נס לא קרה לנו: הפלמ"ח - ראשית צמיחת גאולתנו

כל תופעה ניתנת להסבר בשני אופנים: ההסבר הנכון וההסבר הנִסי. לא תמיד אנו יודעים מה ההסבר הנכון, אך אי-ידיעה שכזו אינה הופכת את התופעה ל"נס". כך גם את תופעת הקמתה של מדינת ישראל ניתן להסביר באותם שני אופנים. הראשון הוא לקרוא ספרי היסטוריה, ללמוד שפות, לצפות בדוקומנטריה ולהשוות בין מקורות.

אבל עשייה כגון זו מצריכה השקעה, חשיבה, ביקורתיות ובעיקר סקרנות – משאבים יקרים ונדירים, שרק מתי מעט מצוידים בהם. לכן פותַח האופן השני שבכוחו להסביר אירועים באופן חסכוני ואלגנטי הרבה יותר: נס.

האם גם "הפיתרון הסופי" היה נס?

הנס הוא אחד הג'וקרים הנשלפים ביותר מאז שחר ההיסטוריה. כל עם או ממלכה נולדו בנס. הרי מה יגידו זקני העדה? שאומה הפכה לעצמאית תודות לעבר היסטורי משותף ולתודעה אידיאולוגית, שנועדה לתת מענה לאתגרי התקופה, תוך ניצול חלון הזדמנויות היסטורי? למי יש כוח לזה? הרבה יותר מרהיב להאמין בהוביטים, במלאכים, בעמים נבחרים, בצמיחת גאולתנו - ובפיות יער. 

אמונה בנסים אינה דבר חדש, ולמעשה, היא חזרה לימי הביניים העליזים. עבור מי שמאמין בנסים, כל אחת מהתשובות לשאלה מי תרם יותר להכרעה במלחמת השחרור עשויה להיות הגיונית באותה המידה: א. שיקוי של דרדסבא. ב. סייבורג-מחסל שהגיע מן העתיד והניף את דגל הדיו באום-רשרש. ג. צ'אק נוריס ד. נס.

הבעיה תמיד מתחילה כשבודקים את הדברים לעומק. למשל, מדוע נתקע הנס האלוהי 19 שנה במחלף לטרון? האם הצלחת הנאצים בביצוע "הפתרון הסופי" אף היא נס? האם הטבח בחברון הוא נס? האם מערכת החוקים הקיומית שיצר האל כה רעועה, עד שהוא צריך להתערב בה מדי פעם עבור מי שהתרשל ולא הכין שיעורי בית?

אלוהים? אין לי צורך בהיפותזה הזו

כל אוהד כדורגל יספר ברצינות תהומית על נסים שאירעו לקבוצתו על המגרש. בדיוק באותה מידה יספר לך האדם המאמין מדוע בחר האל דווקא בקבוצתו האתנית.

זו גם הסיבה מדוע הקמת המדינה נסמכה בעיקר על אנשים חילונים, תוצרי תנועת ההשכלה, ולא הגיעה מחצרות המאמינים. חלק גדול מאותם מאמינים שהה בארץ מזה מאות שנים (היישוב הישן), אך חי כאסקופה נדרסת תחת רגלי שליטי הארץ, ומעולם לא חפץ ולא דמיין להקים מדינה עצמאית.

התשובה נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שאדם בוגר מחשבתית נערך לאתגרים בכוחות עצמו, מבלי לסמוך על גורם חיצוני פלאי שיושיע אותו בקול שופר ובתמרות עשן. מדינת ישראל היא תוצאה של אמונה אידיאולוגית ביכולתו של הלוחם העברי לדאוג לעצמו, ולא להסתמך על הנס.

אמירה אמונית שחוקה גורסת, ש"אין סומכים על הנס". אך איש לא טרח לעצור ולחשוב:

רגע, אם לא ניתן לסמוך על הנס, אולי נסמוך על מישהו שניתן קצת יותר לבנות עליו? על הפלמ"ח, למשל?

הקמת המדינה לא הושגה בנס. היא תוצר שִכלם, כוחם ועוצם ידם של אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל. של אלו שמנעו בדמם, בזיעתם ובתושייתם שואה נוספת שריחפה מעל ראשם.

יתרה מכך. לא רק שאלמנט ה"נס" מיותר, הוא מפריע להבנה ההיסטורית של האירועים. וכפי ששאל נפוליאון את האסטרונום לפלס, שפרס בפניו תיאוריה על היווצרות מערכת השמש: "אבל מה עם אלוהים?", "אלוהים?" השיב לפלס, "אה, אין לי צורך בהיפותזה הזו".

חג שמח!

• ומה יש לחיים אקשטיין להגיד בנושא? כנסו לדעה ההפוכה
  

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>