"אבדון": מדע בדיוני יפה, וזהו זה
הנופים המרהיבים של איסלנד, הגאדג'טים המגניבים של ג'וזף קוסינסקי והנוכחות האסתטית של טום קרוז הופכים את "אבדון" לחגיגה לעיניים. כיוון שהוא לא מתיימר לספק יותר, זה גם עובד
אחרי משבר גדול שעבר על ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע ההוליוודי העכשווי, נראים סימני חיים ראשונים - בעולמות רחוקים, וגם בזה הנוכחי שלנו. מוחות מבריקים, מאותגרי טכנולוגיה ומעוררי השראה אף פעם לא חסרו, וגם סיפורים טובים יש בשפע, אבל כסף קצת פחות. ושעות סטודיו של הדמיה ממוחשבת דורשות המון משאבים כספיים וזמן. אבל הנה נמצא הפיתרון בדמות איסלנד - לוקיישן מושלם להפקות מזן מוזר זה על פני כדור הארץ.
- עוד ראיונות, כתבות ומבצעים מיוחדים - בעמוד הפייסבוק של ynet
האי הצפוני הפך לפורטל בין עולמנו לגלקסיות רחוקות ודמיוניות. בשנה שעברה חזינו בנופים הוולקניים המדהימים ב"פרומתיאוס" של רידלי סקוט, המתרחש בכוכב המרוחק LV-223, והפעם זהו הבמאי ג'וזף קוסינסקי שנמשך לשם עם מותחן המדע בדיוני שלו "אבדון" ("Oblivion" - סרטו השני בסך הכל), בכיכובו של טום קרוז. אלא שבמקרה זה, השממה עוצרת הנשימה מוצגת כארצות הברית העתידית, החרבה.
זהו לא ההבדל היחיד כמובן בין שני הסרטים - יצירות המדע בדיוני הרציניות המועדכנות ביותר של הוליווד. בעוד שסקוט ביקש לענות על שאלות גדולות מהחיים ולספק אופציות בדיוניות להרהורים של המדענים ואנשי הדת על מקור האנושות, קוסינסקי הצעיר פחות יומרני - אם כי לא פחות שאפתן. השאלות שהוא מעלה נוגעות לגיבור, לחייו ולסביבתו, אולם לא מנסות להיות מה שהן לא - מחוץ לגבולות הסיפור שקוסינסקי עצמו יצר, מחוץ לכתלי אולם הקולנוע.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
האם מדובר בהחמצה של הקרקע הפילוסופית הפורה של ז'אנר המדע הבדיוני? לא בהכרח. סקוט למד על בשרו אחרי צאת "פרומתיאוס" כי כגודל הציפיות שהוא עצמו פימפם, כך גודל האכזבה של הצופים. הקהל לא השתכנע והסתפק ברובד הבידורי של סצנות האקשן, וזה האסתטי שסיפקו נופי איסלנד בשילוב מיצגי הגרפיקה הממוחשבת. זה בערך מה שמביא קוסינסקי למסך, ביחד עם קרוז כגיבור הראשי. את העלילה יש לבחון מתוך המכניזם של העולם הדמיוני שהשניים חושפים בפנינו, ובתוך גבולות הגזרה הללו, היא גם עובדת לא רע.
עלילת "אבדון" מבוססת על הרומן הגרפי שכתב קוסינסקי עצמו ביחד המאייר ארוויד נלסון (אולפני דיסני הביעו בבמאי את אמונם עם הפקת סרטו הראשון "טרון: המורשת" מ-2011, אך ויתרו ליוניברסל על הזכויות לתסריט שלא התאים לקהל צעיר). במרכז הסיפור עומד צוות זוגי של המכונאי/טייס/לוחם ג'ק הארפר (קרוז), המכונה גם "Tech 49", והקמב"צית ויקטוריה (אנדראה רייסבורו) שמשמשת גם כבת הזוג שלו. בניגוד אליו, היא אינה יוצאת למשימות שטח בישימון שמסביב. אם היתה מתלווה אליו, ודאי היתה מבחינה כמונו בשרידי העיר ניו יורק החרבה הצצים מדי פעם (מחווה ל"כוכב הקופים"?).
הישימון שמסביב הוא תוצאה של אקט כמעט-התאבדותי שביצעה האנושות בצעד של אין ברירה, מול פלישת חייזרים שהשמידו את הירח - כך מדווח לנו כבר בתחילת הסרט. האדמה הרעילה והרדיואקטיבית אינה ראויה לחיי בני אנוש, ואלו נמלטו ל"טט" - תחנת חלל עצומה מחוץ לאטמוספירה. משם הם אמורים לצאת לטיטאן - הירח של צדק, שם תזכה האנושות להזדמנות חדשה. כדי להשלים את המסע נדרשת אספקה אדירה של מים, ולשם כך הוצבו ויקטוריה וג'ק בכדור הארץ.
נזכרתי בדבר
השניים שוכנים במגדל ההיי-טקי הגבוה שנבנה לטובתם, מתחזקים מתקני שאיבה עצומים, ומגנים עליהם מפני שארית הפליטה של החייזרים שמתעקשים להפריע להם במבצעי חבלה שונים. כך מוצא עצמו ג'ק לא פעם במצב ביש מול הפולשים הסוררים, אולם לצדו עומדת הטכנולוגיה המתקדמת: כלי טייס בועתי משוכלל, ובעיקר ה"גשושים" - מערך ההגנה על מפעל השאיבה, מעין כדורים סילוניים קטלניים שמתוכנתים להרוג כל צורת חיים מלבד ג'ק, שמתפעל אותם בכישרון רב.
עם השגחתה ההדוקה של סאלי (מליסה ליאו), אשת הקשר שלהם ב"טט", הם מרגישים בטוחים - ואין סיבה שיחושו אחרת, שכן הזיכרון שלהם נמחק (בהסכמתם, כך הם... זוכרים) שנים לפני שיצאו למשימה. טראומות עבר אינן דרות עוד בראשם, אלא שפלאשבקים טורדניים שתוקפים אותו, היתקלויות אינטימיות לא צפויות עם הפולשים המסתוריים וגם מפגש עם יפהפיה שנחתה מהחלל ונראית לו כל כך מושכת ומוכרת (אולגה קורילנקו) גורמים לשינוי בתודעתו של ג'ק, ומשנים את תפיסתו ואת תפיסתנו לגבי התמונה הגדולה. כלומר של הסרט. יהיה קשה להשליך ממנו על חיינו. גם לא צריך.
ב"אבדון" - בו משתתפים גם מורגן פרימן וניקולאי קוסטר-וולדאו (ג'יימי לאניסטר מ"משחקי הכס"), אך לא נגלה בתור מה, מפאת חשש לספויילרים - ממלא קרוז את המסך באופן מרשים. הכוכב בן ה-50 נראה צעיר, וחיוני כמעט כמו לפני עשרים ואף שלושים שנה. נראה כי התפקיד של ג'ק תפור עליו ובאופן
טבעי, בניגוד לניתוח הפלסטי שהיה או לא היה שם בפניו. לצד בולטות שאי אפשר להתעלם ממנה ויכולת פיזית מרשימה, הוא גם מוסיף לאסתטיקה של הסרט - ממד שהושקע בו רבות.
קוסינסקי שעיצב את "טרון: המורשת" בקווים נקיים וצבעים מונוכרומטיים קרים, עושה זאת שוב בעולם שנחלץ מהסביבה הדיגיטלית של הגריד. יש פה גאדג'טים מפותחים ומגניבים ("מטוס הבועה" לפני כולם), אולם היופי המהמם של "אבדון" נובע מהנופים הטבעיים של איסלנד. השממות הקפואות נוכחות לאורך כל הסרט ומשתלבות היטב בלוּק המהפנט שלו.
אפשר להגיד שזה פשוט סרט יפה. יפה, ופשוט. וזה כבר הרבה פחות, שהוא גם יותר ביחס ל"פרומתיאוס". אם כבר בועה, אז לפחות שתמריא, תעופף ותנחת.
