מכסחי המודעות: הסיוט הכי גדול של המפרסמים
הם לוקחים פחית צבע ומברשת, מתגנבים לשלטי חוצות, מבצעים בהם את זממם והופכים את הפרסומת המופיעה עליהם למשהו שונה לגמרי. קבלו הצצה לעבודתם של "מכסחי המודעות" - האנשים שהופכים אפילו את המודעה המהוגנת ביותר לגמרי למשהו חתרני, נועז ובעיקר מצחיק
זו אמנם תופעה חתרנית, חצי אנרכיסטית, אבל מה שאותנו מעניין זה, שהתוצאה של מעשיה היא מאוד מצחיקה. מדובר באנשים, שכל האהבה שלהם בחיים זה לראות מודעה או שלט חוצות, ולשנות אותם קצת באמצעות מחיקות או עם גרפיטי, כדי להפוך אותם ממשהו תמים למשהו עם מסר שונה לגמרי - ובדרך כלל לכזה שיוצא נגד המפרסם שמימן את הצבתם שם מלכתחילה.
כתבות נוספות מאת ערן יסעור :
- הזימונית של מיקרוסופט: מותגים שמתחו אתכם
- השיווק מת מצחוק: פאשלות קורעות בפרסומות
- הסודות הקטנים של המותגים הגדולים
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
כלומר מדובר בדוגמה של "הפוך על הפוך", שבה מפרסם משקיע כסף כדי להעביר מסר מסוים, ומכסחי המודעות, שמסתובבים ברחובות חמושים בצבע, מברשת, אג'נדה והרבה חוש הומור - גורמים לו "לבזבז" את הכסף שלו במסר שיוצא נגד עצמו.
ברחבי האינטרנט מסתובבות המון דוגמאות לכיסוחי מודעות מהסוג הזה. אחת מהן מסבירה את הרציונל מאחורי התופעה, שהיא סוג של מחאה נגד תעשיית הפרסום. קחו למשל שלט חוצות, שהיה אמור לקדם את ענף הפרסום, וקיבל משמעות אחרת כשמכסחי המודעות הוסיפו לו את המילה HELL (גיהנום):
אז אחרי שהבנו שפרסומאים צריכים למצוא את מקומם בגיהנום, בא כסחן מודעות נוסף והסביר לחברת YELL (שאצלנו קוראים להם ZAP דפי זהב) שביקשה בפרסומת שלה "תצעק מה אתה רוצה" (אגב, משחק מילים נחמד בין שם המותג למילה צעקה), מה בדיוק הוא רוצה: שיפרסמו פחות!
אבל מי שסופגים את מירב האש מאותם כסחנים הם המותגים המבוססים, וככל שאתה תאגיד גדול יותר, אתה חוטף יותר. מקדונד'לס הוא דוגמה למותג שמוצאים לגביו המון דוגמאות לכיסוחים. למשל, קמפיין של מקדונלד'ס שרצה לספר שיש לנו בפה 10,000 בלוטות טעם שמאפשרות לנו ליהנות מההמבורגר החדש, קיבל תפנית מפתיעה לאחר שכסחנים שינו לו את השורה האחרונה בטקסט:
או קמפיין שעבר שינוי, שלא בטוח שמנהל השיווק של מקדונלד'ס היה מאשר:
או דוגמא נוספת שמצאתי, של שלט חוצות שבסך הכל רצה לקדם את התפריט המוזל של הרשת, ובמקום זה קידם, כנראה, מכירה של שקיות הקאה:
לפעמים, המכסחים סתם מנסים להצחיק. כך, למשל, בעיצומו של קמפיין בחירות, הודבקה תמונה מתחת לתמונתו החייכנית של אחד המועמדים, מה שהפך את כל העסק למשעשע במיוחד:
או מכסח מודעות שהתכתב עם שלט חוצות שהצהיר כי "בשנה הקרובה אלפי אנשים ימותו בגלל שהם עקשנים", והתשובה שלו יצרה דיאלוג מצחיק:
ומה דעתכם על שלט חוצות לנושא רציני כמו מחלות ילדים, שכוסח ותודו - למרות שזה לא נעים - הפך לכזה שמצליח להעלות חיוך מתחת לשפם:
ודוגמא נוספת מוכיחה איך שינוי קטן יוצר הבדל גדול. כמו במקרה של רכב ההסעות של בית הספר, שמישהו שינה עליו את המילה TEACH למשהו שנתן לכל ההסעה הזו ממד מעניין ופלילי למדי:
אבל כאמור, המטרה העיקרית והראשונית של המכסחים הם התאגידים. וגם קוקה קולה לא נמלטה מנחת זרועם. כל מה שהיא רצתה היה להפיץ אהבה, ומה שיצא אחרי הכיסוח זו ביקורת עצמית נגד כמויות הסוכר שבמשקאות שלה, שמטרתם - לטענת המכסח - היא "לאהוב ילדים הסובלים מהשמנת יתר":
גם רשת האופנה H&M לא ניצלה מהמכסחים, שהקימו אתר שמציג עבודת כיסוח מעניינת: על מודעות של הרשת שמציגות דוגמניות, הודבק תפריט ארגז הכלים של תוכנת פוטושופ, כדי להעביר את המסר שמדובר בתמונה שעברה הינדוס ממוחשב ושאף אחד לא יכול להיראות כל כך טוב, גם אם הוא ירכוש בגד ים של המותג:
או דוגמא מאתר אחר, שהפך קמפיין של שרה ג'סיקה פרקר שהיללה תכשיר קוסמטי פלאי שהופך את העור שלה לחלק במיוחד - לקמפיין הפוך לגמרי, והכל בזכות הוספת עיגול שהסב את תשומת הלב לשומה המפורסמת שלה, יחד עם כיתוב שלא משאיר שום מקום לטעות:
גרפיטי נחשב בחלק מהמקומות להשחתת רכוש ולעבירה פלילית, וכמובן שאנחנו לא מעודדים התנהגות פלילית. היא רק מצחיקה אותנו לפעמים, בעיקר כששני מכסחי מודעות החליטו לכסח עם גרפיטי דווקא קמפיינים נגד גרפיטי...
ולסיום, שני כיסוחים משעשעים, שמוכיחים שבסופו של יום, סקס מניע את העולם. שימו לב לשירות החדש שמוצע במרכז המסחרי Constance Bay באוטווה, קנדה (שימו לב לריבוע התחתון מימין):
ולאפשרות החניה החדשה והמהנה שאחד המכסחים החליט להציע לקהל:
אגב, גם בישראל מכסחים מודעות. דף פייסבוק משעשע בשם אדבסטינג מציג כמה כאלה ומוכיח שהתופעה הזו לא פסחה על ארץ הקודש:
ערן יסעור הוא מומחה לשיווק ולמיתוג ומייצג את ארגון Superbrands בישראל
לפנייה לכתב/ת 
