קבלו תיקון: האם הציבור ירוויח ממשאבי הטבע?
במשך שנים לימדו אותנו שישראל ענייה במשאבי טבע, ופתאום גילינו כי לא רק שיש לנו משאבים ומחצבים רבים וייחודים, אלא שהמדינה הפקירה את ניהולם והפקיעה אותם מהציבור. החלטת השר לפיד להקים ועדה לבחינת התמלוגים בגין השימוש בהם, היא הזדמנות לתקן עוול היסטורי. דעה
חכמנו זיכרונם לברכה דרשו "מרבה נכסים מרבה דאגה", ונדמה כי שר האוצר החדש יאיר לפיד, גילה כי במקרה של משאבי הטבע של מדינת ישראל, אין משפט נכון יותר.
טורים נוספים מאת עדי וולפסון :
- רשת קטלנית: לשימוש במחשבים מחיר סביבתי
- על מסלול התנגשות: שני משרדים, סביבה אחת
- שם טמון העתיד שלנו: בנייה צפופה בערים
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
השר, שהביע היום בצדק התנגדות נחרצת למכירת כי"ל על משאבי הטבע הלאומיים שבידיה לחברת פוטאש הקנדית וקבע כי "משאבי הטבע של מדינת ישראל הם נכס ציבורי", בישר גם על הקמת ועדה ציבורית חדשה לבחינת נושא התמלוגים המשולמים למדינה בגין שימוש במשאבי טבע.
אולם במבט ראשון נראה כי לפיד פספס את העיקר. השאלה המרכזית צריכה להיות באשר למדיניות הכלכלית, החברתית והסביבתית לניהול משאבי הטבע בישראל לטובת כלל אזרחי המדינה הנוכחיים ובדורות הבאים, והכוונה אינה דווקא לניצול משאבי הטבע אלא גם לשימור שלהם.
קנדה, לדוגמא, שמחזיקה בשטחה כעשירית מהמים השפירים בעולם כולו, פועלת בקרב האוכלוסייה שלה לחיסכון מתמיד במים בשימוש ביתי ובקרב התעשיינים והרשויות המקומיות לשמירה על איכות המים.
ואם כבר מקבלים תמלוגים, אז הוועדה צריכה לשאול גם מה עושים איתם ובאיזה צורה הם חוזרים לציבור. המודל של נורבגיה ואלסקה, שהקימו על בסיס תמלוגי מחצבי האנרגיה שבשטחן קרן חיסכון שנשמרת בבנק ומשתמשים רק ברווחיה לטובת חינוך ורווחה של כלל האזרחים ובכך גם מבטיחים את זכויות הדורות הבאים, לא אומץ בישראל.
ישראל לעומת זאת הקימה קרן לקליטת רווחי הגז שכספיה ישמשו להתמודדות עם אירועים גדולים כגון מלחמה, אסון טבע או משבר כלכלי, כלומר - הכל, אבל כלום.
כשלפיד שאל במערכת הבחירות "איפה הכסף?" הוא התכוון גם למחיר של משאבי הטבע ולטייקונים שעושים בהם כבשלהם וצריכים לשלם. אבל היחס צריך להיות נכון לקטן כגדול. משאבי הטבע אינם רק גז טבעי, מחצבים כגון אשלג, פוספטים או פצלי השמן. מדובר גם במים שנמכרים לחברות המים המינרליים והמשקאות באפס מחיר, בחול או בחצץ שנכרה במחצבות ואפילו בשטחים הציבוריים שנתפסים על ידי עסקנים שונים ורשויות מקומיות בפארקים, או בחופי הים שגובים מאיתנו תשלום מופקע בכדי לממש את זכותנו האזרחית ליהנות מהטבע.
המחדל לא מסתיים רק במכירה בזול של משאבים ואי תשלום תמלוגים, אלא נמשך לאורך כל מחזור החיים של המוצר, החל בהחלטה איפה, מתי וכמה משאבים מפיקים, דרך בחינת תהליך ההפקה ושימושי הקצה במשאבים ועד להשלכות שלתהליכים אלו על איכות החיים והסביבה של הציבור.
לחשוב גם על העובדים ש"ימכרו"
גם האחריות והעלות של אבטחת תשתיות הגז הטבעי בים על ידי הצבא, לדוגמא, המתגלגלות לבסוף לתקציב הביטחון, הן חלק מההיבטים שיש לקחת בחשבון בניהול משאבי הטבע. ויש גם היבט של אחריות לאומית וחברתית לעובדים ש"ימכרו", אם חברה כמו כי"ל, למשל, תימכר לחברה אחרת.
הוועדה הציבורית שיקים השר לפיד צריכה לדון בשאלה כיצד לנהל את משאבי הטבע בכדי להבטיח ביטחון משאבים לאומי ולשמור על איזון בין האינטרס הכלכלי, הכולל מענה לצורכי המשק לרבות ייצוא, הכנסת מטבע זר ויצירת מקורות פרנסה, והאינטרס החברתי-סביבתי, הכולל שימור ערכי טבע ונוף ושמירה על בריאות הציבור.
נקודת המוצא צריכה להיות ששני האינטרסים הם אינטרסים של הציבור הרחב, אבל הוועדה צריכה לבחון כיצד מנתקים את הקשר הישיר בין צמיחה כלכלית לבין צריכת משאבים, כפי שעשו מדינות כמו גרמניה ויפן, שהוכיחו כי ניתן להמשיך ולצמוח תוך התייעלות בניצול משאבי טבע.
בעוד ששנים ארוכות "מכרו" לנו שמדינת ישראל ענייה במשאבי טבע ובמחצבים בפרט ושהמשאב האנושי הוא כוחנו, פתאום גילינו כי לא רק שיש לנו משאבים ומחצבים רבים וייחודים, אלא שהמדינה הפקירה את ניהול המשאבים הלאומיים והפקיעה אותם מהציבור.
מה שבטוח הוא שמציאת מאגרי הגז לחופי ישראל תפסה את כולנו, אזרחי המדינה, ארגוני הסביבה והחברה, ממשלת ישראל ואפילו היזמים, לא מוכנים ופתחה דיון חשוב והכרחי בנושא ניהול משאבי הטבע הלאומיים. לשר האוצר החדש יש הזדמנות לא רק למצוא את הכסף, אלא גם להחליט איך לשמור עליו ומה לעשות איתו לטובת אזרחי ישראל, וחבל שיפספס אותה.
עדי וולפסון הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
