"מלשין": דוויין ג'ונסון בולע את הרוק
קשה להאמין, אבל דוויין ג'ונסון - המוכר לכם יותר כמתאבק "דה רוק" - נושא על כתפיו החסונות את דרמת המתח "מלשין", וצולח אותה בהצלחה עם איכויות משחק מפתיעות. מסתבר שיש בו יותר משרירים משורגים ושיניים צחורות
אב נורמטיבי בעל עסק בניה מצליח, מגלה כי בנו בן 18, הגדל בביתה של אשתו הראשונה, מואשם בעבירת סמים שיכולה להרוס את חייו. מהבסיס המאוד אפשרי הזה לדרמה יוצא "מלשין" ("Snitch"). דוויין ג'ונסון הוא פחות "דה רוק" בסרט זה, ובאופן יוצא דופן לקריירה שלו עד כה מנסה לשחק דמות אמיתית ומורכבת.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
שני הוריו של ג'ייסון (רפי גברון) התגרשו, והוא שינה את שם המשפחה לשם הנעורים של אימו. יחסו לאביו (שבינתיים הקים משפחה חדשה) מינימלי ורווי עוינות. כעת הא הסתבך לאחר שחברו הטוב שלח אליו בדואר חבילה גדולה של כדורי אקסטזי. עורך הדין נותן הרצאה לאב ג'ון מת'יוס (ג'ונסון) ואימו סילבי (מלינה קאנקארדס) המנסים להבין את מצבו של ג'ייסון.
זוהי עבירת הסמים הראשונה שלו, וכעת הנער ממשפחה טובה לא יגיע לקולג', אלא עומד להיות מורשע בעבירה פדרלית שעונשה עשר שנות מאסר. אם הוא לא ישתף פעולה עם התובע, הוא עלול לקבל עונש מינימום של שלושים שנה. אבל הבן לא באמת מבין מהן ההשלכות של עשר שנים בכלא - ולא יכול או רוצה להסגיר סוחרי סמים אחרים (מלבד חברו לשעבר שהוא כבר במאסר). הימנעות שתוביל לענישה קשה. הסרט הולם נתונים אלו למוחם של הצופים, זהו הממד של דרמה טלוויזיונית שעוסקת ב"רצינות" בטיפול ב"נושאים". עמדה כמעט אקסצנטרית בקולנוע המסחרי העכשווי.
האב שהיה שקוע בעבודתו, שילם על כך בחיי הנישואים, ועורר את כעסו של הבן. הא מציע את שירותיו לג'ואן (סוזן סרנדון), תובעת פדראלית שיכולה לדאוג להקלה משמעותית בעונשו של הבן. האב נאלץ לבצע פעולה של כפרה על חטא ההתמסרות לעבודה, שהוביל בתורו לגירושים. דווקא ממקום שהכשיל את הנישואים הראשונים, עסקי הבניה של האב, יכול להתפתח הקשר שיאפשר למת'יוס להפוך לסוכן בשירות מערכת המשפט האמריקאית. הוא מחליט להשתמש במשאיות של העסק שלו בכדי לבצע משימת עוקץ שבה יעביר סחורה לסוחרי סמים בכדי להפלילם.
מת'יוס פונה לדניאל (ג'ון ברנטל) אחד מעובדיו שהוא גם פושע משוקם, בכדי שיצור קשר בינו לבין סוחרים מקומיים. הוא מחבר אותו למאליק (מייקל קנט וויליאמס שלנצח ייזכר כעומאר מ"הסמויה"). משם העניינים יסתבכו במהירות.
בדוויין ג'ונסון, שחקן הפוטבול לשעבר שהפך למתאבק "דה רוק" (האלוף הנצחי של ליגת ה-WWF), יש שילוב יוצא דופן של איכויות. שרירים של כוכב סרטי פעולה בסגנון שנות ה-80, אבל גם גוון אתני מעודכן, פנים נאות וחיוך צחור שיניים. עד כה הקריירה שלו נעה בעיקרה במחוזות של שוורצנגר-סטאלון: התמקדות בסרטי פעולה כמו סדרת "מהיר ועצבני", עם סטייה לקומדיות לא מזיקות ולסרטי ילדים ("פיית השיניים"). למעט "עלילות סאות'לנד" (2007), סרט המדע הבדיוני המטורלל של ריצ'רד קלי, הוא לא העז להרחיב את המנעד (וגם אז התפקיד שלו היה גרסה מודעת לעצמה של תפקידיו הקולנועיים האחרים).
הפעם זה קצת שונה. "מלשין" הוא דרמה רצינית לחלוטין (אין חיוכים!) - גבר פשוט שנקלע לנסיבות יוצאות דופן. בפעולתו הראשונה והמטופשת, בעודו מנסה להוכיח את ערכו לתובעת המחוזית, הוא מוכה נמרצות על ידי סוחרי סמים. המכות הן קצרות, מאוד לא ספקטקולריות, ומותירות חבלות על פני הגיבור. כך הסרט מסמן שאנו מחוץ לטריטוריית סרטי הפעולה עם רמת האמינות של סרטים מצוירים. זהו המקום שאליו מנסה להוביל אותנו הכותרת הפותחת את הסרט: "מבוסס על אירועים אמיתיים". מה שהסרט צריך לעשות מנקודה זו הוא לא לבזבז את הרצון הטוב על מהלכים עלילתיים לא סבירים והפגנות עליונות פיזית מצידו של ג'ונסון.
האם הסרט נשאר נאמר לנקודת מוצא זו? לא לגמרי. צירופי מקרים שמביאים את מת'יוס לקרב יריות בין קרטלים, שימושים דרמטיים במוזיקה בכדי לספר את הרגע המועבר, וסימונים קצת פשטניים מדי המיועדים להבהיר לצופה מה עומד על הפרק. אך בצד הזכות זו אכן דרמה אמיתית, אולי לא כזו שמעריציו של ג'ונסון מצפים לראות, אך הוא בוודאי מוכיח כי יש בו יותר ממה שעשה עד כה.
מת'יוס עומד בפני דילמות, מכיוון שמעורבותו בהברחות למען קרטל סמים מכסיקני מסכנת את משפחתו החדשה. ולא רק הוא, גם דניאל שהפנה אותו לאנשים הנכונים מסכן את חייו וחיי משפחתו. נדרשת הבעה של רגשות אנושיים אמיתיים והשחקנים עומדים במשימה זו היטב. הקליימקס מכיל מרכיבים של מתח ופעולה שמותחים את גבולות האמינות אך מבלי להפר אותם. הסרט נותר דרמה ראויה לצפייה.
