננו מסוגל לקבל "ריבונות יהודית", ממש כמו כמה רבנים יהודים.
פעם לקח אותי מנחם לראיון משותף וחשאי עם נציגי העיתון "א-נהאר" (שכבר איננו), באמצעות מתווך יהודי. הם ציטטו רבנים מברוקלין, שאמרו לנציגים סעודיים כי אין שום מצווה דתית בקיומה של מדינה יהודית. אני אמרתי להם שזה שקר גמור והיפוך התורה, וטבעתי ביטוי שהפך אצלם לכותרת – אנחנו לא נשלוט בכם, ואתם לא תשלטו בנו. לא פלסטינים תחת שלטון ישראלי, ולא מתנחלים תחת שלטון פלסטיני.
לא לגרש שום אדם מביתו ומאדמתו – על זה הסכמנו תמיד. מדינה פלסטינית בלי אף יהודי זו גזענות מסוכנת, ואיום קיומי. להיאבק נגד קנאות ולחתור לשלום בתוכנו – על זה פעלנו יחד, בלב אחד.
נוח סוף סוף בשלום
בראיון האחרון ביקש הרב מנחם מריבון העולמים: תן לי עוד זמן, אחרי שכבר נתן לו שנתיים אחרי הרופאים. הוא הרגיש שעוד לא הצליח להנחיל את השלום,
לפחות בלבבות. כעת הלך לעולמו, ונשארנו בוכים עם זמננו הקצוב ועם כל האחריות, על קו פרשת המים הישראלית, בין כפר עציון לתקוע.
כל שיחה בינינו, ארוכה (תמיד) וזורמת מכל חדרי השכל והנשמה, היה ר' מנחם מסיים בהדגשה כפולה, במילים שנאמרו ליהושע בן-נון אחרי מות משה עבד ה', לפני חציית הירדן אל ארץ האבות – "רק חזק ואמץ"!
כך חי ר' מנחם בעולם הזה, וכך נלחם בכל מערכות חייו. אבל זאת ברכה של העולם הזה. כעת נאמר לו לנוח סוף סוף בשלום, ובמדרש לדברי אביגיל הכרמלית אל דוד, נחתום: "תהא נפשו-רוחו-נשמתו של אהובנו ר' מנחם חי שלום, צרורה בצרור החיים והשלום, את ה' א-לוהינו לעולם ועד".
לפנייה לכתב/ת 
