לא רק תנובה וטרה: מותגים של מחלבות קטנות
אם אתם לא קונים רק ברשתות הגדולות, יתכן ששמתם לב להיצע הגדל של גבינות ישראליות ממותגות שמתחרות בגבינות הייבוא אך גם במחלבות הגדולות. דיברנו עם האנשים מאחורי המותגים הקטנים: מה הם מייצרים, איך הם מתמודדים מול הרשתות, המחלבות והיבואנים ולמה המחירים של המוצרים גבוהים
| עודד שוורץ, משק שוורץ |  | דניאל רגב, גבינות גלילי | | צאלה גורודנצ'יק, מחלבת צאלה | | יוחאי טננבאום, מחלבת גדות הירדן |
| ||||||
| יניב דותן, מחלבת משק דותן | | דגן פלג, מחלבת בארי | | | | |
עד לפני מספר שנים, יצרני גבינות בוטיק תוצרת ישראל, הסתפקו במכירה ביתית למחצה, והרחיבוה בקושי למרכולים שבסביבה ולמעדנייה או שתיים במרכז הארץ השבע. מותגים שפרצו את תחומי המעדניות, כמו צוריאל, נקנו על-ידי חברות גדולות כטרה ומעטות הפכו לחברה גדולה - כמו גד.
מאז מספר מותגי הגבינות המקומיים גדל מאוד. גבינות מגוונות של מחלבות בינוניות וקטנות התגנבו אל המדף שלנו, ארוזות וממותגות. זו כבר לא התגנבות יחידים. יש שם מלחמה קטנה. בכל מינימרקט בת"א אפשר לראות אותן: מוצרים של חוות הבופאלו ושל גבינות שומרון, יוגורטים ממותגים שאינם של שטראוס או טרה, גבינה בולגרית שאינה של תנובה או גד וכמובן: לא מעט משולשי גבינות קשות וחצי קשות, תוצרת הארץ, שאי אפשר למצוא במדפי הסופר הרגילים.
רובן - גבינות צאן, מיעוטן: בקר. לפי נתוני מועצת החלב, יש כ-80 מחלבות קטנות שפועלות ברחבי הארץ. לפי המועעצה, היתה צמיחה של כ-12% במכר של גבינות הצאן בין 2012 ל-2013 ברשתות השיווק, כשברבעון הראשון של 2013 – הצמיחה הגיעה ל-18%-15%.
הן לא מהוות תחרות למחלבות הגדולות, אך הן כן מסכנות את נתחי השוק שלהן, שכן הגבינות של הקטנות מתחרות בעמק ובפיראוס. מיהם יצרני הגבינות הקטנים שהעזו למתג את גבינותיהן ולצאת איתן למדפים בהם שולטות ענקיות כתנובה ושטראוס? ולמה המחירים שלהם עדיין גבוהים לכיס המכווץ במילא של הצרכן הישראלי?
ממתי אתה בעסקי הגבינות? "המשפחה מטפחת משק כבשים בשדה אליעזר שבאצבע הגליל מ-1953. אני דור שלישי בעסק הזה ועובד עכשיו עם אבא. ביחד, אנחנו מחזיקים בעדר כבשים ובמחלבה ועל אריזת המוצרים יש תמונה של סבתא שלי, בדרכה למרעה".
כמה עובדים יש לכם? "שלושה. בחור רציני מחלק את המוצרים שלנו, שלוש פעמים בשבוע".
איך התחלתם לשווק שיווק מסחרי? "לפני 3 שנים, היה משבר בענף החלב וקיבלנו החלטה שאנחנו רוצים לשווק את החלב שאנחנו מייצרים. לפני כן שיווקנו חלב לתנובה. גם עכשיו, אבל פחות. עברנו חנות, חנות והצענו את המוצרים שלנו. אין לנו משווק חיצוני - כל המשפחה משווקת".
כמה עלה לכם להקים מפעל אריזה? "השקענו המון. עשרות אלפי שקלים. קנינו משאיות קירור, הקמנו קו חלוקה גם למוצרים ארוזים וגם למוצרים שקילים. אנחנו אורזים במחלבה, זה פס ייצור ידני. תוך כמה זמן מחזירים את ההשקעה? אלוהים יודע".
היה קשה להיכנס לרשתות? "מאוד. אבל המוצרים שלנו דיברו בעד עצמם. אלי באשר, שמחזיק במעדניות גבינות הכי נחשבות בארץ, חושב שאנחנו אחת המחלבות הטובות בישראל".
היכן אתם מוכרים את הגבינות? "בין היתר, אצל באשר במחנה יהודה ובת"א, אורגניק מרקט בשופרסל, עדן טבע מרקט, דניס ספיסס וסופר באבא. אני מוכר במסעדת שילה בבן יהודה ת"א, ובמעדניות עד אזור אשדוד. לא נוסע לב"ש ואילת, אני גר ליד קריית שמונה – זה רחוק לי".
כמה עולות הגבינות? "בין 18 ל-20 שקל ל-100 גרם. חריץ קממבר יכול לעלות 170-160 שקל. יש לנו גבינות ברי פחם, ריקוטה, לבנה כבשים. יותר מ-30 מוצרים. אם המוצר טוב אנשים מוכנים לשלם עוד קצת. מה המוצר הכי זול? יוגורט ב-12 שקל. בתחום שלי אני לא יקר".
למה המחירים שלך גבוהים? "אלה גבינות יקרות כי הן עשויות מחלב כבשים, חלקן בלי חומרים משמרים. אין אצלנו ערבובי חלב כבשים עם בקר כמו שיש בגבינות של אחרים. וחלב כבשים הוא חלב מאוד יקר: קשה יותר לחלוב כבשים והן נותנות פחות חלב לליטר. עלות הייצור גבוהה יותר".
היית רוצה להתחרות בתנובה בקוטג' או בגבינה לבנה? "לא ואני גם לא רוצה. רצו כבר לקנות אותי ורצו שאעשה מותג פרטי.. אני רוצה להישאר עודד הקטן משדה אליעזר ולא להתחרות באף אחד. מאוד אכפת לי המיתוג שלי והשם שלי, אני לא רוצה להיות גדול ולרדת באיכות. נישאר קטנים ואיכותיים. המטרה שלי היא למצוא לקוחות חדשים ולתת שירות טוב ללקוחות הוותיקים. זה לא פשוט".
מה דעתך על מחאת יוקר המחייה? "אני גם מגדל וגם משווק את הגבינות אז אני יודע – הבעיה היא לא אצל החקלאי אלא אצל הרשתות. האוכל לכבשים יקר מאוד, מזג האוויר משפיע. כל הסיכונים נופלים על החקלאים".
מתי התחלתם לשווק גבינות? המחלבה שלי ושל שני אחיי בר ועוז, קיימת 4 שנים, אבל בעצם זו מסורת משפחתית. נולדתי לאמא רועת צאן שלמדה לגבן בצרפת ואיטליה וכל החיים יש לנו צאן ויש לנו פרות לבקר (הוריו החזיקו במותג הגבינות: הרועה הגלילי מ.ק). בזכות האהבה המשפחתית הזאת, אחרי תקופת הלימודים, החלטתי לחזור לעסק.
"יש לנו עדר של 600 עיזים. התחלנו לשווק מוצרים ארוזים לרשתות לפני שנתיים, בתחילה בחנויות נישה שמתמחות בגבינות ואחר כך התקדמנו לרשתות קטנות כטופ מרקט ואחרי כן לטיב טעם. אנחנו עושים טעימות, בודקים את השוק, אנחנו רוצים לשים על המדף מוצר שיתאים למגוון רחב של רצונות של לקוחות ומצד שני - שיהיה בו ייחוד".
כמה נקודות מכירה יש לכם? "כ-100. אנחנו מפיצים 4 ימים בשבוע, מחדרה עד גדרה".
איך מייצרים גבינות? "הגבינות שלנו עוברות תהליך יישון של שבועיים, 3 חודשים, 8 חודשים או שנה וחצי, כדי שהטעמים שלהן יהיו יותר עמוקים. לשם כך צריך להניח אותן במערת הבחלה – שם הן מבשילות. חלקן מכילות עובש שגדל על הגבינה ומתיך אותה. צריך לתכנן לפי זה את ההשקעה והמלאי. באיטליה יש בנק פרמז'ן ששווה ערך לכסף וזה מאוד נוח".
אלו גבינות אתם מייצרים? "אנחנו מתמחים בגבינות קשות וחצי קשות: גאודה תום פרמזן ובגבינות בשלות: קממבר, ברי, ולנסיי – גבינה שמצופה באפר ערמונים. יש לנו גבינה שנקראית 'בוקר של פרובנס', גבינה בשלה שמוכרים בשווקי איכרים בבוקר והיא מצופה בעשבי פרובנס. אנחנו מוכרים בין היתר, גם את 'גבינת היער השחור' – גבינה שוויצרית עם פלפלים שחורים; וגבינת ותום מוריבייה - בת שתי קומות שמפריד ביניהן פס של אפר ערמונים".
קשה להיות מחלבה קטנה? "קשה לתכנן קדימה. אנחנו מנסים לעבוד עם מטריצה מסוימת – היום כל המחלבות הקטנות מתמודדות בצורה מאוד קשה מול ייבוא. המדינה התירה לייבא כמויות הרבה יותר גדולות של גבינות לא איכותיות, זולות מאוד והגבינות האלה מציפות את השוק. הן מכילות כמות גדולה של חומרים משמרים, הן עשויות מחלב מסובסד מאירופה ולנו קשה להתמודד עם זה".
מה טווח המחירים שלכם? "בין 12 ל-19 שקל ל-100 גרם".
גבינת עמק יותר זולה. "הגבינות שלנו יקרות יותר משמעותית, אבל אנחנו מייצרים גבינות איכות ללא שום חומרים משמרים ובתהליכים מסורתיים. חלב עיזים יותר יקר להפקה. מחירו מפוקח, הוא נקבע על-ידי הממשלה והוא גבוה כמעט פי 2 ממחיר חלב בקר".
היית רוצה לייצר להמונים? "ייצור המוני לא, ייצור איכותי משמעותי כן. אנחנו רוצים לשמור על הייחוד והאיכות, אבל יותר בגדול. בגלל זה אני לא נמצא בשופרסל ומגה, אבל בעדן טבע מרקט אני כן נמצא".
מתי התחלת? "התחלתי להפעיל מחלבה עצמאית לפני 6 שנים, במשק הכבשים של הורי, חוות צאן בנגב המערבי. למדתי לגבן במסגרת שלושה קורסים של משרד החקלאות, התנסיתי המון לבד והגעתי למה שרציתי. אני עדיין מתנסה. לאחרונה, איחדתי כוחות עם מחלבה בקיבוץ הסמוך. הם מייצרים גבינות מבקר ואני מכבשים ועיזים. אחרי שבועות נשיק מחדש את המותג, בשם דומה אבל מחודש. אני מחכה לזה".
כמה כסף זה עלה לך? "ההשקעה ההתחלתית היתה גדולה, שילמתי על המבנה של המחלבה, הציוד והעדר 250 אלף שקל. עדר כבר אין, אנחנו קונים חלב מתנובה כי החלטתי להתמקצע בגבינות וזהו. אם היה עוד מישהו שיטפל בעדר הייתי משאירה אותו, אבל לא היה".
איך הגעת למכור ברשתות? "התחלתי לבד. בעצמי כיתתי רגלי במעדניות, הסתובבתי המון וצברתי מספר יפה של לקוחות עד שהגעתי לשלב שלא יכולתי לבד. העברתי את השיווק למשווק הוא הוסיף לי לא מעט לקוחות שצבר עם הזמן: מעדניות, בתי קפה, מאפיות וגם רשתות קטנות. אני מוכרת גם במצפה רמון".
מה את מוכרת? "גבינות טריות, יוגורטים, גבינות קשות, גבינות עם עובש. זה מגוון מאוד".
המחירים? "יוגורט עיזים עם פרי עולה 12 שקל ויכול גם להימכר ב-18 שקל ברשתות המינימרקטים בת"א. זה מוצר פופולרי. 200 גרם גבינת פטה עולה 22 שקל בחנות שלי, בת"א זה יותר יקר בכמה שקלים. הגבינות הקשות עולות בין 17.5 ל-19.5 שקל ל-100 גרם".
למה זה יקר? "זו עבודת יד וזה כבשים וזה בוטיק, בלי חומרים משמרים. זה לא פס ייצור גדול. פטה הכבשים שלי היא ממש על טהרת הכבשים, לא מעורבבת עם חלב בקר כמו במחלבות הגדולות, בלי חומרים משמרים".
את מפרסמת? "באינטרנט: קידום בגוגל, קישורים באתרים רלוונטיים, פייסבוק רשימות תפוצה. אני גם אשת השיווק של המותג".
מה החלום שלך? "להישאר בוטיק, לא להתקלקל, אבל לגדול כמובן. להיכנס לרשתות ולא להתבזות".
ההתחלה: "המחלבה קיימת בקיבוץ כ-25 שנה, בהתחלה לצריכה עצמית ולפני 5 שנים התחלנו לשווק מוצרים החוצה, כדי להגדיל את הכדאיות הכלכלית שלה. עד אז עבדו פה רק גבנית ועוזרת. רפת הפרות של הקיבוץ מספקת חלב למחלבות הגדולות, והמחלבה שלנו קיבלה רק עודפים. היום אני מוכר בכל הסופרים הפרטיים בת"א וגם בירושלים ובמלונות בוטיק".
הייחוד: "הייחוד שלנו בין המחלבות הקטנות הוא שרובן מוכרות מוצרי כבשים ועיזים ואנחנו מוכרים מוצרי בקר ועיזים. גבינה מחלב בקר עולה שליש מגבינת עיזים – אז יחסית למתחרים הקטנים - יש לי גם מוצרים זולים".
כמה כסף השקעתם בהפיכת המחלבה למסחרית? "השקענו חצי מיליון שקל בציוד ובהגדלת התכונות באותם תהליכי ייצור. שיטות העבודה מסורתיות ונשארו מסורתיות. עדיין בודקים חומציות ביד. גבינות קממבר ורוקפור קשה לייצר בתהליכים תעשייתיים. זה מחייב אותנו להישאר בוטיק".
למה אתם לא ברשתות הגדולות? "אנחנו לא עובדים עם שופרסל ומגה הגדולים כי זו מחלבה מאוד קטנה אין לנו יכולת לספק למאות סניפים מדף מלא. לאט, לאט אני מקווה שנגדל לפריסה מלאה".
איך הצלחתם לשכנע רשתות למכור את הגבינות? "בעלי החנויות טעמו את המוצרים וראו כי טוב. מ-3-2 מוצרים גדלנו ל-6 והיום יש סופרים שמחזיקים 6 מוצרים".
מוצרים מיוחדים: "אנחנו היחידים בארץ שמוכרים קממבר בקופסת עץ בלזה אמיתי, שמאפשרת לגבינה להתפתח גם אחרי שמוכרים אותה. רבים מוכרים גאודה אבל אנחנו מוכרים גאודה מתובלת. יש לנו כדורי לבנה שנמכרים יפה למרות שהגבינה יקרה. אנחנו רוצים לייצר גורגונזולה, אז אני שולח אדם ללמוד באיטליה איך לייצר אותה".
למה הגבינות שלכם יקרות? "בולגרית אני מוכר ב-18-15 שקל ל-100 גרם כשבמחלבות הגדולות מוכרים ב-11 שקל ל-100 גרם: המחיר גבוה יותר, כי תהליך הייצור לא תעשייתי. אנחנו לא מייצרים אלפי ק"ג אלא עשרות ק"ג. בבולגרית שלנו אין נוזלים, היא ארוזה בואקום. אצלנו מכינים ק"ג גבינה מ-6 ליטר חלב. בגבינה תעשייתית מכינים ק"ג גבינה מ-3 ליטר חלב - הגבינה כוללת גם מי גבינה. אלה גבינות טעימות אבל כשטועמים את הגבינות שלנו, מבינים למה הן יותר יקרות מהתעשייתיות. בעבר ייצרנו יוגורטים וגבינות רכות חצי שמנות – צפתיות אבל הפסקנו כי הייצור התעשייתי הופך את זה ללא משתלם".
בשנה האחרונה הורידו את המכס על גבינות חצי קשות. אתם זולים יותר מגבינות ייבוא? "יותר זולים מגבינות ייבוא איכותיות, אך הרבה יותר יקרים מגבינות מיובאות תעשייתיות. גם בייבוא, יש פרמזן יקרה ויש זולה, וכך גם בגאודה. מביאים מטורקיה בולגרית עם 50% חלב ופחות מזה, אני מייצר מ-100% חלב. ליבואנים כמו נטו, ויליפוד וסיימן, יש גבינות איכותיות ופחות איכותיות".
אתה רוצה להיות מחלבה גדולה? "אני מקבל פנייה מהחברות הגדולות שאייצר עבורן. אני אומר לא, כי הן לא רוצות לשלם את העלות האמיתית. אז הן מעדיפות להביא גבינה בוואקום מטורקיה. זה ענף קשה, המקררים בסופרים נשלטים על ידי הגדולים. כשבעל סופר מפנה לנו מקום זה יפה מאוד".
הציעו לכם לייצר מותג פרטי לרשתות השיווק הגדולות? "הציעו לנו אבל אי אפשר לקפוץ מזחילה לריצה. במבנה הקיים ובצוות הקיים אני לא יכול לעשות את קפיצת המדרגה הזאת. יש מחלבות שהשקיעו בציוד והפצה כדי לספק מוצרים לרשתות וזה היה גדול עליהן. ב-3 שנים הכפלנו את תפוקת המחלבה וב-3 השנים הבאות נכפיל שוב את התפוקה ואז נוכל לדבר".
על המחלבה: זו מחלבה משפחתית בכפר שמואל ליד לטרון, הטוסקנה של ישראל. אני דור רביעי בייצור משק צאן. המשק הוא מפעל חיים והמחלבה קיימת 7 שנים. אח שלי, ליאור, מכין את הגבינות. מה התפקיד שלי? אני עושה כל מה שצריך.
"כל הגבינות שלנו עשויות מחלב של למעלה מאלף כבשים שנהנות מהאזור הזה. אומרים לי: 'איך אתה משווה את הגבינות של ישראל לגבינות של שוויץ וצרפת, הרי שם החלב יותר טוב, כי הכבשים אוכלות פרחים ואגוזים בעמק הגרוייר'. אז אצלנו הן אוכלות את האוכל הכי טוב בנמצא".
למה הקמתם מחלבה? "כי נמאס לנו לשווק את החלב שלנו למחלבות הגדולות ורצינו לשים על המדף גבינות לקהל הישראלי שלא רוצה רק קוטג', אשל ולבן. ישראלים מטיילים בחו"ל ורואים גלגלים של פרמזן, שומעים שמות מיוחדים בתוכניות בישול בקולינריה ורוצים גם. ישראלים כבר שואלים אותי מאיזה חלב הגבינה ומה מידת היושן שלה. בעבר מכרתי גבינות ייבוא בדוכן בנמל ת"א והיו אני מייצר גבינות. התהפכו היוצרות".
כך התחלנו: "בניסוי וטעייה. אני ואבא נסענו באוטו שלנו הפרטי לשוק מחנה יהודה, לשוק הכרמל ושוק רמלה. מכרנו למעדניות קטנות של רוסים ושל רומנים. ולאט לאט אתה עולה בדרישות הייצור. לומד מטעויות. בשוק של רמלה למשל, אשווק יותר קשקבל וצפתית קשה. בת"א, תום ומנצ'גו".
איך הופכים למחלבה שמורשית לשווק מוצרי חלב? "קודם מקבלים רישיון יצרן ממשרד הבריאות. החלב של המחלבה עובר דרך מועצת החלב שמפקחת על החלב ומחלקת אותו. לפני 5 שנים הגענו לטיב טעם, לפני שנתיים התחלנו למכור בשופרסל גרין. אני לא בטוח שנמכור אצל רמי לוי".
תכנון כספי: "זה קשה. אנחנו מכינים קשקבל בשיטה המסורתית - לשים בידיים, מבחילים במשך 24 חודשים. זה כאילו לקחתי את הכסף והשכבתי אותו לישון במשך שנה, אבל הקשקבל שלנו יותר טעימה משל תנובה".
כמה מוצרים יש לכם ומה טווח מחיריהם? "כ-15 מוצרים. אנחנו מתמחים בעיקר בגבינות קשות. טווח המחירים נע מ-10-7 שקל ל-100 גרם של ריקוטה, צפתית קשה, פטה וחלומי ועד 18 שקלים ל-100 גרם מרלו - גבינת כבשים שמושרית ביין אדום במשך 18 חודש. שאר הגבינות, בין היתר גם פקורינו, נמכרות ב-11, 15 שקל ל-100 גרם".
למה יקר? "אנחנו מחלבה קטנה פי 10 מהמחלבות ששולטות בשוק, זו הסיבה, אבל גם טעימה פי 10. המוצרים ממש לא זולים אבל אתה מקבל תמורה גבוהה מאוד לכסף".
איך מתחרים בגבינות ייבוא? "יש גבינות ייבוא עם שומן צמחי – זה לא טעים, אבל בגדול - אין כמו הגבינות של אירופה. אתה לומד שאנשים אוהבים את הסיפור מאחורי הגבינה. אם אתה מספר להם סיפור, הם קונים, אבל אני לא אתבייש בטום דה סבואה שלי אם יעמידו אותה מול מקבילתה הצרפתית. כיוון שיש אופנה היום של מטבחי שוק, יש מקום למחלבות ארטיזנל מקומיות כמו שלנו".
המצב הכלכלי משפיע על הצריכה? "לא. הלוואי והיתה לנו עוד סחורה לקראת שבועות. אין לנו מספיק ואנחנו לא מוצאים גבינות לא מוכנות".
מה החלום שלך? אנחנו מחלבה בינונית והחלום שלי הוא שנעבור באיילון ונראה את הלוגו והסלוגן שלנו. להיות מחלבת ענק אני לא רוצה. אני מאמין שנאבד את זה".
הבנים שלך יעבדו בגבינות? "אלא אם יגדל כמוני עם החלב של הכבשים על השפתיים, אני לא חושב שהוא יעסוק בזה. מחלבות, גם קטנות, זה משהו שנהיה מאוד מסחרי. המחלבות הגדולות מייצרות מוצר שיש לו דרישה כל הזמן, אך בנוי בעיקר על שיווק ופרסום ושטיפת מוח – לא על טעם".
פרגן לקולגה. "דני ברזילי ממחלבת הנוקד. הוא מכין גבינות מעולות, אבל הוא לא מפיץ את המוצרים".
כמה שנים המחלבה קיימת? "אנחנו קיימים בקיבוץ בארי, בעוטף עזה, 15 שנה, אך רק 8 מתוכן אנחנו מוכרים מחוץ לתחומי המחלבה. היה ביקוש אז החלטנו להתרחב. היינו צריכים להגדיל את כוח האדם".
לכמה?
"משניים לשלושה".
איפה אתם מוכרים? בעיקר באזור הקיבוץ. יש לנו משווק באזור המרכז שמוכר אותנו לרשתות קטנות ומשווק נוסף, חברת מנה אדמה, שיש לה דוכני גבינות בקניונים".
קשיים בתחילת הדרך: בהתחלה נפלנו עם משווקים. השוק מאוד אכזרי ולא אמין. יש המון בעיות תשלום ועבור מחלבות קטנות זה קריטי כי אין לנו אפשרות לסבול בלגן".
כמה השקעתם בשיווק? "כל ההשקעה באריזות ובמחלבה, עלתה עשרות אלפי שקלים. השקעתי גם במעצב גרפי ובתדמית. המחלבה שייכת לקיבוץ, אך אני המנהל, בעל הידע. ההכנסות הולכות לקיבוץ".
מה מייצרים? "אנחנו מייצרים גבינות מחלב בקר, עם דגש על גבינות קשות. אנחנו מכירים גם גבינות רכות וחצי קשות כצפתית וקממבר. היתה תחרות גבינות בארץ ובטעימה עיוורת, זכינו ב-3 מדליות מתוך 5 קטגוריות. גבינת סחף בסגנון מנצ'גו שלנו זכתה בזהב, גבינת בשור בסגנון רוקפור בכסף וגאודה בארד".
רוצה לגדול? "אנחנו לא רוצים לגדול כי אז זה כבר משחק אחר, רמות מחירים אחרות, רמות תשלומים אחרות. אם נגדל - נעבוד יותר קשה ונקבל פחות כסף. אנחנו עושים את זה למען האהבה ובשל הפרנסה – לא עבור יותר כסף. יחד עם זאת, העסק רווחי לחלוטין".
מה טווח מחירי הגבינות שלכם? "15-11 שקל ל-100 גרם".
למה יקר? "לעומת התעשייתיות – אנחנו יותר יקרים כי הכל בעבודת יד אז העבודה יותר יקרה. אנחנו עובדים עם חלב מלא אז התפוקות יותר נמוכות. הגבינה שלי יקרה בעיקר כי המזון לפרות יקר. יחד עם זאת בסל גבינות הבוטיק, אנחנו בחלק התחתון מבחינת מחירים. אני עובד עם חלב בקר, אז המוצרים שלי יותר זולים מגבינות עיזים למשל".
מפרסמים? "כן, אבל לא הרבה. ניסיתי לפרסם באתר רסט ובסופו של דבר: גבינות זה יותר עניין של 'רואים – קונים'".
אלו גבינות אוהבים בדרום הארץ? "יש לי 15 נקודות מכירה ביישובים באזור וגם פה יש מקומות שהקממבר טסה, פשוט טסה. ויש מקומות שהרוקפור מובילה. יש פה קיבוצים של ארגנטינאים ושל רומנים. הרומנים אוהבים קממבר. הארגנטינאים - מבקשים קממבר בטעם של נקניק. הם מעדיפים בשר".
קיבלת הצעות מהגדולים? "לפני 3 שנים אחרי הזכייה במדליות, הייתי מוצף בהצעות עסקיות מסמנכ"לים של חברות מאוד גדולות במשק, כדי שנהיה ספקי משנה שלהם. למרות הפיתוי, אין לי כוונה לוותר על החופש המקצועי והרוחני, אין לי כוונה להשתעבד עבור מישהו אחר שיעשה את הכסף על הגב שלי. אתה עובד קשה ומישהו אחר גוזר קופון והוא גם אומר לך מה לעשות וזה הכי גרוע. מניסיון של אחרים למדתי".
מחאת יוקר המחייה השפיעה על המכירות? "מאוד השפיעה. לפני 4 שנים מכרתי המון במסעדות, היום הרבה פחות. נשארתי רק במקומות שמציעים פלטת גבינות. הן חייבות להוריד היום את מחירי המנה. יש היום ייבוא מאוד זול בחצי מחיר, לכן רוב המסעדות עובדות עם ייבוא.
"אין בכלל ספק שהמחיר עומד ביחס ישיר לאיכות כי הרבה מהמוצרים לא עשויים מחלב מלא או שיש בהם שומן צמחי במקום שומן חלב. ברוב המסעדות, במקום לעבוד עם פטה עובדים עם פטינה, במקום רוקפור משתמשים בדנבלו עם שומן צמחי – גבינה ברמה מאוד נמוכה. בגלל יוקר המחיה הן צריכות להוריד את יוקר המנה".
איך מתמודדים עם ייבוא? "ההתמודדות עם הייבוא מאוד קשה. המוצרים שמביאים בייבוא זול הם ברמה ירודה. זו לא הצהרה גורפת, כי יבואנים כמו אלי באשר מביאים דליקטס מצרפת, אבל אלה שמביאים במאסות, בסופו של דבר מטרתם לעשות כסף. הורדת המכס תעזור לחברות הגדולות וליבואנים. מי שייפגע זה המחלבות הקטנות, הרי לא ייבאו לצרכן גבינת סקי ולא קוטג' ולא חלב".
"אם יסגרו את המחלבות הקטנות ורק נייבא, זה יהיה אסון, כי מה שקל להרוס קשה לבנות כי נאבד ידע. זה גרוע מאוד להסתמך על שוק של מישהו אחר שאנחנו לא שולטים בו, זה לירות לעצמנו ברגל ולהיות נתונים לחסדים של מישהו אחר".
לפנייה לכתב/ת 
