מדד האנטישמיות: ונצואלה אין דומה לה, או יה
בגיל 80 עזב הרב פנחס ברנר את המשרה הרמה כרב הראשי של ונצואלה, והיגר לארה"ב. כיום הוא עמל על סרט שעוסק באנטישמיות המקומית, שיוקרן בטלוויזיה של ונצואלה. 'קשה מאוד לחיות שם, על אחת כמה וכמה אם אתה יהודי'
גם לאחר צ'אווס, ונצואלה עודנה נחשבת לאחת המדינות האנטישמיות ביותר, ששנאת היהודים בה אינה דלק להמונים, כי אם אג'נדה שלטונית פוליטית, המשרתת אינטרסים כלכליים בצורה צינית להפליא. לרב הראשי של ונצואלה, פנחס ברנר, הספיקו כמה מחוות אנטישמיות - וכשזה נוסף על העובדה שילדיו ונכדיו מצאו את ביתם מחוץ למדינה הדרום-אמריקנית, הוא עזב את המשרה הרמה ואת ביתו, והיגר לארצות הברית.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בימים אלה הוא עובד על סרט בנושא, בשיתוף אוניברסיטת "בר אילן", שאמור להיות מוקרן בטלוויזיה של ונצואלה. "יש אנטישמיות קשה באופן יחסי", הוא אומר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "לא הורגים יהודים, אבל קשה מאוד לחיות שם, כי אין ביטחון". כדגומה הוא מביא את הפריצה לבית הכנסת הגדול של הקהילה הספרדית, "שחולל ורוסס בכתובות נאצה אנטישמיות".
כ-9,000 יהודים חיים בוונצואלה כיום, והרב ברנר מבהיר כי "ונצואלה מעולם לא הייתה אנטישמית, ולהפך.
באירופה יש אנטישמיות בתוך האוכלוסייה. השואה לא הייתה מתרחשת, לולא האוכלוסייה תמכה במה שהתרחש שם. אבל הממשלה לוחמת שם באנטישמיות, בעוד בוונצואלה זה ההפך: האוכלוסייה בסדר, רק הממשלה לא בסדר.
הרב ברנר בן ה-80, אורחו של פרופ' משה קוה, נשיא אוניברסיטת "בר אילן", עוד מתרגש בכל פעם שהוא מגיע לישראל: "אני מרגיש שיש לי מקום ללכת אליו", הוא אומר. "אפילו שאני לא עולה, אני מרגיש שישראל זה לא עוד אופציה כמו ארה"ב וצרפת, אלא זה משהו אחר לגמרי. היא קשורה לדת, למסורת ולהיסטוריה, וחשוב מכל - לעתיד של עם ישראל. כי מה שיקרה לקהילות היהודיות בכל העולם, קשור למה שיקרה במדינת ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
