מבית היוצר של קריעת ים סוף: מדינת ישראל

אנחנו אמורים להיות מספיק בוגרים בשביל לא לצפות שאלוהים יבלגן את כל חוקי הטבע כדי להראות שהוא כאן, אלא להבין שהוא יכול לעשות כרצונו גם דרך העולם הנורמלי שהוא עצמו ברא.

לא כיף להיות אסיר תודה

אז למה אנחנו לא קולטים את זה? זה הרי כל כך מופרך לחשוב שהמדינה הזאת קמה מעצמה. הסיכוי הססטיסטי שעם מפורק לגורמים יקום באמצע ההספד על קברו, יאסוף את השברים של עצמו, יהפוך שממה מוחלטת למקום הכי פורח במזרח התיכון ויעשה בית ספר לכל הצבאות בסביבה עוד לפני שקמה מדינה, קטן כמעט כמו צה"ל במלחמת השחרור.  

הצביעו: מדינת ישראל היא נס - או הישג של כוחות הביטחון?

מה הבעיה שלנו להגיד שגם הסרט הזה, גם אם הוא לא תואם בדיוק את הז'אנר התנ”כי, הוא מבית היוצר של יציאת מצרים? אנחנו יכולים להגיד את זה, אבל אנחנו לא רוצים.

מה לעשות, המצב הנוכחי הרבה יותר נוח לנו. לא כיף להיות אסיר תודה, קל יותר לחיות כשאף אחד לא עושה בשבילך טובות. אז אנחנו מייחסים את כל ההצלחות לעצמנו, ומתעלמים מכל סימני השאלה הנלווים לתפיסה הזאת.

האגואיזם האנושי חייב להעמיד את עצמו במרכז הבמה, לא לתת לאף אחד אחר לתפוס את מקומו. אנחנו נעמוד פעורי פה מול תהליכים היסטוריים בלתי נתפסים, מהפכות מטורפות, צירופי מקרים שיורקים על כל חוקי ההסתברות בפרצוף, אבל מהר מאוד נסגור את הפה, או לחילופין, נמלא אותו בהסברים רציונליים קלושים.

העיקר לא לפתוח את פינו, ופשוט להגיד תודה. זה הכל, בלי להניח תפילין, בלי להקים מדינת הלכה, אפילו בלי להזכיר מילים גסות כמו "אתחלתא דגאולה", רק להגיד תודה. בחיים לא.

הפרטנרים של הקב"ה

לא צריך להתעלם מההישגים האנושיים שלנו. אין סיבה למחוק את הרצל, ז'בוטינסקי, ברנר וגורדון, טרומפלדור ויגאל אלון, שרה אהרונסון ויאיר שטרן מרשימת הקרדיטים, ולהשאיר שם רק את הקדוש ברוך-הוא.

זה יהיה שקר היסטורי ועוול מוסרי להמעיט בערכם של האנשים שבנו את המדינה הזאת בעשר אצבעותיהם.

אבל אין שום צורך לעשות זאת; לא מדובר פה בשני אמנים שרבים ביניהם מי יקבל את הקרדיט, אלא בשני גורמים שהיו שותפים פעילים בתהליך. על שפת ים סוף, בורא עולם ליהק אותנו כסטטיסטים בהצגה שהייתה שלו בלבד.

הפעם, הוא נתן לנו את הכבוד להיות הפרטנרים שלו. לעבוד יחד אתו. אנחנו חייבים להתייחס במלוא ההערכה לאנשים הגדולים שנתנו את הכל בשביל המדינה, אבל זה לא אומר להתעלם ממי שמשך בחוטים מאחורי הקלעים.

אם זה מה שמונע מאיתנו להכיר ביד המכוונת שמאחורי הקמת המדינה, הגיע הזמן לוותר על המתח המיותר על רקע חלוקת התפקידים בינינו ובין ריבון העולמים, ולהודות לכל מי שהיה מעורב בסיפור הזה.

לא צריך לתת לקדוש ברוך הוא להדליק משואה, לא חייבים להעניק לו את פרס ישראל, אפשר לוותר גם על ראיון חג במשדר המיוחד ליום העצמאות. פשוט לחכות כמה שניות עם הנגלה השניה של הקבב, לעצור הכל ולהגיד תודה. אחר כך אפשר להמשיך לחגוג, לשמוח, לאכול ובעיקר להתבונן באחד הנסים היפים ביותר שקרו לנו.

חג שמח!

• ומה יש לאסף וול להגיד בעניין? כנסו לדעה ההפוכה
  

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>