חטא הגאווה של עסקני הציבור החרדים
העסקנים החרדים זקוקים לתקופת האופוזיציה, לא כדי להשמיץ את מי שלא נתן בהם אמון, אלא כדי לערוך חשבון נפש נוקב. פרשת "ויקרא" מציעה למאמין לא להפנות אצבע מאשימה כלפי הסביבה, כי אם להביט פנימה, ולהיטהר בעצמו
אני פונה אל חבריי היקרים מקרב עסקני הציבור החרדי, ובדברים היוצאים מהלב, אני קורא להם לשנות מגמה. השבת נפתח בקריאת ספר ויקרא, המכונה גם תורת כוהנים. כל הפרשה, המתארת בצורה טכנית, לכאורה, את תהליך הקרבת הקרבנות לסוגיהם, אפופה ברגשות העדינים של בעל התשובה - אדם שצריך לעשות מעשה רדיקלי, כמו הקרבת קרבן, כדי לטהר את נפשו מהחטא ומרגשות האשם המייסרים.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
מאז היוודע תוצאות הבחירות והרכבה המסתמן של הממשלה, שאינו כולל את החרדים, אני שומע שני קולות שונים בתכלית: קולות העסקנים, מלאי רהב וכעס. פיהם מלא טענות כרימון. הם משתמשים בביטויים קשים דוגמת "הרס עולם התורה", "שנאת היהדות", לפיד מכונה "רשע", ועוד כינויים שאחסוך מקוראיי החפצים בטור על פרשת שבוע.
קולות הציבור החרדי הרחב, אותם אני שומע, נחרצים הרבה פחות. כמי שחי ופועל בשכונת הר-נוף שבירושלים שהינה שכונה חרדית-דתית, אני שומע משכניי וחבריי קולות ששואלים: "היכן טעינו?" קולות שאפילו מבינים את הסיסמה: "שוויון בנטל", שמבינים את התסכול של ציבור אחר שנושא על כתפיו לבד את עול הביטחון והכלכלה.
אני שומע את הקולות, היודעים שרוב הבחורים והאברכים, או לפחות רבים מהם, אינם מסוגלים ללמוד יום שלם, שנה אחר שנה. מי שלמד בישיבה שנים, יודע עד כמה זה קשה ותובעני.
חטא הגאווה
נדמה לי שעל העסקנים לעשות חשבון נפש. כמאמינים בהשגחה, ושאין שום מקרה בעולם כלל, עליהם לבחון את דרך הנהגתם, והנהגת רבותיהם. האם הם הקשיבו לרחשי הלב של כלל הציבור במדינת ישראל? האם הם לא הבינו שחטא הגאווה סימא את עיניהם? האם מסע ההשמצות המתמשך נגד הציבור הד"לי (מלשון "דל ועני", כך הם מכנים את הציבור הדתי לאומי), לא הוא שגרם להם ליפול בבור שכרו לעצמם?הם הפכו את עצמם ואת קהילתם לדחויים, ואולי אף לשנואים. מי אשם בכך? אני עצמי, כרב כבר הרבה שנים, לא זוכה שהם יקראו לי "רב" - אני לא משלהם. עבורם, חבריי ואני הם עמי-הארצות, אצלם כל אברך, שלא מצליח לקרוא דף גמרא כסידרו, הוא "הרב הגאון". ואין צורך לומר, איך הם מכנים את החילונים. חטא הגאווה היה בעוכריהם.
פסילת אלפי גיורים, הפיכת משרות רבנות לג'ובים, העלאת קרנם של הבד"צים על חשבון הכשרות הממלכתית של הרבנות, כל אלה הם חלק מהנסיון של ההנהגה החרדית להשליט את סדר היום שלה על כלל הציבור. שיכרון הכוח של העסקנים החרדים, שהעריכו שמקומם מובטח, היה בעוכריהם, ויותר מזה, בעוכרי הציבור התמים שהלך אחריהם ללא ביקורת, וללא חשיבה.
כמות הנזקקים ומקבצי הנדבות בקרב בני העשרים שלושים, עלתה פלאים. הכל משום שסוגית הצבא והעבודה לא סודרה על ידי העסקנים, שלא ידעו להתמודד עם המציאות הריאלית הכואבת.
בדק בית עמוק
אינני מבקש כאן "לרקוד על הדם", נהפוך הוא, אני כותב כמי שבחר לחיות בשכונה שרוב תושביה הם חרדים. אני מעריך מאד את הציבור החרדי, ורואה בחוש את תרומתו הנוכחית והעתידית למדינת ישראל.
הבעיה איננה בציבור, אלא בעסקניו, הזקוקים לתקופת האופוזיציה, לא לשם הפלת הממשלה, אלא לשם עשיית חשבון נפש אמיתי ונוקב. לא כדי להשמיץ את מי שלא נתן בהם אמון, אלא כדי לערוך בדק בית עמוק, שראשיתו בשאלות כיצד הם הפכו ציבור שלם למוחרם ומנודה, או, לבלתי אהוב, בלשון המעטה? מדוע לא ניסו העסקנים החרדים לחבר את הציבור שלהם להוויה הישראלית הרחבה, במקום לדאוג לעוד ועוד תקציבים?
פרשת "ויקרא" מכוונת אותנו לעולמה של התשובה. היא איננה מציעה לחוטא להפנות אצבע מאשימה לסביבתו, היא קודם כל מכוונת אותו להיטהר בעצמו. הסתכלות על הסביבה מתוך ניקיון פנימי של הנפש, מובילה ליצירת מערכת קשרים בריאה עם הסביבה - לא ממקום כוחני או ממקום של שנאה, כי אם ממקום של צניעות ונמיכות הרוח. "אדם כי יקריב מכם", פותחת הפרשה ומכוונת לראייה רחבה. כל אדם זקוק לתהליך הזה של טהרה וניקיון.
אני מתפלל כי התקופה הלא קלה הזו, תנוצל נכון גם על ידי כלל הציבור – לא כדי להעצים את הניכור והמשטמה, אלא כדי לחפש דרכים שיחזירו את הציבור החרדי אל לבה של החברה הישראלית, ולתור אחר פתרונות אמת, שלא רק שלא יחלישו את עולם התורה, אלא אף יחזקו אותו.
שבת שלום.
לפנייה לכתב/ת 
_sm.jpg "צילום: בני דויטש")
