לכבוד יאיר לפיד: שוויון בנטל, גרסת דרום אמריקה
בעוד הגלובליזציה מצמצמת את העוני בעולם הרי שבה בעת היא מגדילה את חוסר השוויון והפער שבין עשירים לעניים בתוך מדינות ובין מדינות. האזור היחיד שהשכיל לחמוק מההשלכות המנוגדות הוא אמריקה הלטינית, שם חזו ירידה מקבילה הן בשיעורי העוני והן בשיעורי האי-שוויון. איך זה קרה?
בזירה הפוליטית הגלובלית ובעולם האקדמי, הגלובליזציה היא נושא לדיונים ולוויכוחים מתמידים המעלים שלל שאלות כגון: האם הגלובליזציה היא גורם המוביל לניצול או לשגשוג? מהם הקשרים האפשריים בין גלובליזציה לבין חוסר שוויון חברתי-כלכלי? מהם הקשרים האפשריים בינה ובין עוני? וכיצד ניתן להעריך את ההשלכות הסותרות של הגלובליזציה הכלכלית על עוני ואי שוויון? זאת בעיקר אור לנתונים הנראים על פניהם כפרדוקסליים.
"מגלים עולם" - מאמרים אחרונים:
תפילות במקום רובים. כמה חזק צבא האפיפיור?
/ פרופ' ריימונד כהן
ישראל מחכה לאובמה: ההרצאה עומדת להתחיל
/ ד"ר אהוד ערן
בשפה תעשה לך מלחמה. בוש ושרון כמשל
/ ד"ר דליה גבריאלי נורי
יום האישה הבינלאומי: תנקי את הבית ותשתקי?
/ ד"ר פיונה רובינסון
מחד גיסא, ממדי העוני המוחלט בעולם יורדים בעקביות מרשימה. בעוד שלפני 30 שנה כשלושה רבעים מאוכלוסיית העולם נאלצו להסתפק בהכנסה המזערית של עד שני דולרים ליום, הרי שהיום הנתון המחריד הזה ירד לכ-43 אחוזים. מאידך גיסא, שיעור אי-השוויון הכלכלי-חברתי, כפי שנמדד במדד ג'יני, הולך ועולה. על פניו, ניתן לכן לטעון כי בעוד הגלובליזציה מצמצמת את העוני בעולם הרי שבה בעת היא מגדילה את חוסר השוויון והפער שבין עשירים לעניים בתוך מדינות (כדוגמת סין) ובין מדינות.
האזור היחיד שהשכיל לחמוק מההשלכות ההופכיות הללו הוא אמריקה הלטינית ואזור הקריביים (אמל"ט), שם חוו, לפחות עד לאחרונה, ירידה מקבילה הן בשיעורי העוני (מכ-44% מהאוכלוסייה לפני כעשור ועד לכ-29% כיום), והן בשיעורי האי-שוויון.
אמל"ט משולבת ומשתתפת מאוד בתהליכים של גלובליזציה כלכלית מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, הן בממדי ההשקעות ותנועות ההון אל תוך האזור וחוצה לו, והן מבחינת התנועות של הסחר. כדאי לזכור שתנועות ההון הספקולטיביות היוו גורם עיקרי למשברים הפיננסיים ומשברי החובות הקשים שחוו בעשורים האחרונים מספר מהמדינות החשובות של אמל"ט, כגון מכסיקו, ברזיל וארגנטינה.
השקעה אדירה בדור העתיד
יחד עם זאת ולאחר המשברים הכלכליים החריפים, רוב כלכלות אמל"ט נהנו בין השנים 2003 ו-2008 מתקופה של צמיחה כלכלית איתנה (שבשלוש השנים האחרונות הואטה משמעותית מכ-6 אחוזים בשנה לכ-3.2 אחוזים בשנה). צמיחה זו נבעה מתנאים עדיפים - מחירי ייצוא גבוהים מאוד של סחורות וחומרי גלם בענפי החקלאות והמחצבים, הזרמת הון זול והשקעות זרות, וחשוב לא פחות ניהול כלכלי נכון של המשק הלאומי ברוב מדינות היבשת, שנקנה בניסיון המר במשברים כלכליים קודמים.
השאלה המסקרנת ביותר היא כיצד להסביר את השיפור המשמעותי והמקביל הן בממדי העוני והן בממדי האי-שוויון, במיוחד ביבשת שההיסטוריה שלה, החל מהכיבוש הספרדי במאה ה-16, התאפיינה בחוסר שוויון משווע? ישנן מספר סיבות אפשריות לשיפור הכפול והמקביל האמור:
ההכנסות של עובדים פחות מיומנים, בעלי הכנסות נמוכות, עלו באופן משמעותי בשוק העבודה במהלך השנים האחרונות.
חלקן של נשים בשוק העבודה עלה מ-35% ב-1980 ליותר מ-55% ב-2012.
מדינות אמל"ט רבות אימצו מדיניות כלכלית ורווחה פרוגרסיבית ויזמו תוכניות של תמריצים ועידוד לחינוך, כגון תוכניות מותנות של העברת כספים למשפחות עניות לשלח את ילדיהם לבית הספר. לדוגמה, כרבע מאוכלוסיית ברזיל (כ-50 מיליון בני אדם) מקבלת כספים במענקים מותנים הנקראת "בולסה פמיליה" (חבילה משפחתית).
ממשלות האזור תמכו בדרך כלל באיגודי העובדים והעלו את שכר המינימום, כמו גם פעלו להרחבה של תוכניות הפנסיה.
התבצעה השקעה אדירה בחינוך, לא רק במוסדות להשכלה גבוהה, אלא בראש ובראשונה ובעיקר בחינוך היסודי והתיכוני.
מדינות אמל"ט ניהלו מדיניות פיסקלית אחראית ומרוסנת, לאור תהליכי למידה ממשברים כלכליים קשים שעברו על היבשת.
כך ניתן לומר שרוב מדינות אמל"ט (להוציא אלה הקשורות לארצות הברית וקרובות אליה גיאוגרפית, כגון מכסיקו מספר מדינות בקריביים ובמרכז אמריקה) לא סבלו באופן ניכר מהמשבר הכלכלי העולמי מאז 2009.
איזה לקחים יכולה להפיק ישראל מהניסיון הדרום אמריקני?
בעוד הדיון הפוליטי בארצנו התמקד בחודשים האחרונים בסוגיית ה"שוויון בנטל", כדאי להזכיר שישראל ממוקמת במקום לא טוב גם מבחינת ממדי העוני כמוגדר בישראל (כ-24% מהאוכלוסייה חיה בפחות מחמישים אחוזים מההכנסה הפנויה החציונית) וגם מבחינת מדד אי-השוויון, במיוחד בהשוואה למדינות המפותחות האחרות בארגון ה-OECD (רק ארה"ב, מכסיקו וצ'ילה מאופיינות במדדי אי שוויון גרועים יותר משל ישראל).
מכאן שכדאי אולי ללמוד מהתפקיד החיובי שמילאו ממשלות אמל"ט בעשור האחרון בכלכלת ארצן ובחברות האזרחיות בהן. ההשקעות שלהן בחינוך ובסקטורים הנחשלים בחברה ותרומתן המכרעת להגדלת ההשתלבות בשוק העבודה, מהוות חלק משמעותי בהסבר של הפלא האמל"טי. מוגש כחומר למחשבה לממשלה החדשה ולשר האוצר החדש יאיר לפיד.
פרופ' אריה קצוביץ מלמד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. לפני חודש יצא לאור ספרו האחרון, Globalization and the Distribution of Wealth: The Latin American Experience, 1982-2008 , הוצאת קיימברידג' (פברואר 2013)
לפנייה לכתב/ת 
